הכוכבת הבינלאומית שהגיעה סוף סוף לארץ בזכות אגואיסט הפקות ומיוזיק ביזנס נתנה שואו בלתי נשכח למעריצים שחיכו לה 15 שנים ארוכות. "הופעה מושלמת, היה שווה לחכות שנים שיגיעו לארץ", מסרה טל-לי משכן, מעריצה ותיקה. "הם פשוט נתנו הכל".
"התאהבתי בהם עוד יותר", הוסיפה תמר איתן. "הופעה מהפנטת. כבר רוצים עוד פעם!". "שרון ולהקתה ממלאים את הזיגודום, יום אחרי יום בהופעות שהן סולדאאוט. וכאן בישראל קיבלנו אותם בהופעה פרטית כמעט. היה אדיר! מי שלא בא, הפסיד", סיכם מוטי הלפרט.
כבר מהתו הראשון היה ברור שיש לנו עסק עם כוכבת ברמה אחרת. דן אדל בת בת ה-48 עלתה על הבמה כאילו הגיעה אלינו מעולם אחר ושרה בקול הצלול והמלאכי שהוא סימן ההיכר שלה, בלי לפספס אף תו, וגם בגבוהים ביותר היא נשמעה היטב ונכנסה עמוק לתוך הלב. יחד עם הסובבים פשוט לא יכולתי להאמין שקול כזה יוצא מיצור אנושי ופשוט בהיתי בה בהערצה.
שרון ניצלה היטב את הבמה הקטנה-יחסית, אולי הקטנה ביותר שהופיעה בה בשנים האחרונות, ונתנה הופעה מרגשת, אנרגטית ולרגעים פשוט עוצרת נשימה. היא גם הקפידה לומר לקהל שוב ושוב בעברית: "תודה", ואולי זה הדמיון שלי בלבד אבל נראה היה שהקרבה לקהל מרגשת אותה.
ברמה הטכנית מדובר באחת ההופעות היותר טובות שהיו בארץ, בז'אנר ובכלל: לכל אורך ההופעה הסאונד היה מדויק, כמו מקצוענים, ולמרות שההפקה הייתה צנועה והסתפקה בתאורה ודיגיטל ארט ברקע, בלי מיצגי האש שמלווים בדרך כלל את הופעותיהם הגדולות, הנוכחות של חברי הלהקה על הבמה הייתה מגנטית ומהפנטת. נראה היה שהם נהנים מהקרבה לקהל המסור וככל שההופעה נמשכה הם השתחררו יותר ויותר, נפתחו ותקשרו עם הקהל, ושרון עצמה הפגיזה לקראת הסוף בתנועות ריקוד מפתיעות.
בזכות חברים טובים עמדתי בשורות הראשונות, ושרתי ביחד עם שרון את המילים שחקוקות על לוח ליבי מאז שאני זוכרת את עצמי, שהיו לצידי בתקופות קשות ובזכותן שוב ושוב הבטחתי לעצמי: "All I know for sure is that I'm trying, I will always stand my ground".
התרעות פיקוד העורף