“בשנה הבאה” (1970)
אילן ואילנית
מילים: אהוד מנור לחן: נורית הירש
“בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה”
השיר הזה, שמתנגן מדי ראש השנה, נכתב בעקבות מותו של יהודה ויינר, אחיו של אהוד מנור, בשנת 1968 במלחמת ההתשה. "'בשנה הבאה’ נמנה עם השירים האישיים ביותר שכתבתי, וכל פרט בו קשור לסביבת החיים המוחשית, המסוימת, שגדלתי בה”, כתב מנור בספרו “אין לי ארץ אחרת”.
“ה’מרפסת’ היא מרפסת בית הוריי בגבעת הפועל במושבה בנימינה וה’יושבים’ על המרפסת הם הוריי ואחי: אבי ישראל ז”ל, שבנה את המרפסת במו ידיו ונפטר לפני שנים רבות, אמי רחל, אחי זאב, ואחי הצעיר יהודה ז”ל, שנפל במלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ... החיים והמתים יושבים יחד על המרפסת – כמו פעם, כמו תמיד – ומתבוננים במראות המוכרים הנשקפים ממנה”.
נורית הירש הלחינה את השיר בהתאמה לתוכנו, כבלדה שקטה ונוגה. “במקור הלחנתי לחן עם קצב אטי”, סיפרה בראיון בעבר. “ניגנתי את המנגינה לבעלי והוא יעץ לי לזרוק אותה לזבל. כבר התכוונתי למחוק אותה מהקלטת, אבל שלמה צח, חצי מהצמד ‘אילן ואילנית’, הפציר בי לא לגנוז את הלחן, אלא לנגן אותו יותר מהר וקצבי, וכך נולדה הגרסה המוכרת ל’בשנה הבאה’. כאשר אהוד שמע את המנגינה בפעם הראשונה, הוא הופתע מאוד. אבל הוא היה אדם פתוח וקיבל מיד את הגרסה האופטימית”.
“ילדים זה שמחה” (1976)
הברירה הטבעית
מילים: יהושע סובול לחן: שלמה בר
“ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב”
הלהיט המפורסם ביותר של שלמה בר והברירה הטבעית, שזכה גם לגרסת כיסוי מצליחה של הזמרת ריטה, בוצע לראשונה בהצגה החברתית “קריזה” (מאת איציק ויינגרטן) בתיאטרון חיפה בשנת 1976 ונכלל באלבום הבכורה של הברירה הטבעית “אלי שורשים” משנת 1979.
“זה היה הרעיון של סובול להביע את ישראל השנייה בצורה הכי אותנטית, עם העברית הקלוקלת", אומר בר, שהלחין את שירי המחזמר והשתתף בו. “סובול סיפר שאת השיר הזה הוא יצר בעקבות פגישה עם אישה מרוקאית שגידלה הרבה ילדים ומצבה הכלכלי היה ירוד. ‘אם אין לכם כסף לגדל ילדים, למה אתם מולידים ילדים?’, הוא שאל אותה, והיא ענתה לו: ‘ילדים זה שמחה’.
"השיר הוא למעשה מחאה על עניין הילודה המרובה בצל מצב כלכלי קשה, אבל הציבור תפס אותו כשיר שמחה על הולדת ילדים. פעם נסעתי עם נהג מונית שסיפר לי שאשתו לא יכלה ללדת המון שנים ואחרי טיפולים פתאום נתפס לה ההריון. הוא אמר שהוא מבין את משמעות השיר. לא היה לי לב להגיד לו שזה שיר מחאה ולא שיר שמחה”.
“עוד לא אהבתי די” (1977)
יהורם גאון
מילים ולחן: נעמי שמר
“אי - עוד לא אהבתי די
הרוח והשמש על פניי
אי - עוד לא אמרתי די
ואם לא, אם לא עכשיו אימתי”
“עוד לא אהבתי די” הוא שיר חובה בריקודי עם ובהופעותיו של יהורם גאון, אך למעשה נעמי שמר כתבה אותו ברגע של עצבות. “באותה שנה, 1977, אמא שלי עברה פרוצדורה רפואית שהייתה רחוקה מלסכן את חייה, אבל משוררים לרוב נסחפים בדרמטיות אחר מאורעות, וזה הפחיד והדאיג אותה”, מספרת ללי שמר, בתה של נעמי.
“היא הייתה כל כך מבוהלת מהפרוצדורה הזו, שנגמרה בטוב, ובהשראתה כתבה שני שירים. באחד מהם, ‘עוד לא אהבתי די’, כתבה על כל הדברים שהיא עוד לא הספיקה לעשות. זה שיר על מישהו שלא רוצה למות. אמא שלי תמיד ידעה לערבב רגשות, ולכן ערבבה בין עצוב לשמח וגם יהורם גאון רצה שיר משמח, ואכן השיר הזה נחתם עם חיוך עם השפתיים”.
“טרמינל לומינלט” (1978)
מאיר אריאל
מילים ולחן: מאיר אריאל
“לוקח את עצמי לשירותים להירגע
גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר
ז’ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה”
השיר הזה הוא מלהיטי הסולו הראשונים של אריאל, מתוך אלבומו הראשון “שירי חג ומועד ונופל”. השיר מבוסס על שיר אחר שכתב אריאל - “תור א ב ג” - עבור הזמר אושיק לוי (באלבומו “איפה טעינו”, 1976), שבו הבית האחרון זהה לבית הראשון בשירו “טרמינל”, למעט שינויים קלים.
השיר עוסק בשחרורו של איש מאשפוז פסיכיאטרי וברופאו, שממליץ לו על ביקור בשדה התעופה כתרופת הרגעה. אך הוא זכה לשלל פרשנויות - מקונוטציות מיניות ועד פחד מפני שיגעון וטירוף. בהופעותיו סיפר אריאל כי השיר מתאר אדם שחוויית החיים בקיבוץ העבירה אותו על דעתו.
“אלינור” (1979)
זהר ארגוב
מילים: ג'קי מקייטן לחן: סטליוס קזנג'ידיס
“אלינור, את יפה כמו מלאך
ופנייך יעידו כך
בלעדייך לא שווה לי כל העולם
אלינור אני פה לבד יושב
ועלייך רק חושב
לשנות את המזל את מוכרחה”
השיר הוקלט לראשונה ביוונית, בשנת 1975, בידי הזמר היווני סטליוס קנג’ידיס. בשנת 1977 הוקלטה לו גרסה נוספת, עדיין ביוונית, בידי הזמר־בוזוקאי סטלוס. באותה תקופה ג’קי מקייטן, זמר חתונות ומועדונים, היה מאוהב בבחורה בת 20 בשם צביה, אך משפחתה התנגדה לקשר ביניהם.
“אחיה של צביה לא רצה שהיא תצא עם ג’קי בגלל שהוא נכה וזמר, אז היא נאלצה להיפרד ממנו”, מספר יהודה קיסר. “כשהכירה בחור חדש והתארסה לו - הלב של ג’קי נשבר. הוא ישב בדירה שלו ושמע בטייפ הקטן את השיר של סטליוס קזנג’ידיס. על המקום הוא חיבר את הטקסט. הוא קרא לשיר ‘צביה’ והשמיע לה אותו בתקווה שזה יחזיר אותה אליו. אבל זה לא עזר. צביה, שחששה שהשיר יסבך אותה עם משפחתה ועם ארוסה, ביקשה מג’קי לשנות את שם השיר, וכך הוא הפך אותו מ’צביה’ ל’אלינור’”.
השיר הוקלט בידי מקייטן והופץ בתחנה המרכזית הישנה, אך הושמע בעיקר במועדונים שבהם הוא הופיע. “זהר היה מעריץ ענק של ג’קי, תמיד ביקש להתלוות אליו להופעות”, משחזר קיסר. “יום אחד ג’קי אמר לי שיש לו חבר שמבקש לבוא איתנו להופעה, הסכמתי. בהופעה, שהייתה בבאר שבע, ג’קי ביקש ממני להעלות אותו לבמה. הקהל התהפנט, וגם אני, וכך התחלנו לעבוד. כשזהר שמע את ‘אלינור’ בביצוע של ג’קי, הוא נדלק וביקש ממנו להקליט את השיר. ג’קי לא התלהב בהתחלה, אבל זהר התעקש. במובן מסוים ג’קי העביר לזהר את הכתר”.
“סיון” (1981)
יגאל בשן
מילים ולחן: שמוליק צ'יזיק ויגאל בשן
“אם תזכרי אותי סיון
האם תקדישי לי קצת זמן?
עכשיו שאת הרחק מכאן”
באופן מפתיע, אחד הלהיטים הגדולים של יגאל בשן לא נכתב במקור בכלל על אישה בשם סיון. בשנות ה־60 המוקדמות, שמואל צ’יזיק, ששהה בארצות הברית, התאהב בנערה בשם סוזן וכתב עליה שיר.
“כשיגאל בשן קיבל חוזה הקלטות בינלאומי הוא רצה שנכתוב ביחד שירים, אז ישבנו על רעיונות והשמעתי לו חלק מהשיר שכתבתי על סוזן”, סיפר צ’יזיק בראיון בעבר. “יגאל הלחין את הפזמון, ובבתים הטקסט והלחן היו שלי, בהשראת אותה אהבת נעורים שלא היה לי מושג מה איתה”.
בשנת 1977 הקליט בשן את השיר בתקליטו הבינלאומי You Got The Power תחת השם “My Suzanne”. בשנת 1981, כשבשן כבר חזר ארצה, הוא תרגם יחד עם צ’יזיק את השיר לעברית, ו”סוזן” הפכה ל”סיון”.
“על כל אלה” (1980)
יוסי בנאי
מילים ולחן: נעמי שמר
"על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק,
על בתנו התינוקת
שמור אלי הטוב.
על האש המבוערת,
על המים הזכים,
על האיש השב הביתה
מן המרחקים"
השיר הזה הפך לאחד השירים הידועים שליוו את המאבק של גוש אמונים נגד פינוי יישובים בשטחים שכבשה ישראל בסיני, ובהם חבל ימית. לימים, ב־2005, נהפך לשיר נגד ההתנתקות. עם זאת, נעמי שמר עצמה כתבה את השיר כעידוד לאחותה הצעירה, רות (רותיק) נוסבאום, שהתאלמנה מבעלה, בן ציון ישראלי. “זהו שיר אישי שנכתב בעת שהיה לי צורך לנחם את אחותי”, סיפרה שמר בראיון בעבר.
מי שביצע את השיר היה יוסי בנאי. יש הטוענים כי אף ששמר כתבה את השיר כשיר אבל פרטי לניחום אחותה, היא שזרה בו גם את דעותיה הפוליטיות. לעומתה, יוסי בנאי, שתמך בפינוי ימית, הסתייג מאימוצו בידי מתנגדי הפינוי וסירב לשיר אותו במשך שנים בטענה כי “הפכו את השיר הזה לדגל”.
“במובן מסוים השיר סימל את תחילת הריחוק ביניהם”, אומרת ללי שמר. “אמא כתבה אותו כשיר נחמה לדודה שלי. באותה תקופה התבצע פינוי היישובים מסיני, ובתוך זמן קצר השיר הפך משיר אישי להמנון גוש אמונים ומתנגדי הפינוי. אמא הייתה מעורבת פוליטית ומיודדת עם אנשי גוש אמונים, ולא התנגדה לאימוצו בידי מתנגדי הפינוי.
"יוסי היה בדעות פוליטיות מנוגדות לשלה ולא אהב שהשיר התחבר לעקירת יישובים ולפינוי התנחלויות. הוא החליט להוציא את השיר מהופעותיו. בשבוע שבו היא נפטרה, ב־2004, הייתה לו הופעה. אף שלא ביצע את ‘על כל אלה’, בהדרן הקהל התחיל לשיר את השיר. יוסי הצטרף לקהל ושר איתם, כמו התפייס עם השיר”.
”אלה” (1984)
דפנה ארמוני
מילים ולחן: שלום חנוך
“אלה אלה
תגידו לי מה קורה לה
מה הבחור עושה לה
היא עוד ילדה קטנה”
סינגל הבכורה של דפנה ארמוני נכתב והולחן בידי בן זוגה דאז שלום חנוך, והיה ללהיט ענקי, עד כדי כך שזכה למחווה בסרט הקולנוע “בנות”, שבו שרה אותו חנה אזולאי הספרי. “זה שיר ששלום כתב בעצם על מדינת ישראל”, מספרת ארמוני. “אלה זה בעצם קיצור של ישראלה, ומלך השכונה עם האופנוע החדיש הוא למעשה ארצות הברית, והשיר מדבר על מערכת היחסים בינינו לארצות הברית.
"בשיר שלום מביע חשש כי ארצות הברית תעזוב את ישראל. במקור השיר נקרא ‘ישראלה’, אבל בהמשך הוא קוצץ ל’אלה’. שלום תמיד אומר שאיך שסיים לכתוב את השיר, הוא ידע שזה שיר שמתאים רק לי. אחרי הרבה שנים, כשהוא רצה להקליט אותו, הוא ביקש ממני אישור. לטענתו, זה אחד השירים האהובים עליו”.
“מישהו הולך תמיד איתי” (1985)
עפרה חזה
מילים: רמי קידר לחן: אפי נצר
“אך לעת ערב עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי”
בשנת 1984 התבקש הפזמונאי רמי קידר, אז קצין בשירות מילואים, לכתוב שיר לאירוע חגיגי. “הייתי במילואים, והיה לי חבר קוצ’יני שסיפר לי על העלייה הקשה של משפחתו לארץ”, הוא מספר. “כשמלאו 30 שנה לעליית הקוצ’ינים לארץ, התבקשתי לכתוב שיר לטקס חגיגי לרגל המאורע הזה. הרעיון היה שבני קוצ’ין יבצעו את השיר כי הוא עוסק בהם.
"כמה ימים אחרי הטקס הגיע אליי אפי נצר, שהייתי מפקד שלו במסגרת שירות המילואים שלו, והוא שאל אם יש שיר שכתבתי והוא יוכל להלחין. נתתי לו את הטקסט של השיר, ובצלאל אלוני, ששמע ורצה אותו, החליט לקרוא לו ‘מישהו הולך תמיד איתי’”.
“בהופעה חורפית אחת במחנה של חיל האוויר בדרום, בצלאל ועפרה טסו, ובדרך, בגלל מזג האוויר הסוער, המטוס נחת נחיתת אונס”, מספר נצר. “אחרי שעפרה ובצלאל ניצלו היא צלצלה אליי ואמרה לי: ‘חשבתי כל הדרך שמישהו הולך תמיד איתי, כמו בשיר’.
"בשנת 2000 ישבתי עם שייקה לוי בבית וראינו טלוויזיה. פתאום בחדשות הראו את הרופא של בית החולים מספר על כך שעפרה נפטרה. ראינו מאות אנשים בבית חולים מקבלים את הבשורה המרה והכואבת ומתחילים לשיר יחד בקול רם את ‘מישהו הולך תמיד איתי’. מכל השירים שרו דווקא את השיר הזה. זה צמרר אותי. זה היה נורא מרגש”.
“הגברים בוכים בלילה” (1991)
אבנר גדסי
מילים: אלון אבידר לחן: מלי קוממי ומני קוממי
“הגברים בוכים בלילה
לא נשמע קולם
הגברים בוכים בלילה
בכי נעלם
הגברים בוכים בלילה
אין מה להסתיר
מי אשר שילם ביוקר
אין גם לו מחיר”
מאחורי הלהיט של אבנר גדסי מראשית הניינטיז מסתתרת טרגדיה. “כתבתי את השיר על חבריי החיילים משייטת 13 שנהרגו במלחמת לבנון הראשונה”, מספר הסופר והמשורר אלון אבידר. “’הגברים’ הם גופות החיילים המתים ששוכבים בתוך האדמה, מתחת לאבן שיש קרה. מתים. מבוזבזים. שם ידעו לבטח מה הטעם ללחך עפר בלשונם”.
תחילת השיר בטקסט שהלחין המוזיקאי מני קוממי עם זוגתו דאג מלי, בשם “הצועני”, פרי עטו של המשורר הירושלמי מאיר רומי. קוממי עבד כנגן במועדון של אבנר גדסי, וכשגדסי שמע את “הצועני”, הוא ביקש להקליטו. בהמשך הוחלט שגדסי יקליט את השיר עם טקסט אחר.
“אבנר העביר לי קלטת שלמה מלאה במנגינות, ואני בחרתי את הקטע שבו היה רק פזמון עם מילים על צועני”, מספר המפיק המוזיקלי אלדד שרים. “הן לא היו מילים טובות בעיניי. גייסתי את חברי אלון אבידר לכתוב מילים חדשות, בדיוק כמו שעשיתי בזמנו עם ‘נפרדנו כך’ של גדסי".
“שיר על התוכי יוסי” (1986)
אריק איינשטיין
מילים: אברהם חלפי לחן: מיקי גבריאלוב
“התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט,
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי
אלחש לקירות: יוסי מת,
יוסי מת”
הבלדה היפה והמלנכולית שהלחין מיקי גבריאלוב וביצע אריק איינשטיין באלבומם המשותף “אוהב להיות בבית”, החלה בסיפורו של הסופר, המשורר והסאטיריקן אביגדור המאירי, מהאבות המייסדים של התיאטראות הסאטיריים בישראל (“הקומקום”, “המטאטא”), שהוריו נפטרו בהיותו ילד קטן והוא גדל אצל סבו וסבתו. כדי להפיג את הבדידות, החבר הטוב ביותר שלו היה תוכי.
בשנת 1933 חיבר המאירי, שעלה ארצה ב־1921, את הפואמה “חלומות של בית רבן” ובה חזר למחוזות ילדותו. בסוף הפואמה התוכי יוסי מת מצער. באותה תקופה המאירי נהג לבלות בבית קפה תל־אביבי עם המשוררים והסאטיריקנים של “חבורת יחדיו”, שם פגש גם את המשורר אברהם חלפי.
בשנת 1935, באחד הלילות, סיפר המאירי לחלפי על התוכי יוסי ועל בדידותו, וחלפי, אז בן 29 בלבד, הזדהה עם הבדידות הזו. בתום אותו מפגש קנה תוכי בעצמו כדי לנסות להפיג את בדידותו.כך נולד “שיר על התוכי יוסי”, שפורסם לראשונה בשנת 1935 בעיתון “דבר”. צירוף המילים “תוגת המאירי” בשיר מתייחס לאותה בדידות שהמאירי סיפר לו עליה. בשנת 1939 נכלל השיר בספר שיריו של חלפי “מזווית אל זווית”.
באותה שנה, 1939, נולד אריק איינשטיין. חלפי היה מיודד מאוד עם אביו של אריק, השחקן יעקב איינשטיין. חלפי הקדיש לאיינשטיין את הספר “מזווית אל זווית”. בשנת 1986 הלחין אותו גבריאלוב, לאחר שאיינשטיין הביא לו אותו וביקש ממנו להלחינו. “זה בעצם שיר שחלפי כתב על הנמשל שלו, לא על התוכי יוסי”, אומר גבריאלוב.
“שיר ישן” (1991)
אתניקס
מילים: זאב נחמה לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי
“הו ילדתי שלום מכאן
אני יושב לי על ענן
אשלח לך מלאכים
עם כעכים שקופים
שינגנו לך שיר ישן”
השיר נולד בהשראת הסדרה “המלאך” (1962־1969) בכיכובו של רוג’ר מור, שהוקרנה בישראל לאורך שנות ה־70 וה־80. “הבייגלה שהיה לרוג’ר מור, כמו למלאכים, זה ‘כעך שקוף’”, אומר נחמה. “אחד הבודדים שבאמת קלט את הראש שלי וידע למה מתכוון השיר היה חמי רודנר, בעוד אחרים לגלגו. עכשיו אתה יודע את האמת”.
“איך הוא שר” (1989)
דני רובס
מילים ולחן: דני רובס
“איך הוא שר, איך הוא שר,
הם רקדו מסביבו בטירוף, הוא היה מאושר
איך הוא שר, איך הוא שר,
מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר”
האגדה מספרת שהשיר “איך הוא שר”, מאלבומו של דני רובס “בדרך אל האושר”, נכתב על זהר ארגוב, מלך הזמר המזרחי ששם קץ לחייו שנתיים קודם לכן. לפי האגדה, אביהו מדינה, מי שכתב לארגוב את מרבית להיטיו, אמר במסגרת תוכנית הרדיו שלו על השיר: “תראו איך גם זמרים אשכנזים יכולים לכתוב שירים כל כך יפים על זהר ארגוב”. רובס, בתגובה, השיב שהמשפט של מדינה מכיל שלוש טעויות: “לא התכוונתי שזה יהיה שיר על זהר ארגוב, אני לא אשכנזי, ואיך תראו? זה רדיו!”.
“זה שיר שכתבתי על בית הכנסת של ילדותי ברחובות, שהיה מול הבית שגדלתי בו, ועל אבא שלי שנהג להעלות אותי, כילד, לשיר על במות והתגאה באיך שאני שר”, סיפר רובס בעבר. “כולם חשבו שהשיר נכתב על זהר ארגוב, למרות שזה לא נכון. אחרי שקראתי את הטקסט שוב וחשבתי על זהר ארגוב, הבנתי שהניואנסים שבשיר יושבים בול על המיתוס של זהר”. בראיון אחר סיפר רובס כי כתב את השיר גם בהשראת אליליו ג’ון לנון, ג’ימי הנדריקס וג’ניס ג’ופלין.
“כמה יוסי” (1993)
ברי סחרוף
מילים: ברי סחרוף לחן: ברי סחרוף ורע מוכיח
“בהצגה יומית
טרזן מנצח את מצ’יסטה
ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן
ואהובה נתנה את כל מה שהיה לה
ואמא ואבא פחדו שתצא עבריין”
אחד הלהיטים הגדולים של ברי סחרוף מתוך אלבום הסולו השני “סימנים של חולשה” עוסק בתקופת ילדותו בשכונת רמת יוסף בבת ים של סוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70.
הבית המפורסם ביותר בשיר הוא מחווה של סחרוף לגיבור נעוריו וחברו, המוזיקאי שלמה מזרחי, שבשנים ההן הנהיג את להקת הקצב הירושלמית “הבמה החשמלית”. את השורה “ואהובה נתנה את כל מה שהיה לה” נהוג לייחס כמחווה לאהובה עוזרי, כוכבת הזמר המזרחי שנסקה אז. אלא שלמעשה אהובה היא דמות אמיתית משכונת יוספטל בבת ים.
כמו כן, נהוג לחשוב ש”כמה יוסי” זו מחווה למוזיקאי יוסי אלפנט, חברו של סחרוף שנפטר בנסיבות טרגיות שנתיים קודם לכן, אך בפועל יוסי הוא יוסף שפרינצק, שעל שמו נקראת שכונת רמת יוסף, שבה כאמור גדל סחרוף.
“הוא” (1993)
אחינועם ניני
מילים: לאה גולדברג לחן: אחינועם ניני וגיל דור
“קרבתך וקרבת הים
גזלו את שנתי.
נשמת אפך נשבה מן הים
ותחדור, מלוחה, אל ביתי.
וגלים בדכים
עולים בבכים
למרומי אהבתי.
בואי כלה”
מקורו של שיר החופות והחתונות האולטימטיבי בשיר “האוהבים על שפת הים”, שכתבה המשוררת לאה גולדברג בשנת 1955. בשנת 1987 הולחן השיר לראשונה בידי מיקי גבריאלוב לאלבומו של אריק איינשטיין “על גבול האור”. השיר, העוסק באהבה נכזבת ובשיברון לב, כולל שני חלקים: בחלק הראשון גבר פונה לאהובתו המרוחקת ממנו וקורא לה להצטרף אליו.
בחלקו השני של השיר, שלא הולחן, הבחורה מסרבת לבקשת הגבר ועונה לו “לא אבוא”. בשנת 1993 הלחינו אחינועם ניני וגיל דור, בדומה לגבריאלוב, את החלק הראשון בשיר והוא נכלל באלבומם “אחינועם ניני וגיל דור” תחת הכותר “הוא”. דור הלחין לאותו אלבום (ברצועה אחרת) את השיר “היא”, חלקו השני של השיר. “הוא” (שמוכר יותר לקהל בשם “בואי כלה”) הפך ללהיט ענקי.
“ניצחת איתי הכל” (2003)
עמיר בניון
מילים ולחן: עמיר בניון
“בסוף כל לילה אני בא
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל”
נהוג לחשוב שהשיר, שנכלל באלבומו הרביעי של בניון “ניצחת איתי הכל”, הוא שיר אהבה של גבר לאישה, אך למעשה לא כך. “החברה הכי טובה שלי אז הייתה המוזיקה, ולה הקדשתי את השיר”, סיפר בניון בעבר. “היא הייתה האהבה היחידה שלי בימים ההם. האמונה הביאה לאהבה אמיתית. אני מאמין שאי אפשר לכתוב שיר כשעצוב מדי. השיר הוא מין תודה לאמונה ולמוזיקה שעזרו לי לא לשכוח”.
“מנגו בננה” (1995)
אטרף
מילים ולחן: ראובן (רובנס) סלומון
“מנגו, בננה ומלון
דבש וקינמון
מנגו, בננה ומלון
דבש וקינמון”
השיר הזה הוא להיט הדגל מאלבומה השלישי (“לטיני/ עברי/ לטיני”) של להקת אטרף. כביכול סולן הלהקה, רובנס (ראובן סלומון), שר בפזמון על הפירות המתוקים מנגו, בננה ומלון, אך בפועל אין הדבר מדויק.
“בשנות ה־90 היו קרטונים של טריפים, שעליהם ציורי פירות, והבולטים בהם היו קרטונים של מנגו, בננה ומלון”, סיפר לי בעבר נגן כלי ההקשה של הלהקה אורן בלבן. “השמועות היו שהטריפים האלו שימשו השראה לרובנס לכתיבת השיר. את הדבש והקינמון הוא הוסיף לבד”.
“מי אוהב אותך יותר ממני?” (2004)
ארקדי דוכין
מילים: מיכה שטרית לחן: ארקדי דוכין
“מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מצחיק אותך כשאת עצובה?
עד מתי תהיי שלי?
ולמה את שותקת?”
השיר “מי אוהב אותך יותר ממני?”, שנכלל באלבום האוסף שהוציא ארקדי דוכין ב־2004, נתפס כשיר רומנטי, אך מיכה שטרית סיפר בעבר שמדובר בכלל בשיר אהבה למדינה: “ארקדי ואני אמרנו שנכתוב אלבום ילדים קצת מחאתי, ששמו הזמני היה ‘הילד ה־500 אלף’.”, אמר.
“התחלנו לכתוב שירים חברתיים־מחאתיים, בהם ‘מי אוהב אותך יותר ממני’, שיש בו שאלות תם. לא המשכנו את הדבר הזה, ואז ארקדי בא עם הרעיון שחייבים להוציא את השיר הזה. הוא הוציא אותו באלבום אוסף שלו, וזה הפך להיסטוריה. כששמעתי את הלחן ואת ארקדי שר, הרגשתי שזו טרפת. הייתה לי תחושה שזה יהפוך ללהיט”.
“בלוז כנעני” (2004)
אהוד בנאי
מילים ולחן: אהוד בנאי
“מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה־כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני”
נהוג לחשוב שהשיר, שנכלל באלבומו השישי של בנאי “ענה לי”, נכתב לזכרו של מאיר אריאל ז”ל. עם זאת, בראיון עבר אמר בנאי: “מעולם לא יצא לי לשבת עם מאיר אריאל, לא על אותו דף גמרא, לא סביב שולחן השבת ולא עם זר קוצים ריחני”.
השיר נכתב למעשה על יוסי אלפנט, חבר בלהקת “הפליטים” שעבדה עם בנאי, ובה שימש אלפנט כגיטריסט, כמעבד ומפיק מוזיקלי של אלבום הבכורה של בנאי (“אהוד בנאי והפליטים”, 1987). בשנת 1980 עזב אלפנט את בית הוריו ברמת גן ועבר להתגורר בדירה בכרכור, שבה נהג לקיים ג’ם סשנים עם מוזיקאים מתחילים. אלפנט מת מדום לב במהלך הופעה במועדון הלוגוס בתל אביב ב־6 בספטמבר 1991.