כמו החרדים, מהגרי העבודה ובני העדה האתיופית, גם הזקנים בארץ הם בבחינת אוכלוסייה מוחלשת, שבעת האחרונה מוענקת לה זכות דיבור עצמאית על ידי עושי הסרטים בארץ. “עמק תפארת" (בימוי: הדר פרידליך), “חיותה וברל" (עמית מנור), “לצוד פילים" (רשף לוי) ו"מיתה טובה" (טל גרניט ושרון מימון), שהופקו בשלוש־ארבע השנים האחרונות, בהחלט נתנו דעתם על הנתק ההולך וגובר בין הציבור הלגיטימי בישראל לבין דור בני ה־70 ומעלה, שחדל להיות לגיטימי בעיניהם של בני דור ההייטק. עד כאן החדשות הטובות סביב הפקת “קמטי צחוק".
קלקולים באופני גלגול הסיפור, בצירוף עריכה בלתי הגיונית ודיאלוגים מבישים לעתים אינם מוסיפים כבוד לפיני עדן, שזה לו סרט הבכורה כבמאי. עדן היה בעברו זמר. מאוחר יותר פיתח קריירה של מחזאי ושל תסריטאי. בין היתר כתב את הסרט “אבא גנוב" ואת הסדרות “צימרים" ו"משפחת עזאני". כעת, בגיל מתקדם למדי, הוא מתנסה לראשונה בבימוי סרטים, וקשה להריע לו על ניסיון זה.
התרעות פיקוד העורף