אי אז ב-2008, כשהקלרניתן טיבי צייגר סיים את לימודיו בג'וליארד ניו-יורק כנגן כלי הנשיפה הראשון מעץ שסיים שם מסלול של תעודת אמן, אף כי עמדה בפניו האפשרות לנסות להצטרף לגוף מוזיקלי קיים, הוא העדיף בגיל 27 ללכת בדרך הפחות קלה ולהקים גוף חדש מהמסד ועד הטפחות. כך בא לאוויר העולם "הפרויקט הקאמרי הישראלי", שיקיים מחר, במוצ"ש, בקונסרבטוריון "שטריקר", בתל-אביב, את קונצרט הנעילה בסדרת קונצרטים לציון מלאת 15 שנה ל"פרויקט". 

"כשאשתי, מיכל, צ'לנית ההרכב, ואני סיימנו את לימודינו בג'וליארד, הבנו שזה הזמן לסלול את דרכנו חזרה לארץ באמצעות גוף חדש, שהיסודות שלו בארצות הברית ומרכזו - בישראל, לא רק בתל-אביב, אלא גם בפריפריה, ממעלות-תרשיחא ועד מרכז ספיר בערבה", צייגר, המנהל האמנותי של הפרויקט, משחזר. "עם כל הופעותינו בעולם, אנחנו שמים דגש על הזהות הישראלית ולכל סיור קונצרטים שלנו אנחנו מזמינים יצירה חדשה ממלחין ישראלי כחלק מרפרטואר רב-סגנוני". 

בקונצרט במוצ"ש יבוצעו ארבע יצירות, מתוכן שתיים בבכורה ישראלית. באופן סמלי הוא יינעל עם החמישייה לכלי-קשת מס' 2 בסול מז'ור מאת ברהמס, היצירה שאיתה הפרויקט יצא לדרך לפני 15 שנה, שכדברי צייגר "היא אחת היצירות, שנפתחות בצורה הכי הרואית שיכולה להיות והיא כעין תרועת ניצחון בהרכב של כלי-קשת וכשאנחנו חוזרים כעת אל היצירה הזאת, שמאז לא נגענו בה, אנחנו יודעים להעריך את המסע הארוך שעברנו".

היצירה השנייה שתבוצע מחר היא האדג'יו לכינור, קלרנית ופסנתר מאת המלחין האוסטרי אלבן ברג. צייגר: "זוהי יצירה, שבה המלחין ניסה להביע את הקיצוניות שבהבעה האנושית בעזרת המוזיקה. היא אמנם מסתיימת באופן נוגע ללב, אבל לא לפני שיש סערת רגשות גדולה בין שלושת הכלים". 

הקונצרט של טיבי צייגר (צילום: יעל אילן)
הקונצרט של טיבי צייגר (צילום: יעל אילן)

הפתעת הקונצרט תהיה ביצירה הפותחת שלו, חמישייה לפסנתר ולכלי-קשת בלה מז'ור מאת המלחין הצרפתי בן המאה ה-19 אדוארד לאלו, שתבוצע בבכורה ישראלית. "כתב היד של היצירה, שנמצא בספריה הלאומית בפריז, לא פורסם מעולם ובה ניסה לאלו להישמע בחמישיית פסנתר כמו תזמורת סימפונית", מספר צייגר. "שמענו על הרכב שהקליט את היצירה באופן נסיוני, אבל לא ידוע שהוא הופיע איתה בקונצרטים חיים".

הצימוק של הקונצרט תהיה בכורה ישראלית ועולמית ל"צימוקים ושקדים", חמישייה לקלרנית ולכלי-קשת מאת חתן פרס אקו"ם הטרי משה זורמן, כשבין הנגנים עילוי הכינור, בנו איתמר זורמן.  "למעשה, את הבכורה היינו אמורים לקיים ביוני 2020", מעיד צייגר. "היצירה, שבכורתה נדחתה בגלל הקורונה, מייצגת בארבעת הפרקים שלה את הרבגוניות הסגנונית של המוזיקה של זורמן ולנו כיף להיות המבצעים הראשונים של היצירה הזאת".

נ.ב. לבד מבנו של המלחין ומהזוג צייגר-קורמן יכלול הפעם הפרויקט גם את הוויולן גיא בן-ציוני, הכנר דניאל ברד, הפסנתרן אסף ויסמן וכנגנית אורחת - את שולי ווטרמן, הוויולנית הראשית של התזמורת הקאמרית הישראלית ורביעיית כרמל.

חרף שמו, צייגר, 42, הינו צבר, בנם להורים רופאים, יוצאי הונגריה. הוא החל את הרומן שלו עם הקלרנית בסביבות גיל 12, לאחר שניגן תחילה בפסנתר, ש"איתו היה לי משעמם וחיפשתי כלי שבו אוכל לנגן עם אנשים אחרים". צייגר, בוגר תלמה ילין, שירת בצבא כמוזיקאי מצטיין. לאחר שסיים כאן באקדמיה למוזיקה את לימודיו לתואר ראשון יצא, כאמור, להמשך לימודיו בארה"ב, שם הוצג ב"ניו-יורק טיימס" כ"סולן מלהיב" וב"ושינגטון פוסט" תוארה נגינתו כ"יפהפייה בצבעוניותה". כיום, לצד הפרויקט הוא קלרניתן אנסמבל המאה ה-21. צייגר, בעל קריירה בינלאומית, מלמד בבית הספר ע"ש בוכמן-מהטה ובמרכז המוזיקה ירושלים.

רעייתו, מיכל קורמן, צ'לנית ההרכב, באה ממשפחה מוזיקלית. הם מתגוררים בתל-אביב והורים לשלושה ילדים. הבכורה, אייר, בת 11, הולכת בדרכו ולאחר שהחלה בפסנתר, עברה כמו אביה לקלרנית.

לאן ברצונך להגיע עם הפרויקט הקאמרי הישראלי?
"נראה לי שהגשמנו את רוב השאיפות שלנו, כשאנחנו כל הזמן עם רגל בארצות הברית ועם רגל פה, כשבאופק סיבוב קונצרטים ביפן. לכל אחד מאיתנו יש קריירה משלו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו חוזרים להיות הרכב לכל דבר".