הטקס הזה התנהל מדי שישי אחר הצהריים: כולם בסלון, הפיצוחים על השולחן, לידם בקבוקי משקה קל, המאורר מכוון בדיוק לפנים והטלוויזיה דולקת. זוהי שעת הסרט הערבי, ושיהיה פה שקט, או.קיי? צחקנו, בכינו, התרגשנו, אבל אף פעם לא שאלנו את עצמנו איך הגיעו סרטים דוברי ערבית ממדינות שהוגדרו "אויב", היישר לערוץ הממלכתי של ישראל.
כדי לענות על השאלה הזו, יצאו אייל שגיא ביזוואי ושרה ציפרוני למסע בעקבות גיבורי התרבות של המזרח התיכון. "סרט ערבית", שישודר מחר בערוץ 8, עוקב, בין השאר, אחרי השיקולים הפוליטיים שהובילו לשידורי התוכניות בערבית מסיבות ביטחוניות, כניסיון לקרב אלינו את מיליוני הפלסטינים שנוספו למדינה שגדלה פי שלוש אחרי מלחמת ששת הימים, ובמטרה למנוע מהם לצפות בתכנים אנטי ציוניים ששודרו בערוצי הטלוויזיה של מדינות ערב.
"אנחנו יוצאים מהבית ומהשכונה לחיים אחרים ולאנשים אחרים, ורואים שהם גדלו אחרת מאתנו. למרות שהם בני דורנו, משהו אצלם שונה, ואנחנו לא תמיד יודעים להגיד למה, ואז מתחיל הדבר הזה שנקרא להתחבר לשורשים. אני מרגיש שדווקא בעידן המודרני, בני האדם נאמנים לתרבות שלהם, הרבה יותר מאשר ללאום שלהם".
"אני אמנם אוהב את אום כולתום, אבל הרבה יותר מעניין אותי מה קורה עכשיו בתרבות המצרית. איזה סרטים, הצגות ומוזיקה יש שם, מה עם סצנת הרוק והאינדי. אני לא יכול להסתפק רק בעבר ובנוסטלגיה, למרות שיש לזה חשיבות. אני מעדיף לקחת את זה לכאן ולעכשיו, ולהפוך את זה לרלבנטי לחיים שלנו במזרח התיכון".
"בהחלט. כשאת חוקרת תרבות או חברה, את צריכה ידע פנים תרבותי לגביה. למשל, אני יכול לספר בדיחה על בלונדינית בהמון מקומות בעולם, אבל בדיחה על פנינה רוזנבלום אפשר לספר רק פה. יש ממד עולמי שעובד ויש ממד שבו אני חייב להכיר היכרות פנים תרבותית".
"אנחנו מפחדים לגלות שאנחנו דומים לערבים. זה גם הרצון להציג את האויב אך ורק כאויב, שיש להקים חומת הפרדה ביני ובינו, לא רק פיזית, גם מנטלית. אנחנו לא רוצים להאמין שאנחנו דומים להם. זה בא לידי ביטוי בהמון דברים קטנים: למשל, ראינו במלחמה האחרונה שהפלסטינים מחלקים בקלאווה ברחוב אחרי שנופלים טילים. בתגובה היה חשוב לנו להגיד שאנחנו לא עושים דברים כאלה. נכון, בקלאווה זה לא במסורת שלנו, אבל מה עם המצעד הגדול ורב הרושם שעשינו בירושלים ב-67', ומה לגבי חגיגות יום ירושלים, שמתקיימות מדי שנה בשער שכם ובעיר העתיקה?".
הפרודיה של יוצרי "זהו זה" עם דבל'ה גליקמן ומוני מושונוב לסרט ערבי, הפכה במרוצת הזמן לפרק האהוב ביותר בתוכנית. בסרט שלך התברר שיוצריו צפו בו פעם אחת בלבד, לפני שיצרו את המערכון.
שרה צפרוני, שפגשה בביזאווי במקרה, הציעה לו לעבוד יחד על דוקומנטרי בנושא הסרט הערבי. "אני מודה שבשנייה הראשונה האגו שלי התנפח. לא הבנתי למה לי לעשות סרט על נושא קרוב לליבי, עם מישהי שאני לא מכיר", הוא אומר. "למזלי הצלחתי להשתיק את האגו, ואמרתי לעצמי שממילא לא אעשה את זה בלעדיה. לאורך שש השנים שעבדנו על הסרט, היא הייתה בפירוש הכוח המניע, למרות שאני מוביל את הסרט והסיפור שלי הוא זה שנמצא שם".
"שם המשפחה המקורי היה ביזאווי. לפני שנולדתי אבי שינה לכולנו את שם המשפחה לשגיא. הוא לא רצה להגיע למצב שאני ואחי נגדל וכל אחד יעברת את שם המשפחה אחרת. הייתי הילד שנולד בלונדיני, עם שם של טייס, אבל החלטתי לא לוותר, והשארתי את שני השמות".
התרעות פיקוד העורף