לרגל יום הולדתו השמונים צללתי לחייו של אמן הזמר העברי גבי ברלין. זה קרה מאחר שבחרנו בו להיות האורח שלי במופע השנתי שנקרא ״שירים מלווים את חיי״ בו אדם רב פעלים מספר על חייו ובוחר שירים שליוו את פועלו.
היו שנים בהן היינו במעין תחרותיות עדינה זה מול זה, כפי שכמעט מתבקש מכניסתו של שחקן חדש (אני) למערכת הצפופה של מופעי זמר עברי, אך בשנים האחרונות קיבלנו זה את זה בהשלמה ובשמחה יש להגיד.
מי שאינו מצוי בז’אנר אולי יופתע לגלות שערבי השירה בציבור הם עדיין פופולריים מאד, הם הם אלו שמשמרים חלק ניכר מהתרבות הישראלית, שכן ההיסטוריה שלנו כתובה בשירים והלחנים כתובים אצלנו בלב, כשאני מגיע למגרשי הכדורגל ושומע את האוהדים שרים ״יאללה הפועל״ במנגינה של אילו ציפורים ואת ״ירושלים של ביתר״ במנגינה של האמיני יום יבוא אז אני מבין שרבים רבים מכירים וחיים זמר עברי מבלי דעת. יש בערבים הללו נוסטלגיה, אהבה וגם טקסיות מסוימת שבה אנחנו נזכרים מי אנחנו ומאיפה באנו. מעין ישיבה מודרנית מסביב למדורה על מנת לחלוק ולהעביר הלאה סיפורי עם. מכאן גם חשיבותם של ערבי השירה בציבור ולגבי ברלין - כמוביל גדול של שירה זו שנים רבות ודאי יש חלק משמעותי ביותר בהנחלת ושימור המסורת היפה הזאת.
לאורך השנים הזמנתי פעם אחר פעם את גבי להתארח בתוכניותיי ותמיד הוא נענה ברצון. בכלל, נדמה שגבי נענה ברצון לכל התארגנות שכללה זמר עברי, הוא היה שליח של ממש באין ספור התנדבויות לאן שתרצו ולאן שתבקשו.
בערבי זמר גדולים שמתקיימים מעת לעת ובעשרות מופעים קטנים, תמיד ראיתי אותו מגיע לקצווי ארץ אוחז במיקרופון ושר מנדבת ליבו. מאז רצח רבין וממש עד לכמעט יומו האחרון נהג להגיע מדי שבוע לכיכר עם כמה חברים ולשיר לזכרו.
לא מזמן ראיתי כי נכנס לבית ספר למספר כיתות כדי ללמד זמר עברי שכן לכל מי שעוסק בתחום מתגנב חשש לגבי ההמשכיות והעתיד של הזמר העברי ואת מספר האנשים שזה יעניין, והוא ראה בכך שליחות, להנחיל את האהבה הזאת גם לדור הצעיר.
הזמר היה נטוע עמוק בליבו, אם ישבנו בבית קפה וניסינו להיזכר בשיר, ברגע שנזכרנו גבי היה שר אותו בקול גדול ונותן לעצמו קצב ע״י מחיאת כף קלה כשכל השולחנות מסביב מביטים בנו.
כשהייתי חייל ראיתי אותו בפעם הראשונה במופע גדול שנערך בפסטיבל ערד ומאד התרשמתי מהשירים הזורמים - תמיד בטון ובסולם שהציבור שר ובעיקר מהמחרוזות הקולחות כששיר מחובר לשיר ואפילו אם הגעתי רק לראות ולא ממש לשיר התחלתי לפזם ולאט לאט להשתתף בשירה, זה היה מדבק.
לפני שבועות אחדים רחלי זוגתי הראתה לי תמונה ושאלה אם אני מזהה את הדמות, ככל שהעמקתי לא זיהיתי, כשנאמר לי שזה גבי (שהמחלה כבר אחזה בו ונתנה אותותיה בפניו בתמונה בזמן כה קצר) נכנסתי לשוק שטרם התאוששתי ממנו.
נענתי ברצון לשלב את פרס מפעל חיים שאיגוד אמני ישראל ביקש להעניק לגבי ברלין במופעי האחרון שהוקדש לחבר אחר (שיבדל לחיים ארוכים) איתן גפני בהיכל התרבות פתח תקוה.
גבי ישב בשורה הראשונה על כסא גלגלים מותש ושאינו לגמרי איתנו. עצרתי את המופע, ירדתי אליו ושאלתי אם בכוחותיו (האחרונים) יוכל לשיר לנו את ילדתי מרוסיה (אט זורם הנחל).
גבי כשמשון הגיבור גזוז המחלפות בשעתו הדף את הקורות והוציא בת קול חלושה שהתגברה עם התקדמות השיר ושר את שירו האחרון.
דמעות עמדו בעיני אז ועכשיו, הקהל שקיבל את כל העניין במפתיע ובהתרגשות קם על רגליו, מחה דמעה והריע ממושכות.
גבי ברלין - מנוע גדול של זמר עברי, נוח על משכבך בשלום.