מה שמייחד את הסרט הזה בתוך הטרילוגיה הוא הסירוב העיקש שלו לנחמה. "הסירו דאגה מלבכם" איפשר רגעים של אוטופיה זמנית, של דמיון על חברה אחרת. "חיים ללא כיסוי" לא מציע פתרונות. המסע של ליבי אחרי עזרא איננו מסע של גילוי או גאולה, אלא תנועה עקשנית בלתי פוסקת וחסרת יעד ברור.
ועדיין, למרות חולשות מסוימות, "חיים ללא כיסוי" הוא הישג קולנועי שקשה להסיר ממנו את העיניים. הוא מצליח לעשות את מה שמעט סרטים ישראליים מעזים לעשות בשנים האחרונות: להישיר מבט אל הכיעור, אל העזובה ואל האנשים השקופים באמת, מבלי להפוך אותם למניפסט פוליטי או לקיטש מאולץ. רוצו לראות.
התרעות פיקוד העורף