58 שנה אחרי מותו בגיל 29 של ינון נאמן – מי שהיה שילוב נדיר של משורר, פזמונאי, זמר, מלחין, מנצח, פסנתרן, רקדן, כוריאוגרף, מחזאי ועוד - יוצא בימים אלו ספר כתביו. “אני מאוד מקווה שהספר יחזיר אותו לתודעת הציבור", אומר אחיו דני. “היו צריכים לשמוע הרבה יותר על יוצר ברמתו".
מוצאי יום העצמאות תשכ"ו. בנייני האומה, ירושלים. בתום פסטיבל הזמר 66’ קרא לבמה מנחה האירוע, יצחק שמעוני, בזה אחר זה את יוצרי עשרת השירים שהתחרו בו; בהם חיה כהן וחיים צור, מחברי השיר הזוכה, “ליל סתיו"; יורם טהרלב ונחום היימן, מחברי “ריח תפוח ואודם שני" וגם שולמית ליפשיץ, מלחינת “לא פעם בקיץ", שירה של רחל. כשהגיע המנחה ל"מנהג חדש" ול"דבש", שיריו של ינון נאמן, עלה לבמה במקומו אביו, מיכאל נאמן. זאת לאחר שבנו הלך לעולמו ממחלה קשה חודשים אחדים קודם לכן והוא בן 29 בלבד.
נאמן הפציע בפסטיבל הזמר 64’ עם השיר “כשושנה בין החוחים", ששרה נחמה הנדל. בפסטיבל 65’ יוצג נאמן על ידי השירים "יפה נוף", שגם ביצעה הנדל, ו“חנה על חלון יושבת", שירו של דוד פרישמן, ששרה יפה ירקוני. בפסטיבל 66’ ביצעו במקביל “האחיות שמר" ועליזה עזיקרי את “מנהג חדש", בלחנו של נאמן לשירו של ביאליק, בעוד הפרברים הלהיבו את הקהל בהופעה נדירה כשלישייה עם “דבש", שנאמן חיבר את מילותיו ולחנו.
כעת, 58 שנה לאחר מותו, יוצא ספר הכתבים של נאמן בהוצאת “צבעונים", בעריכתם של ד"ר לאה צבעוני, שהלכה לאחרונה לעולמה, ושל עוזי שלו, 62, נגן בסון (פגוט) בתזמורת הפילהרמונית. “ליצירתו של ינון נאמן אני מודע מאז נעוריי בקיבוץ עין דור", מספר שלו. “בהיותי בן 16 השמיעה לנו המורה למוזיקה את ‘שלכת’, שיר בלחן מופלא של ינון נאמן, שאחרי מותו כתב לו היוצר אמנון בקר, חברו מקיבוץ יזרעאל, מילים לזכרו. השיר, שנפתח במילים ‘יך אלם הרוח, שלכת בעלים/ נומו ילדי שירי, כי אין יותר צלילים’, ליווה אותי שנים והחלטתי לחקור את חידת ינון בלי לדעת שיצא מזה ספר. אחר כך הסתבר שאבא של חברה של אשתי ושלי, הצייר חיים מרוז, גדל יחד עם ינון והיה חברו הטוב.
מראיון איתו הגעתי לראיין עשרות שהכירו אותו, כולל בן קיבוצו, אהוד ברק, שסיפר על הפרק הצבאי בחייו של ינון. במקביל מצאתי את כל החומר שינון השאיר אחריו בארכיון של משמר השרון, כולל כ־180 שירים, 16 סיפורים ושני מחזות קצרים, שהתאפיינו באהבת האדם ובמשיכתו לטבע בקיבוץ, והיו שמורים במחברותיו ועל נייר מצהיב שהוא הדפיס במכונת כתיבה. זה כלל את הסיפור ‘מקרה ביש’, שכתב על אדם שמתעורר בלוויה של עצמו.
אילי גורליצקי, חברו מ’שלמה המלך ושלמי הסנדלר’, העביר את הסיפור למדור הספרותי של ‘מעריב’, וינון הספיק לראותו בעיתון ממש לפני מותו. רק לאחר שאספתי את כל החומר, התחלתי לחפש הוצאת ספרים עד שקיבלתי המלצה חמה לגבי ד"ר לאה צבעוני מהוצאת ‘צבעונים’, שנרתמה לעניין וערכה איתי את הספר עד שהיא נפטרה למרבה הצער ממחלה".
ינון נאמן נולד בנובמבר 36’ לדינה ומיכאל נאמן, שנמנו עם מייסדי קיבוץ משמר השרון. בחייו התגלה כשילוב נדיר של משורר, פזמונאי, זמר, מלחין, מנצח מקהלה, פסנתרן, רקדן, כוריאוגרף, שחקן, במאי, סופר, מחזאי וגם חקלאי בענפי הלול, הדבש והפרחים, שערך את ביטאון חברת הילדים ולאחר מכן את עלון שכבת הנעורים. “אף כי לא היה ספורטאי, בהיותו נער הוא נטל על עצמו לאמן את ילדי המשק באתלטיקה, בשחייה ובכדורסל", מספר אחיו, דני, הצעיר ממנו בחמש שנים.
במשמר השרון הוא לקח חלק בנגינה ובארגון קבלות השבת. לאחר שירותו הצבאי בחיל התותחנים, שבמדיו לחם במבצע סיני ובפעולות התגמול, הוא היה פעיל בקיבוצו בערבי התרבות. “לעתים דומה היה שינון יודע לעשות הכל", מעיר אחיו. “הוא אפילו לא התבייש לסרוג סוודר מחוץ לבית".
עד הרגע האחרון
בתקופה שבה לא היו הרבה גברים בתחום המחול, נאמן, חניכה של גרטרוד קראוס, לימים כלת פרס ישראל, רקד בלהקותיהן של הכוריאוגרפיות הבכירות אנה סוקולוב, נעמי אלסקובסקי ורינה שחם. כשנה לפני מותו, כשרקד בהפקה הראשונה של המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר", התגלתה אצלו מחלת הסרטן, שממנה לא התאושש. למרות זאת, הוא המשיך לכתוב עד הרגע האחרון במחברת שירים שהייתה לו ליד המיטה ולנצח על מקהלת הקיבוץ. “ניכר היה בינון שהוא הגביר עוד יותר את קצב הפעילות כמי שידע את הסוף המתקרב", אומר אחיו. “ככל שיכול היה, ניסה ליצור עוד ועוד. אני מאוד מקווה שהספר יחזיר את אחי לתודעת הציבור. לפי דעתי היו צריכים לשמוע הרבה יותר על יוצר ברמתו".