"בשיחת טלפון אחת נקבע מסלול חיי", מציין המוזיקאי רוני וייס, שבשישי השבוע יחגוג 70 אביבים וחוזר באחת אל השיחה המפתיעה שהגיעה אליו בראשית 74', זמן קצר לאחר מלחמת יום כיפור. מעברו השני של הקו הגיח אליו קולו של מוטי קירשנבאום, יוצר "ניקוי ראש", תוכנית הסאטירה המיתולוגית, שהגיש לו, אז ילדון בן 21, הצעה בלתי ניתנת לסירוב לשמש כמנהל המוזיקלי של תוכניתו, במקום ירון גרשובסקי שיצא לארה"ב. דרכה וייס, שקירשנבאום כינה אותו "מוצרט", הפך בבת אחת לילד הפלא של הבידור בארץ בשנות ה-70.
"ניקוי ראש" הייתה המקפצה של וייס לקריירה המוזיקלית המפוארת שלו, הנמשכת בטורים גבוהים עד הלום ולכבוד יום הולדתו אנחנו יוצאים למסע בנתיבותיה, שאליו זינק מבית של שורדי שואה, כבן למי ששרדה את אושוויץ בזכות קולה. זאת, כאשר קצין נאצי, חובב מוזיקה, קרוב לוודאי, היה מזכה את אמו, מרים, בחצי כיכר לחם על הופעותיה בפקודתו במועדון הקצינים שם עם שירים ממחזות-זמר.
"מאמי ומאבי, שמואל, שהיה צייר מופלא, למדתי בעקבות מה שהם עברו, שאסור לבזבז זמן ויש לנצל כל רגע מאושר בחיים", אומר וייס, שחלם להיות רופא, אך כמי שלחץ אקורדיון משחר ילדותו הפך למוזיקאי-צמרת.
* שמעון ישראלי - "איש יקר, שלפני מוטי קירשנבאום היה המנטור הראשון שלי ולו אני חייב המון על כל מה שלמדתי ממנו. נפגשנו כשלאחר הטירונות הוטל עלי לשרת בצבא כעוזר מנהל מוזיקלי בלהקות צבאיות. כך הגעתי לתוכנית 'רוח צפון' של להקת פיקוד הצפון, שהבמאי שלה, כאמור ישראלי, הטיל במפתיע עלי, חייל בסדיר, לשמש כמנהל המוזיקלי של התוכנית במקום בני נגרי, שפרש ובעודי במדים הוא הפקיד בידיי את הניהול המוזיקלי של הצגת היחיד שלו, 'ציפורים בראש', מה שפתח בפניי המון דלתות".
* שושנה דמארי - "היה לנו מפגש חד-פעמי, כשכחייל הוזעקתי במלחמת יום כיפור ללוות אותה באקורדיון, בהופעה בפאיד, מעבר לתעלת סואץ. מכיוון שאסור היה להפעיל שם את התאורה, חייל האיר לי בפנס את התווים שהיא מסרה לי באותו רגע. אחרי ההופעה, שלא קדמה לה שום חזרה, וכשמול עינינו עברה שיירת שבויים מצרים, נשארנו לישון על רצפת אוטובוס בשקי-שינה. כן, גם שושנה דמארי, הוד מעלתה, מלכת הזמר העברי".
* אריק לביא - "גיבור-ילדות שלי, שהערצתי אותו ואני מתגעגע אליו כל יום, עם כל ההומור והשובבות שלו. יום אחד הוא סיפר לי שהלך לקול ישראל לחפש את גיל אלדמע ולא מצא אותו. בעקבות הביקור שלו שם, הוא הקריא לי את הטקסט שחיבר לשיר 'גיל נסע לחו"ל' שאותו הלחנתי בתור בדיחה. אריק היה 'מישיגינר' במובן הטוב של המילה. לדעתי, הוא אף פעם לא התבגר. בהופעות שבהן ליוויתי אותו, אי אפשר היה לדעת מה יהיה השיר הבא ואם לא היו עוצרים את פרא האדם הזה, הוא היה מסוגל להופיע עד אור הבוקר".
ריטה - "אם הופעתו של אריק כדוליטל במחזמר 'גברתי הנאווה' הייתה משיאיו, הרי שם הייתי עד להתגלותה של ריטה בתפקיד לייזה, בתו. למעשה, לתפקיד לייזה הייתה מיועדת שלומית אהרון, לצד עודד תאומי כפרופסור היגנס. מפיק ההצגה, משה יוסף, הביא לפגישת ההיכרות עם הבמאי הצרפתי של ההפקה קלטת וידאו שלה ואמר לו שהיא תצטרף לחזרות כשתשוב מהופעות בדרום אפריקה עם 'הכל עובר חביבי'. אבל זה לא שכנע את הבמאי, שעמד על כך שלא תהיה לייזה בלי אודישן. אז עברה שמועה על זמרת ושחקנית אלמונית שזה מקרוב כיכבה כלייזה בבית צבי. ריטה הגיע לבושה כלייזה, כשבידיה - סלסלת פרחים והתקבלה על הרגע".
שרי - "ההוכחה שבנוסף לכל צריך גם מזל. אותה, התגלית של צביקה כגן, שאיתו עבדתי בחברת התקליטים 'ישרדיסק' ושלי, הבאנו עד סף קריירה בינלאומית, כשהחברה האנגלית שהחתימה אותה, תפסה הצלחה פתאומית עם הזמר כריס ריאה והשאירה אותה בצד. גם פספסנו את ההזדמנות להגיע לאירוויזיון, כשמול 'הללויה', כמו לשירים האחרים שהתמודדו ב-79', גם ל'לעולם בעקבות השמש' שלנו לא היה סיכוי".
"איזולירבנד" - "הרבה מהעשייה שלי באותן שנים כוונה להגעה לאירוויזיון. כך כתבתי עם לאה לופנפלד את 'מלודי', משהו שהתאים גם לאוזניים זרות. שלחנו את השיר מבלי שהיה לנו מבצע. הצעתי אותו ליגאל בשן, אך כבר היה לו שיר אחר. מכיוון שזה היה בדקה ה-90, כבר אי אפשר היה לפנות לזמרים. אז אמרתי לחבר'ה שלי, שאיתם עבדתי המון על פרסומות - ריקי מנור, מוטי דיכנה ועמי פרנקל - שיאללה, נעשה את זה בעצמנו ונהיינו להקה שקמה באופן לא מתוכנן. שם הלהקה הוא הלחם של סרט-הדבקה ולהקה. תמיד אהבתי משחקי מילים כאלה".
רבקה מיכאלי - "רבקה'לה ואני לא נפרדנו מאז 'ניקוי ראש', כשליוויתי אותה בהרבה הופעות בארץ ובחו"ל. היא לא מתבגרת, האשה הזאת, שבעיניי היא ילדה נצחית, תופעת טבע עם הראש הצעיר שלה. בשביל לעבוד איתה על שיר, היה עלי לבוא לעבודה של שעות בבית שלה באפקה, שבמהלכה היא הייתה באותו זמן לא רק זמרת, אלא גם עקרת בית ואמא לשני ילדיה, שהיו אז קטנים והסתובבו לנו בין הרגליים".
עפרה חזה - "הכרנו באמצע שנות ה-70, כשהייתי המעבד של תקליט 'שיר השירים בשעשועים' של סדנת התיאטרון שכונת התקווה. כעבור שנים הציע לי בצלאל אלוני, המנהל האישי שלה, לצאת איתם לפסטיבל טוקיו. למעלה מ-400 מיליון איש באסיה ראו אותה זוכה בפסטיבל עם העיבוד שלי ל'אם ינעלו', כשהניצוח על התזמורת הסימפונית שם היה משיאי הקריירה שלי. מהפסטיבל הזה אני זוכר גם קוריוז לא נורמלי, כשהמנחה היפני הזמין לבמה את ...מחבר השיר, שלום שבזי, כדי לתת לו פרס.
"הקשר האחרון שלי עם עפרה היה חודש וחצי לפני מותה. כמי שהפיק מוזיקלית את הגרסות העבריות לסרטי דיסני, הזמנתי אותה לשיר לגרסה העברית של הסרט המצויר 'המלך ואני'. היא, אז כבר כוכבת בינלאומית, נענתה בהתלהבות ואגב כך שאלה אם נוכל לעשות אלבום עם הסימפונית המכובדת של לונדון, שאיתה היו לי מספר הפקות. 'בוא נעבוד על סקיצות', היא הציעה לי כשנראתה תוססת ופורחת. אבל לצערנו תוך שבועות היא כבר לא הייתה איתנו..."
מנחם גולן - "בראשית שנות ה-90 הייתה לי בלונדון קריירה די יפה בניצוח ובהפקה מוזיקלית, כשמנחם גולן היה זה שהחזיר אותי ארצה. אחרי הסרטים הרבים שהוא ביים והפיק, מנחם התקשר אלי וסיפר שברצונו לפתוח בתל-אביב משרד ולהעלות בו את המחזמר 'צלילי המוזיקה'. כשנעניתי לאתגר של ההפקה המוזיקלית, הוא דרש שגם אנצח. כשאמרתי לו שאני גר בלונדון, הוא אמר -'תעלה על מטוס ותגיע!' אז עליתי, ניצחתי והייתה הצלחה גדולה בכיכובה של חני נחמיאס, אבל לקריירה הבינלאומית שהייתה לי, לא חזרתי.
"איך היה לעבוד עם מנחם במחזות הזמר? - הוא היה כמו נער שיש לו תוכניות לעוד 200 שנה. כלומר, תוך כדי עבודה על מחזמר הוא היה מגלגל בהתלהבות את ההפקות הבאות שתכנן להעלות, כמו 'עליסה' וכמו 'היפה והחיה'. שום דבר לא עצר אותו ולי היה אצלו פנקס פתוח לעשות מה שאני רוצה".
שפר - "החלום לבנות לנו איזה בית בגליל הביא את אירית, אשתי, מנהלת כספים בעיסוקה ואותי לעבור למושב שפר שלמרגלות הר מירון. למעשה, הפכנו את היוצרות ובמקום לצאת לצימר, אנחנו חיים בצימר שממנו אנחנו מגיחים לעניינים שלנו. בננו, דניאל, בן ה-36, ממשיך אותי במוזיקה כגיטריסט בינלאומי ושרון, בת ה-32, היא קלינאית תקשורת. אנחנו חיים בשמורת טבע, מה שמאפשר לנו לשמור על שפיות לעומת כל אי השפיות שמסביב".
70? - "אני ממש לא מרגיש בן 70 וכשאני רואה אנשים בסביבות הגיל שלי מאבדים מהחיוניות שלהם, זה מדרבן אותי לעבוד על עצמי, כך שאני משכים קום ויוצא לשחות בקאנטרי של מרום הגליל, על הר מירון. השחייה משאירה אותי רענן ומפוכח, כמי שלא ייקח על עצמו דברים שהם כבר לא לגיל שלו. כלומר, את החלום להגיע לאירוויזיון השארתי הרחק מאחור".