"האמת היא שהגעתי אליה די במקרה. אחרי שסיימתי את לימודי בתלמה ילין, אמר לי חבר שהוא נוסע לטיול בברזיל ושאל אם בא לי להצטרף. בטח שבא, אבל כשהגעתי לברזיל, מצאתי את עצמי מתעמקת במוזיקת השורו המקומית יותר מאשר מטיילת. את הטיולים השלמתי בנסיעות הבאות שלי לברזיל".
זהו הסגנון הפופולרי הראשון בברזיל, עוד לפני הסמבה והבוסה נובה, מין שילוב של מוזיקה קלאסית אירופאית עם סמבה, שאותו אנחנו מנגנים עם הרבה גרוב. בהופעה שלנו בפסטיבל ננגן בעיקר מוזיקה מקורית שלנו ולצידה גם גרסות כיסוי לקטעים מוכרים".
"זה משהו שאני לא יודעת להסביר אותו ומרגישה כאילו נולדתי לתוכו. אחרי שנים שהייתי בג'ז, מה שהיה בתלמה ילין, פתאום גיליתי את המוזיקה הברזילאית והרגשתי בה בבית, כולל השפה, המקום שבו התאהבתי, האנשים והאווירה".
"אולי לא במקרה. זה המקום שלי. זה הבית שלי. זה גם המפלט שלי. אני נהנית מכל רגע על הבמה, בפרט כשאני עם החבר'ה של 'קואטריו', נגנים שאני מעריצה אחד ויש בינינו הפריה הדדית מדהימה, כשכל ההופעה שלנו היא לגבינו חוויה".