"שחררתי אנשים וגם פחדים גדולים, שמכבים אורות בסמטאות העיר. עכשיו נשאר רק פירורים, אחרי הכל שלוש שנים, מה זה כבר כאב, אם כבר נהיה קל לטפס, צלחת שנשברת, עוד סיבוב שמתרסק, אפשר להסתכל בצל על שמש שבסוף תצא". כך פותחת ענת חיטמן את שיר הנושא ממיני־האלבום (EP) החדש שלה, "קצת יותר", שמבטא היטב את הלך הרוח השורר לכל אורכו: מלנכוליה, אפלוליות ו"בלוזיות" טקסטואלית עם המון תקווה, אור וחיוך.
“כמו הילד בקיבוץ": עילי בוטנר משיק ספר אוטוביוגרפי חדש
50 שנה ל"מאחורי הצלילים": גרוניך וכספי חוזרים לרגעי הקסם
הקו הדק הזה, בין אושר לעצב, העטוף בצלילי רוק מחוספסים המנסרים את הלב, הוא בדיוק הסיפור של מיני־אלבום זה וגם סיפורה של חיטמן עצמה. "מיני־האלבום הזה מאגד את השנתיים האחרונות שבמהלכן עשיתי שיתופי פעולה עם מוזיקאים כמו דן תורן ומפיקים כמו מיכאל הרשליקביץ' וחן מצגר אדר", מספרת חיטמן.
"הוא מאגד את ענת של התקופה הנוכחית, אם זה ברמה הטקסטואלית ואם זה בלחנים ובהפקות שהבסיס שלהם נשאר רוקנרול כי זו הנשמה שלי, אבל עם אלמנטים מתקדמים המתכתבים עם מה שקורה היום בסצנת המוזיקה. האלבום הנוכחי מותאם יותר למה שעובר עליי כיום, גם מוזיקלית וגם מבחינת הטקסטים. התבוננות עכשווית וממקום יותר בוגר".
איך זה שלא שיתפת פעולה עם האחים שלך, אוהד ותמיר חיטמן?
"ב־1 באוקטובר (20:30, מועדון "שבלול") יש לי הופעת השקה ובה תמיר ילווה אותי בפסנתר. אני מארחת שם גם את יפעת נץ ("המכשפות") ומורן אהרוני. למה לא שיתפתי פעולה? כל אחד מאיתנו הולך בדרך שלו. תמיר הוא סוג של מגלה כישרונות ומנהל של כל מיני כוכבים עולים, ואני עסוקה בכתיבה ובהלחנה לעצמי ולאמנים שעבדתי איתם. שיתוף הפעולה שלנו הוא בייעוץ, בהאזנה ובביקורת".
מיני־האלבום הוא רוקנרול. עד כמה את מרגישה שיש היום, בסצנת המוזיקה המקומית, בולטות לרוק נשי?
"בעבר, הרוק בכלל והרוק הנשי בפרט היו הרבה יותר במיינסטרים, אבל הרוק לא באמת מת וכשהוא בא מאישה יש בו משהו עוד יותר אמוציונלי וחלוצי, אז אני שמחה להישאר בקו הזה וללכת עם הרגש שלי".
"לכל אחד יש זכות ליצור"
חיטמן, שנולדה בכפר סבא וגדלה ברעננה, מעידה שבדומה לאחיה, המוזיקה עבורה הייתה ייעוד מהיום שבו נולדה. "לא הייתה לי ברירה אחרת", היא אומרת. "המוזיקה בחרה בי. גדלתי לתוך זה. מגיל 3 הייתה לי גיטרה צעצוע וידעתי שזה הייעוד שלי. עם השנים הגיטרה הצעצוע הפכה לאמיתית וההורים שלי תמיד לקחו אותי להופעות, לשיעורי מוזיקה, לקונסרבטוריון ולכל מה שקשור לזה".
אי אפשר שלא לדבר גם על דודך המפורסם, עוזי חיטמן המנוח.
"קודם כל, את הגיטרה הראשונה שלי קניתי עם דוד עוזי. הוא לקח אותי לחנות מוזיקה. הוא קרא לי 'ג'ניס ג'ופלין קטנה' ואמר שאני רוקיסטית. כשהייתי בנעוריי יצא לו לשמוע שירים שלי, שהיו בז'אנר היותר מטאליסטי, והוא מאוד אהב את זה. כשהוא נפטר הייתי בלהקה צבאית והוספנו לרפרטואר שלנו שיר שלו. כששרתי את 'מי ידע שכך יהיה' זה ריגש אותי מאוד. אני זוכרת את השיח שלנו בשנים האחרונות שלו. היו לנו שיחות עמוקות על הביטלס, על הרולינג סטונס ועל בוב דילן, וגם דיברנו על הרוק הישראלי. אלו היו שיחות בלתי נשכחות. הוא היה בן אדם מאוד חכם וניבא בשיריו המון דברים שגם היום קל להתחבר אליהם".
חיטמן (37) עברה את המסלול המפרך בדרך להפוך למוזיקאית: עוד כילדה החלה להופיע בפני קהל ובנעוריה כאמור למדה לנגן ולשיר באופן מקצועי, יצרה מוזיקה ואת שירותה הצבאי עשתה בלהקה הצבאית של חיל החינוך. עם שחרורה נרשמה ללימודי מוזיקה בבית הספר "רימון", החלה ללמד מוזיקה ובשנת 2014 הוציאה את אלבומה הראשון. "אני גאה בדרך שעברתי", היא אומרת. "הדרך הזו בנתה אותי ואת מי שאני היום. היא הדרך שהתאימה ומתאימה לי".
בשנת 2006 השתתפת בעונה הרביעית של "כוכב נולד". היום היית שוקלת ללכת לריאליטי?
"'כוכב נולד' הייתה מעין טירונות מוזיקלית בידורית עבורי, זה היה משהו 'על הדרך'. היום אני לא חושבת שהייתי הולכת, אבל אני לא מתנגדת לזה, אני אוהבת שמגלים אנשים. לכל אחד יש את הזכות המלאה להביע את האמנות שלו בכל פלטפורמה. היה כבוד להיות בנבחרת 'כוכב נולד'. אני חושבת שבסך הכל זו אחלה מקפצה לאנשים שלא עשו את הדרך שאני עשיתי. לכל אחד יש את הזכות ליצור".
זמן וסבלנות
בחמש השנים האחרונות מתחזקת חיטמן זוגיות יציבה עם שיר סייג, הבעלים של משרד הפרסום "דבור" והמנהלת האישית שלה. "זו אהבה גדולה, טפו טפו טפו, והיא עושה לי הכי טוב בעולם", היא מספרת. בשלוש השנים האחרונות השתיים נמצאות בתהליך מפרך להבאת ילדים. "אני וזוגתי שיר עדיין בתהליך הקשה הזה, בירוקרטית וכלכלית", היא אומרת. "זה מאוד כבד. דברים נעשים קצת יותר קשה בארץ, אבל יש לנו זמן וסבלנות - ובעיקר את הרצון".
חשבתן לעבור את התהליך בחו"ל?
"אנחנו במחשבה של לעשות תרומת ביצית בחו"ל, כי מצב הפוריות שלי לא חיובי, אולי בקפריסין או במדינות אחרות. אם בארץ היו מאפשרים לעשות דבר כזה, אז לא היינו צריכות לעבור את הטרחה הזו. אנחנו סבלניות ובעזרת השם מחכות לזה".
לפני עשור היית מוכנה להיות אמא?
"לא, ממש לא. הרצון להיות אמא בא עם האהבה. אני לא חושבת שזה היה אחראי מצדי להיות אמא לפני עשור. אני לא חושבת שהייתי מספיק בשלה ומבוגרת. הייתי צריכה קודם לדאוג לעצמי כדי להיות מי שאני היום, אבל אני חושבת שבזכות האהבה והדבר הנדיר הזה שיש לי בזוגיות הזו עם שיר – אני מוכנה. אגב, שיר הייתה אל־הורית, אבל ביחד החלטנו להגשים את זה.
אני חושבת שברגע שהאחיינים שלי הגיעו, אז משהו נפתח בי, הרצון לאמהות, הרכות שיש בי והצורך לתת את האהבה הזו ליצור חי ומתוק. זה פתח בי חדר רגשי שאני לא מכירה ובזכות הזוגיות שלנו הבנו שאם אנחנו רוצות להיות אמהות אז זה ביחד, להביא את האהבה שיש לנו בזוגיות גם לילד או לילדים שלנו בעזרת השם".
ואם בהורות עסקינן, איך ההורים שלך קיבלו את זה שגם את וגם אחייך אוהד ותמיר יצאתם מהארון?
"ברור שזה לא קל בהתחלה לאף הורה ובטח שלא כשכל הילדים להט"בים, אבל ההורים שלי עשו עבודה ממש טובה. גדלנו בבית מאוד ליברלי, על אף שסבא שלי היה איש דתי ואבא שלי גדל במשפחה מסורתית. ערך האדם ולכבד כל אחד היו תמיד הערכים העליונים במשפחה. מעולם לא הייתי בארון, אבל ברגע שהייתה לי בת זוג אז ההורים שלי קיבלו אותה בחיבוק גדול, ברמה של לחגוג עם הוריה את ראש השנה. ההורים שלנו באמת נפלאים שהעבירו לנו את הערך הזה".
אז איך את מרגישה עכשיו עם התבטאויות בכירים בממשלה נגד הקהילה הלהט"בית?
"אם יש בכירים בממשלה שלא מקבלים אותך ומה שמחליט עבורם אלו פסקי הלכה וכל מיני שיקולים מימי הביניים, אז זה מחוץ לתמונת חיי. הם לא מעניינים אותי. אני מזמינה אותם לבוא אלינו בערב ראש השנה כדי לפגוש את המשפחות שלנו ולראות שאנחנו 'נורמליים'".
איך את מרגישה עם המצב במדינה?
"יש שסע ותחושה של קיטוב. אני מודה שאני לא רואה כל כך חדשות, לא מהסיבה של להיות מנותקת כי אני בן אדם מאוד לא מנותק, אלא כשאני מסיימת לעבוד או חוזרת מהופעה אני רוצה להזרים לראש שלי דברים חיוביים כמו כדורגל או סדרות, דברים שמעבירים לי את היום. אני פחות רוצה להעסיק את הראש שלי בחדשות רעות.
אני רוצה להאכיל את עצמי בדברים טובים בסוף יום. אני מצדיעה לכל מי שיוצא להפגין ואני חושבת שהמצב פה, בלי קשר לממשלה הנוכחית, הוא תחושה של שתי מדינות. זו לא המדינה שסבא וסבתא שלי הגיעו לארץ בשבילה. מעציב מה שקורה פה, אבל בסופו של דבר אנחנו עם אחד ואני מקווה שהמצב ישתפר".