בתחנות העבר הקולנועיות שלו (“8 נשים", “בריכת שחייה", "צעירה ויפה", “אישה צעצוע", “מאהב כפול") התמקד אוזון בחיי התפנוקים של אנשי העשירונים העליונים. זאת, בעיקר כדי לתת מרחב ביטוי לנטייתו לעיצוב תמונה נוצץ, כמעט פוסטרי. הפעם מפתיע אוזון כשהוא נוטע את שני גיבוריו בתוך מילייה חברתי של בני המעמד העמל. אביו של אלכסי הוא פועל במספנה, ואילו אמו של דוד (ולריה ברוני־טדסקי, בהופעה מוחצנת), שזה עתה התייתם מאביו, מריצה חנות לאביזרי דיג.
למרות התפנית לכאורה בהתמקדות הסוציולוגית שלו, אוזון אינו מניח לחסרון הכיס המשפחתי, שעליו מרבים לדבר בפסקול, להפריע לסצינות המתפנקות שאותן הוא מפזר לאורך ולרוחב “קיץ 85". מי שתורם לכך תרומה ניכרת הוא הצלם הישאם אלואי, שוויתר בסרט הזה על שימוש במצלמה דיגיטלית, כמקובל במאה ה־21, ומסתייע בצילום פילם, שמכתיב אווירת רטרו לסרט כולו. כקורס מבוא בעולם העיצוב והדקורציה זה די מספק; כאריזה לדרמת התבגרות כאובה, ממש לא.
התרעות פיקוד העורף