"לחלום בגדול" הוא דרמת התבגרות קומית על נער בריטי ממוצא פקיסטני בשם ג'אבד (ויוייק קאלרה). הוא מתגורר בעיר המנומנמת לוטון, שקרובה ללונדון אך רחוקה ממנה, בסוף שנות ה־80. ג'אבד כותב שירה כדרך להתמודד עם המצב הכלכלי והפוליטי הקשה בעידן מרגרט תאצ'ר ועם הגזענות שסביבו. חייו משתנים כשהוא מגלה כוכב רוק פופולרי מהצד השני של האוקיינוס: ברוס ספרינגסטין. ג'אבד מוצא הקבלות רבות בין הקשיים של מעמד הפועלים האמריקאי שספרינגסטין מתאר בשיריו לבין המציאות שבה הוא חי. הוא מוצא נחמה בשיריו של הבוס, למורת רוחו של אביו השמרן שלא מבין מה יש לנער פקיסטני להקשיב לרוקר אמריקאי.
אחד הטרנדים הגדולים בקולנוע בימינו הוא סרטים מוזיקליים. “לחלום בגדול” אולי לא ממש מזכיר סרטים ביוגרפיים על כוכבי רוק כמו "רפסודיה בוהמית" על פרדי מרקורי או "רוקטמן" על אלטון ג'ון, אבל אי אפשר שלא להשוות אותו ל"יסטרדיי" של דני בויל. במרכז שני הסרטים עומד אמן אנגלי צעיר וכהה עור שמוצא השראה לכתיבה שלו בשירי רוק מוכרים, פופולריים ונוסטלגיים. "יסטרדיי" מספר את סיפורו הפנטסטי של מוזיקאי צעיר וכושל שאחרי תאונה מתעורר בעולם שבו אף אחד לא זוכר את הביטלס מלבדו. הוא מעמיד פנים שהוא כתב את כל הלהיטים הגדולים של לנון ומקרטני ונהיה כוכב גדול.
אם "יסטרדיי" מבוסס על שיריהם של הביטלס, הרי ש"לחלום בגדול" מלא בשיריו של ספרינגסטין. בפסקול הסרט מופיעים להיטים גדולים שלו, הקלטות נדירות, וגם להיטים תקופתיים של אמנים אחרים כמו פט שופ בויז וא־הא. את המוזיקה המקורית לסרט כתב המלחין ההודי א. ר. רהמן, שזכה באוסקר עבור הפסקול ל"נער החידות ממומביי" של אותו דני בויל.
“לחלום בגדול” אומנם מתרחש בעידן תאצ'ר, אבל צ'דהא רואה בו רלוונטיות עצומה להיום. "הגיע הברקזיט וכל הכיעור שיצא כתוצאה ממנו", היא מספרת. "הכעיס אותי כל כך לראות את שנאת הזרים ברחבי המדינה, אז החלטתי שאעשה את הסרט הזה. לקחתי את כל הכיעור שראיתי מסביבי – פוליטיקאים שולפים את קלף הגזע או מנסים לחלק את העם בעזרת גזע או מעמד – והכנסתי אותו לתוך התסריט. ואז מצאתי שוב את ברוס, כי אלה הדברים שהוא תמיד דיבר עליהם. הסרט מתרחש ב־1987 אבל הוא מאוד עכשווי. אנחנו רואים את עליית הימין בכל אירופה".
התרעות פיקוד העורף