ואוסטלונד מיהו? זהו במאי שוודי שהחל דווקא כמחליק סקי, ואף עשה בעבר שלושה סרטי תעודה על אודות העיסוק הזה. לפני תריסר שנים, והוא אז בן 31, ביים אוסטלונד את סרטו העלילתי הראשון, ומאז הוסיף עליו עוד ארבעה, ובכלל זה הסרט המצליח "כוח עליון" (2014), שעלילתו מתרחשת על רקע פעילות תיירותית ענפה במקום המוכר לו היטב - אתר לגלישת סקי.
גם "הריבוע" מוכר מקרוב לאוסטלונד, משום שנקודת המוצא של סרט זה היא עבודת אומנות, מיצב, שהוא יצר עם קאלה בומאן. אינסטליישן זה הוצג לראשונה ב–2015 במוזיאון בדרום שוודיה ומשם נדד לתצוגה נוספת במוזיאון נורווגי. על בסיס התגובות למיצב המשותף הזה בנו אוסטלונד ובומאן, המשמש פה כמפיק הסרט, את הסיפור המורכב של "הריבוע".
"הריבוע" הוא סרט טוב במובן הרע של המילה. כלומר, הוא מתמודד, ולעתים קרובות עושה זאת בהצלחה ניכרת, עם סוגיות מוסריות שכל ליברל מערבי המוגן על ידי מעמד חברתי ראוי, הכנסה נאותה וגם צבע עור רצוי, נדרש אליהן - בין שבשיחות סלון ובין שבקריאת מאמרי מערכת ביומונים הבורגניים שעליהם הוא מנוי. פערים בין מעמדות חברתיים; שאלות כבדות משקל בנושא הרלוונטיות של האומנות העכשווית, ובכל הקשור להסתלקותה של הערבות ההדדית ביחסים בין בני אדם בעידן הפוסט–מודרני; הסרט גם אינו שוכח להעיר הערה אחת או שתיים בכל הקשור ליחסי שולט/נשלט וגבר/אישה.
עד כאן על החלק הטוב והצודק בעבודתו הרהוטה של אוסטלונד. הבעיה היא שהוא אינו רוצה, ובוודאי שאינו מסוגל, להצביע על פתרון כלשהו, רדיקלי או פייסני, שיהיה בו כדי להזיז משהו ממצב העוולה שבו נתונה החברה השוודית, שעליה מדבר "הריבוע" המעט מתנשא.
***
בציר של הסיפור הנוכחי של אוסטלונד מוצב כריסטיאן, שהוא אוצר ראשי במוזיאון מוביל בתחום האומנויות העכשוויות. כריסטיאן מתנהל כשעול סמלי כפול מונח על כתפיו. מצד אחד, שמו הפרטי המקדים לרמוז על התמודדות כמו–נוצרית שיהיה עליו לצלוח במהלך העלילה. מצד שני, כריסטיאן חמוש במשקפי ראייה הנתונים במסגרת אדומה ואופנתית. והרי ראיית העולם מבעד למשקפיים אדומים/סוציאליסטיים היא הנושא המיידי שאיש התרבות הגבוהה הזה נדרש אליו לכל אורכן של השעתיים וחצי שמכיל "הריבוע".
התרעות פיקוד העורף