שש שנים בלבד עברו בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, ואת ההבדל בין המלחמות אפשר להרגיש דרך השירים שיצאו באותה התקופה לרדיו. במבט לאחור השנים שאחרי מלחמת יום הכיפורים לא היו רק טובות ופוריות למוסיקה אלא היוו נקודת מפנה משמעותית והחשובה בהתפתחות הצליל הישראלי החדש.
קיסינג'ר בריאיון בלעדי למעריב: "חשבנו שבתוך ימים צה"ל יגיע לאלכסנדריה"
"מסף תבוסה לניצחון": בחזרה לקרב החווה הסינית | 50 שנה למלחמת יום הכיפורים
בפודקאסט "מילים ולחן" חזר דודי פטימר לאותה נקודת זמן של 1973 ואל מיטב השירים שנוצרו בזמן ובעקבות מלחמת יום הכיפורים דרך הסיפורים מאחוריהם וניסה לנתח מה בעצם קרה בארץ, מבחינה מוזיקלית, עקב המלחמה.
המוסיקה הישראלית לא חזרה להיות כמו שהייתה לפני המלחמה. בפודקאסט 'מילים ולחן' חזר דודי פטימר לאותה נקודת זמן של 1973 ואל מיטב השירים שנוצרו בזמן ובעקבות מלחמת יום הכיפורים דרך הסיפורים מאחוריהם. פטימר ניסה לנתח מה בעצם קרה בארץ, מבחינה מוזיקלית, עקב המלחמה.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים החלו להכתיב את הטון המוזיקלי אמני רוק כמו חברי להקת "כוורת" שהשתמשו בנונסנס כדי להעלות את מורלם של החיילים בחזיתות השונות, שלמה גרוניך ומתי כספי שהיצירה שלהם לקחה את המוזיקה המקומית למחוזות יותר מורכבים ולעיתים אוונגרדיים ותופעת הסינגר-סונגרייטרים החלה להגיע לנקודות שיא.
כך למשל מספר פטימר על חייל משוחרר, מוזיקאי אנונימי בשם עוזי חיטמן שברגע של שביזות כתב והלחין שיר בשם "מי ידע שכך יהיה" שבמקור כלל את המילים הבאות: "נכון זה נגמר, נכון זה עבר, לא היה לי כוח להמשיך, זה היה יותר מדי". "מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא, תלך לימים אחרים ותראה שדבר לא זז קדימה'".
בדיוק באותה התקופה פרצה מלחמת יום הכיפורים, והשיר לא זכה להשמעות מחשש לפגיעה במוראל החיילים. מפיק השיר, שלמה צח, פנה לחיטמן וביקש ממנו לשנות את המילים, וכך נולדה הגרסה המוכרת של השיר: "מי יתן וכך יהיה שבכמה לילות ללא בית נלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית".
השיר בוצע במקור על ידי בעז שרעבי שהתאהב בשיר משמיעה ראשונה ובהמשך הוקלט גם על ידי אבנר גדסי. זה למעשה היה להיטו הראשון של חיטמן כיוצר.
עוזי פוקס, אז אחד מכוכבי הפופ של התקופה ויוצא להקת "עוזי והסגנונות", זכה "בזכות" המלחמה לאחד הלהיטים הגדולים שלו, שיר הדגל שכתבו עבורו תלמה אליגון וקובי אשרת. להיטו "אין לך מה לדאוג" או בשמו העממי "תחתונים וגופיות" הוא בעצם גלויה ששלח בחור צעיר בשם גיורא, חייל שהוצב בתעלת סואץ, לאחותו תלמה אליגון.
זמן קצר אחרי שהגלויה הגיעה לתלמה המודאגת, הגיע קובי אשרת עם מנגינה וביקש ממנה לכתוב מילים צבאיות בכדי להעלות את המוראל של החיילים בחזיתות. אליגון לקחה את סיפורו של אחיה וכך בעצם נולד השיר. במקור, אגב, השיר גם כולל דיווח על מצב נייר הטואלט בחזית אך בגלל שהצנזורה של הרדיו לא ראתה זאת בעין יפה, ובגרסה המוקלטת המילה הזו הושמטה.
כמו כן, סיפר פטימר בפודקאסט על ביקורו המפתיע של לאונרד כהן בישראל בזמן המלחמה, הופעותיו בין המוצבים לצד מתי כספי ואושיק לוי והאלבום New Skin For The Old Ceremony) 1974) שיצר בעקבות רשמיו וחוויותיו האישיות מהמלחמה וכלל שירים כ-Who By Fire (המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראיים) ו-There Is A War.
בין השירים שסיפוריהם מסופרים בפודקאסט: "המלחמה האחרונה" (יהורם גאון), "לו יהי" (נעמי שמר ושלישית הגשש החיוור), "גשם בעיתו" (רותי נבון), "החיטה צומחת שוב" (חוה אלברשטיין) "כמו בלדה" (האחים והאחיות), "היכן החייל שלי?" (אהובה עוזרי), "דודי שב הביתה" (יגאל בשן), "שיר הוא לא רק מילים" (אריק לביא) ועוד.