"כשאזקו אותי במהלך צילומי 'רבין - היום האחרון', זו הייתה הפעם היחידה שיצא לי לשחק משהו שהוא לא בפרוטוקולים", מספר השחקן הצעיר יוגב יפת, שעל כתפיו הועמס התפקיד הכבד של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר, "מכיוון שלא כתוב בשום מקום איך בדיוק היה אז, בבת אחת קפצו עלי בכיכר כל אלה ששיחקו שוטרים ויס"מניקים והדביקו אותי לרצפה. ואני, איך שאתה רואה, לא בדיוק בריון שבנוי לדברים כאלה, אז ניסיתי להתחנן על נפשי. 'חבר'ה, בואו ניקח את זה באיזי', הפצרתי בניצבים. 'זה רק צילומים של סרט, אתם רואים כמה אני שברירי'".
יפת בן ה־30 מגלם את עמיר בסרטו החדש של עמוס גיתאי, שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בישראל. לפני 20 שנה, בליל הרצח הנורא של ה־4 בנובמבר 95', הוא היה ילד בן 10 בפרבר פתח תקוואי. "מה שנתקע לי בזיכרון מאז זה רבין מצטרף על הבמה לשירת 'שיר לשלום' ולאחר מכן לחיצת היד שלו עם אביב גפן", הוא משחזר. "עם זה הלכתי לישון, ובבוקר התעוררתי עם ההודעה של אבא, תוך כדי הכנת הסנדוויץ' לבית הספר, שאין כבר ראש ממשלה. הייתי בשוק. כל אותו שבוע בהיתי במסך הטלוויזיה. הרגשתי שכל המדינה אבלה והייתי עצוב מאוד. הבנתי שאני חלק מעם שמרכין ראש וקולט שהוא חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלו. הייתה תחושה של שכול, עד כמה שילד יכול לחוש אותה, לא פחד. כילד, הייתי מרוכז באובדן של הנרצח, בלי שיהיה לי מושג לגבי ההסתה שקדמה לרצח".
אני נועץ מבט בוחן בבן שיחי. מולי צעיר חייכן ונעים סבר, האחרון שניתן לקשור עם הדימוי השטני של הרוצח. כן, הוא מגלם אותו. מבנה הגוף אולי דומה, כמובן גם המוצא התימני, אבל אין דמיון פיזי בין השניים. "מעולם לא אמרו לי שאני דומה לו", מבהיר יפת. "לא שיש לי בעיה להיות דומה למישהו, יהא נורא כאשר יהא, אבל אין דמיון. רק תוך כדי הצילומים נזרקו הערות בהקשר הזה. אני מקווה שזאת לא הסיבה שנבחרתי לתפקיד, ושלקחו אותי בגלל שקלטו שאני משחק היטב".
הוא מלאבסי. ילדות בשעריה. משפחה דתית. בני עקיבא. לימודים בישיבה תיכונית טכנולוגית. חזר בשאלה בגיל 17, בתום לימודיו שם. סוג של מרד נעורים מהול ברעיון מבעבע להיות אי פעם שחקן. "הייתי הליצן של הכיתה", מספר מי שמשחק כיום רוצח. "זה שעושה את ההצגות בבית הספר ואת הסרטים של פורים. כשהגיע מועד הגיוס, לא קיבלו אותי ללהקה צבאית, למרות שרציתי מאוד את זה או את גלי צה"ל. בסוף הפרופיל הכריע ושובצתי לתפקיד ה'קרבי' של מפקד קורס נהיגה קדם צבאי".
מהצבא הגיע היישר ללימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, "שם הרגשתי שזה המקום בשבילי, בצמוד לשוק שכונת התקווה, השכונה שבה התנסיתי בעבודה קהילתית עם נוער בסיכון". כעת הוא בשלבי הסיום של לימודי תואר ראשון בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
"אני לא מתעסק בפריצות, אבל מסכים איתך. בינתיים אני עובר מפרויקט לפרויקט, עושה הכי טוב שאני יכול. יוצר פלטפורמות לעצמי וחושב שאם אוכל להגיע עם זה לקהל רחב, הלוואי".
ההיסטריה של המחשבות ואומר: 'רגע, זה עמוס גיתאי, זה תפקיד גדול בפיצ'ר, זאת הזדמנות!".
רקע בשימוש באקדח אין לו, הוא מבהיר: "כג'ובניק, יריתי בנשק רק פעמיים בכל השירות שלי. בצבא העט היה האקדח שלי והוא ירה רק דיו. כשהיה עלי כאילו לירות באקדח, הייתה לי רתיעה מכך. ביריות הראשונות קפצתי בעצמי, מה שלא התאים ליגאל עמיר, שהיה קרבי בגולני".
הוא שחקן בתנופה. במקביל הוא בנווליו בהצגת "רומאו ויוליה" בתיאטרון באר שבע, מופיע בהצגת "גיבורה" בתיאטרון אורנה פורת, ממשיך להריץ את הצגת היחיד שלו וגם ליצור סרטוני רשת, שזה "לנפש ולקידום עצמי".
התרעות פיקוד העורף