מעבר למכנה המשותף האיכותי הקושר בין חמישה סרטים אלה, בולטת סוגיית הזהות, או לבטי הזהות, המשותפים לכולם. בין שזו זהות מינית
חבל שההתפתחות המעניינת ביותר בתחום הפקות המקור שנצפתה בשנה החולפת – כניסה חלוצית לטיפול בפרשיות עבר המעוררות עדיין מחלוקת פוליטית – נזקפת לזכותו של סרט דל כמו “טוביאנסקי”, שהוא החלוץ בתחום בעייתי זה, שנשמר עד כה בתוך גבולות העשייה הטלוויזיונית. יש לקוות ששני סרטים נוספים בז’אנר זה – “רבין, היום האחרון” של עמוס גיתאי ו”קאפו בירושלים” שביים אורי ברבש, הממתינים כבר בתור לבית קולנוע פנוי – ישפרו בהרבה את הטעם הסתמי של “טוביאנסקי”.
התרעות פיקוד העורף