מאז ומתמיד ואלרי חמאתי הייתה זמרת ורסטילית, שיודעת לשיר היטב שלל סגנונות, פופ, בלוז, RNB ומוזיקה ים תיכונית. ב"כוכב הבא" זה בא לידי ביטוי היטב, וגם בשירים שהוציאה אחרי התכנית ניכר כי היא חולשת על לא מעט סגנונות ונמצאת במסע חיפוש מוזיקלי, חיפוש הקול האותנטי והפנימי שלה, כיוצרת וכמבצעת. חלק מהניסיונות צלחו יותר וחלק פחות, אבל בשירה החדש "מערוף" נדמה כי היא מצאה את המקום הנכון לה – שיר חפלה ים תיכוני אסלי, שובב ומתוק שתפור היטב למידותיה, שנשמע טבעי והולם אותה מאד. 

היה ממש נחמד: פרויקט חגיגי ענק לרגל 50 שנה ללהקת כוורת
שבת עברית: האזינו לשירים העבריים שבחר יוסי אלפי

אני לא יודע אם זה שיר שיהפוך לאחד משירי הדגל שלה, אני בספק, אבל הוא יתד חשוב בתהליך החיפוש האומנותי שלה והיא נשמעת בו מגובשת, בטוחה ובעיקר מגבירה את הציפיות לשיריה הבאים. הרבה זמן לא שמעתי שיר חפלה אסלי כמו זה וזו הייתה הפתעה נעימה לשמוע זאת.

תמיד הערכתי בכרקוקלי (האחיות טלי ולירון כרקוקלי) את הכנות, את הכישרון לצאת מהקופסא, להעז ולמתוח גבולות מוזיקליים, לא להתפשר על המוזיקה שלהן ותמיד לחשוב בצורה יצירתית לקדם את שיריהן (בין אם זה מופע על ספה באמצע רחוב או סינגל בצורת תקליט ויניל).

שירן החדש "המופע של כרקוקלי" הוא יותר שיר פרסומת משיר שמעניין אותי לשמוע כחובב מוזיקה, וזה לגיטימי, אבל כששיר מפרסם את האמן, מה בעצם ההצדקה לקיומו כשיר עצמאי? השיר החדש מעין מראה אוטוביוגרפית על חייהן כאחיות וכאמניות מצליחות, אך עדיין אני לא מבין למה חייהן הפרטיים צריכים לעניין אותי כשאני מגיע להאזין לשיר? 

אני מבין את הרעיון והרצון להבריק בשיר עצמי (די הומוריסטי), על אף הנרקסיזם שבדבר, אבל עדיין לא הבנתי מה תכלית השיר ומה תרומתו לעולם הפזמונים? מבחינה מוזיקלית השיר לא כזה מעניין ולא מצליח לכפר על הטקסט הסמי-מגלומני וחבל, אני משוכנע שהאחיות יודעות ליצור שירים הרבה הרבה יותר טובים מזה, הן הוכיחו זאת בעבר. מקווה שיוכיחו זאת גם בשיר הבא. הפעם זה לא זה. 

כל מילה שאכתוב על השיר החדש של יובל דיין "עומדת במקום" לא באמת תשנה כי היא החליטה ליצור ולהקליט שיר על היותה מי שהיא ללא צורך בלהשתנות, להתאמץ להתחבב, להצטדק או להיות מי שמצפים ממנה. זה אחד השירים האותנטיים ביותר שכתבה דיין ושורות כמו "שנים כבר נעולה בכלוב של הישגים, בנוי מדמיונות, חסכים קשים, תמיד לא רגועה, הרגלים רעים, אני בכל מקום ולא יודעת מי אני" הן תיאור מדויק לחיים שאמנים בדור הזה חווים, אלו שמ-0 פרסום מזנקים ל-100 ובדרך צריכים לעבור לא מעט מהמורות, פיתויים וענני מחויבות לממש את ההבטחה.

דיין אף פעם לא הלכה בדרך שציפו ממנה אלא תמיד בחרה בדרך שלה, עשתה את מה שהיא מאמינה בו וזה ייאמר לזכותה. בכך היא לא רק משחקת את המשחק אלא מגדירה עצמה כיוצרת חזקה ומבוססת. מודה, לחן השיר הזה לא תפס אותי יותר מדי, אבל כשאני שומע אותה שרה את הטקסט אני מאמין לה והכנות שבה היא חושפת את סיפור חייה ואת הגיגיה – זה הלהיט האמיתי שלה, בעיניי.

אחת לתקופה מגיח אמן שתופס להיט נוסחתי בועט ועוצמתי שהופך מדינה וברגע שהוא על הגל, הוא מוציא שירים בסגנון דומה, בהתאם לנוסחה, וזה מצליח להוליד לו להיט אחר להיט. כך קרה עם אנה זק, שמהרגע ש"לך לישון" שלה תפס כאש בשדה קוצים, המשיכה את ההצלחה עם "מי זאת", "אולסטאר וגופיות" ועתה עם "כולם מזיזים", שיר שבעצם נשמע כמו האח הקטן של שאר השירים שלה שציינתי כאן: קליט, קליל, כיפי ולא מצריך מחשבה רבה מלבד נענוע אגן. השאלה היא כמה זמן הנוסחה הזו תעבוד לזק, שכן בתעשיית המוזיקה המקומית והעולמית הטרנדים חולפים מהר, ולכן עליה לנצל את המומנטום הטוב שלה כדי לחשוב על הדבר הטוב הבא שלה, כזה שמצד אחד ימשיך את ההצלחה ומצד שני לא יישמע יותר מדי חיקוי של קודמיו אלא יבטא ויגדיר אותה יותר כאמנית. נקווה שהיא תשכיל לעשות זאת.

אילו זמר אחר היה שר את "פרחים ודמעות", שיר פופ-מועדוני צעיר ועכשווי – הוא יכל להפוך ללהיט. אבל ליאור נרקיס, מבצעו בן ה-46, הוא מבצע מצוין אבל השיר פשוט לא מתאים לו ולא ממצה את הפוטנציאל של הזמר הנפלא הזה. הרי מי מאמין לזמר ותיק ששר "לקחתי כדור כי עלתה לי מיגרנה ואיזה ערבוב, אני לא מהסצנה, שתיתי מלא, אין לי אוויר"? אילו היה שר את זה לפני עשור זה היה תפור לו, אבל אני מאמין שאמן צריך לשיר שירים שמתאימים לסטטוס העכשווי שלו בכדי למכור אמינות. הרי לא נשמע את יהורם גאון שר "אולסטאר וגופיות".. אז אותו דבר. נרקיס זמר מצוין והשיר מצוין אבל שניהם לא מתאימים זה לזה לדעתי. זה הכל.

במה חדשה: עופרי רם – לב שבור צריך חופש

לא שמעתי על עופרי רם עד שנתקלתי השבוע בשירה החדש "לב שבור צריך חופש" והתאהבתי: בביצוע, בטקסט, בלחן ובהפקה המוזיקלית. אם יש משהו שאני מעריך ואוהב זה אמן שיש לו אמירה, שיודע לקחת את הכישרון שלו ולמקסם אותו לכדי יצירות טובות ומושקעות. רם, ווקאליסטית אדירה,  כתבה והלחינה בעצמה את השיר שמבחינה עלילתית גבר שר אותו לאהובתו, מה שיותר מאתגר ליוצרת לכתוב לעצמה – והיא עושה זאת לעילא ולעילא. ההפקה המוזיקלית של יהל דורון עוטפת את השיר בצורה המפיקה מרם את המיטב והתוצאה מצוינת ומגבירה את רף הסקרנות לשיר הבא שלה.