ההופעה נפתחה בביצוע השיר It's So Easy,ולאחריו החלו לרוץ אחד אחר השני שלל הלהיטים האל מותיים שלהם ביניהם "Welcome To The Jungle", "Knockin' On Heaven's Door" ו-"Live and Let Die", ששייך במקור לפול מקרטני וציין השנה 50 ליציאתו. וכמובן, הלהקה לא דילגה על אקט פוליטי ובחרה להקדיש את השיר "Civil War" לאוקראינה בשל המכה הקשה שספגה מרוסיה. היחיד שבלט בהיעדרו היה השיר המפורסם "Don't Cry", שהוא אחד מסמלי הדגל שלה.
בלי יותר מדי דיבורים בין לבין, רק מוזיקה משובחת, גאנז אנד רוזס רצו על הליינאפ עם רעל בעיניים והתמסרות מלאה לרגע. ונכון שלפעמים ניכר היו השנים על קולו של אקסל רוז, וגם על אף הבזקי בעיות סאונד, החייתיות בעיניים של הסולן לא התיישנה והכישרון בידיים של סלאש ממשיך לתת בראש בכל סוג גיטרה שרק יפרוט עליה עם אצבעות הקסם שלו.
כיף לראות שהמעריצים ממשיכים ללכת אחרי גאנז אנד רוזס באהדה אין סופית, כשברוב מוחלט רובם עמדו על הדשא עם חולצה של הלהקה, כשהם צורחים את כל המילים, עם כוס בירה ביד אחת ועם השנייה באוויר. ככה זה כשאתם אגדת רוק על זמנית שעל כתפיה מונח חלק נכבד מהז'אנר בכל העולם.
התרעות פיקוד העורף