בשנת 1973 יזם המפיק מיקי פלד את המופע “הצועדים בראש – במקצב 73'" וגיבש קבוצת כוכבי פופ – צביקה פיק, יוני נמרי ואשתו דאז הזמרת רותי נבון, גבי שושן ולהקת “או שכן או שלא" (איציק ברנס, יוסי אטיאס ואבי סרוסי) - שתלווה אותם. דודו טופז, אז בראשית דרכו, נבחר להנחות ולקנח בבדיחות. המופע יועד לרוץ באולמות ברחבי הארץ, והראשון היה עתיד להתקיים באוקטובר 1973 בהיכל התרבות בתל אביב. מלחמת יום הכיפורים פרצה ושינתה את התוכניות, ואת הפרמיירה עשתה החבורה בחולות סיני בפני חיילים כחוליית בידור מגובשת. אחרי המלחמה, עם המשבר שאליו נקלע ענף התרבות, המופע במתכונתו האזרחית המקורית לא יצא לפועל. הרכב בתמונה, אגב, היה של יוני נמרי.
המפגש הראשון בין הזמר משה הלל והשחקן־בדרן גדי יגיל התקיים כשהשניים צוותו יחד להופיע בפני חיילים במלחמת יום הכיפורים במסגרת צוות הווי ובידור. השניים נסעו למוצבים ברכב האלפא רומאו של הלל יחד עם הנגנים גבי הרשקוביץ ויוסי קריבושי, נגניו הקבועים של יגיל. “גדי ומשה לא היססו להגיע לכל חור שהתבקשו כדי להעלות חיוך על פני החיילים שלא ראו בית שבועות רבים", סיפר הרשקוביץ. "היינו תחת הפגזות מפחידות כאשר גדי ממשיך במערכונים, משה הלל בשיריו ואני – שיניי הפכו לקסטנייטות משקשקות מהפחד. בתמונה זו, שצולמה ברמת הגולן, חיכינו לגדוד שריון שיחזור מפעולה, בראש שורת הטנקים עמד בצריח יוסי אלדר המג"ד, שלאחר שנים היה קצין חינוך ראשי ואחי היה ראש לשכתו. היה כה מרגש לראות את השריונאים הללו. חייב לומר שכל עם ישראל צריך לעמוד ולהצדיע לאלו שלחמו וחזרו הביתה, והרבה יותר מזה לחללי המלחמות שלא שבו ליקיריהם".
עם פרוץ המלחמה הייתה להקת הנח"ל בין תוכניות, ולכן גויסו להרכב ההופעות במוצבים גם מילואימניקים של הלהקה, בהם המנהל המוזיקלי והמוזיקאי יאיר רוזנבלום, ירדנה ארזי, אפרים שמיר ועמוס טלשיר. אחת החיילות שהתגייסה ללהקה באותה עת הייתה אסתר שמיר, שנזכרת: “זו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי. התגייסתי ללהקה בזמן מלחמת יום הכיפורים ועוד לא הייתה לנו להקה מגובשת. הסתובבנו בסיני ובגולן וערכנו מאות הופעות תחת אש במקומות קשים. אף אחד מאיתנו לא חשב על הזוהר של הלהקה. היינו עסוקים בלהתקיים ובלנסות להבין אם תהיה לנו מדינה בכלל אחרי המלחמה הקשה הזאת".
צוות בידור שכלל את צמד הדודאים (בני אמדורסקי וישראל גוריון) והשחקנים שלמה וישינסקי ואורי לוי נשלח לבדר את הלוחמים ברמת הגולן, והשיר הקבוע שעמו נהגו לפתוח את ההופעה היה גרסה הומוריסטית מאולתרת לשירו הנודע של עמנואל הרוסי “למה עזבתיני" – שהופנתה לצבאות האויב והיללה את הרמטכ"ל דאז דוד (דדו) אלעזר: “סופרסטאר, את העצמות שלכם שבר, אין דבר, סופרסטאר, את העצמות שלכם שבר, למה, למה, למה אתם התחלתם? למה, למה, למה אתם התחלתם? טנקים הבאתם, גשרים בניתם, כשהיינו בצום, זה לא פייר, אבל דדו ממזר, הכניס לכם מסמר, למה, למה, למה אתם התחלתם? למה, למה, למה אתם התחלתם?".
בשנת 1972, לאחר שלהקת אחרית הימים התפרקה, חבר הבסיסט והזמר אלי מגן לשמוליק קראוס ולג'וזי כץ להקמת הרכב שני של “החלונות הגבוהים" (מגן תפס את מקומו של אריק איינשטיין מההרכב המקורי). השלישייה החלה לערוך חזרות ואף הקליטה שני שירים (“אלישבע מה נחמדת" ו"אצלי הכל בסדר"), אך את סיבוב ההופעות המתוכנן גדעה מלחמת יום הכיפורים, וההרכב, שכלל גם את אלונה טוראל (קלידים) ודני נדיר (תופים), גויס להופעות בתעלת סואץ. עם תום המלחמה ההרכב התפרק.
חנן יובל: “המלחמה הזאת שינתה את חיי. אחרי חצי שנה של מילואים יצאו לי בבת אחת שני אלבומים: תקליט הסולו הראשון של חיי, ‘חנן יובל', והתקליט ‘ערב שירי רחל', עם דורית ראובני ודני כץ, שיצא ביוזמת המערכות לחידוש התרבות אחרי המלחמה".
בשנת 1973 "הגששים" - שייקה לוי, גברי בנאי וישראל פוליאקוב - נשלחו להופיע בפני חיילי צה"ל בחרמון. זמן קצר לפני כן הקליטו עם נעמי שמר את “לו יהי", מהמנוני המלחמה. התזמורת שליוותה אותם כללה את האקורדיוניסט והמנהל המוזיקלי יאיר רוזנבלום, המתופף שלמה אלתר, הגיטריסט מגי גרוס והבסיסט אילן סגל. בתמונה זו נראית החבורה לפני הופעה.
ארד דודקביץ', בנו של אלי: “בשלהי מלחמת יום הכיפורים הופיעה רביעיית מועדון התיאטרון בפני חיילי כל הגזרות, יחד עם צמד הפרברים, יעקב בודו ועוד מלווים. יצא המקרה ואבי היה בין החיילים הלוחמים ובידו מצלמה, ואלה התמונות".
אבי טולדנו: “ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים חזרתי מפריז ומשדה התעופה נסעתי לרפידים, להופיע כחוליית בידור עם דודו דותן. פגשתי שם את עוזי חיטמן וסיפרתי לו שיש לי מנגינה חדשה אבל אני לא יודע מה לכתוב. הוא שאל: ‘אתה רוצה שאנסה לכתוב את הבתים?'. אמרתי לו ‘בשמחה'. תוך חצי שעה עוזי חזר עם הטקסט וכך נולד ‘מה חשוב היום', שעד היום אין מופע בלעדיו".
ביום הראשון למלחמה חוילו ששי קשת, יהודה בארקן, אריה מוסקונה והנגנים ג'ו קוט (תופים) וג'קי טל (גיטרה מובילה) להופיע בפני חיילים. החבורה עלתה צפונה במרצדס של בעל החנות “ארוס" בלונדון מיניסטור. ביום השלישי הצטרף אליהם הקלידן שמעון פאר. כשהגיעו לאחת הגבעות, ראו עליה נגמ"ש בודד. החבר'ה הרכיבו עליו ציוד וחיברו את המגבר למצבר של המרצדס, וקשת החל לשיר את להיטו “שם ישנה גבעה רמה", בעת שלפתע מטח פגזים סורים החל להתפוצץ סביבם. בהפוגה הראשונה הם נמלטו. בדיעבד התברר שהנגמ"ש הוצב שם כבשר תותחים לגלות לחיל האוויר את מקורות הירי. תמונה זו צולמה דקות ספורות לפני ההפגזה.
בראשית שנות ה־70 היה טריפונס לאחד הכוכבים הגדולים של הזמר היווני בארץ, ולהיטיו “דירלדדה" ו"אגוניה" נשמעו בכל מקום. בהרכב שליווה את טריפונס היו חברים הקלידן והמנהל המוזיקלי מרקו בכר, הבסיסט דני לוי והמתופף ראובן אלפנדרי.
טריפונס: “במלחמת כיפור חרשתי את כל סיני, את שארם א־שייח', את תעלת סואץ, את רמת הגולן ואת כל בתי החולים שבהם שהו חיילים. אין מקום שלא הייתי בו, גם בהופעות בפני שלושה חיילים. אני זוכר שלפני שהמלחמה פרצה הופעתי בווילג' בניו יורק. בוקר אחד, באמצע שינה, העירו אותי ואת הנגנים שלי בדפיקות חזקות בדלת ואמרו לנו שפרצה מלחמה. ישר עזבנו הכל והגענו לישראל. זו הייתה תקופה קשה אבל מרגשת, שגרמה לי להרגיש חלק בלתי נפרד מהישראליות. לפעמים הייתי בוכה בהופעות האלה מבלי להרגיש, מההתרגשות".
הזמרת אסתי כץ: “דקה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב־1973 יצאנו יזהר כהן, רזי אמיתי, מרגלית צנעני ואנוכי במופע חדש כלהקת הכנופיה. זה היה מופע מסוגנן, וטובי הכותבים הובילו אותו: חיים חפר (מילים), דובי זלצר ויזהר כהן (לחנים) וצדי צרפתי (בימוי ותלבושות). כולנו היינו בשיא ההתרגשות וערכנו חזרה גנרלית במלון הילטון בתל אביב. למחרת פרצה המלחמה ו'שרפנו' את המופע בתעלה מול החיילים, הרפתקאות מטורפות. אפילו חצינו את התעלה לצד השני ונקלענו להפגזה של דקות ארוכות. החזרה על גשר הגלילים הייתה דרמטית, ומיד כשהגענו לצד שלנו התחילה שוב הפגזה. השמיים היו מלאי פסים מוארים ואנחנו שרועים מאחורי סוללת עפר עד יעבור זעם. כאשר הגענו חזרה לצד שלנו, נסענו אל נקודת הריכוז ב'טסה', ואני רואה על המגרש הגדול אלונקות מסודרות בשורות. שאלתי מה זה? ניגש אליי בחור גדול וחסון עם זקן שחור מעוצב ואמר לי: ‘אנחנו מתכוננים לבואם של הפצועים והחללים, נבדוק אותם כאן במקום ואת מי שאפשר נעלה למטוס ההרקולס שאתם חוזרים איתו לתל אביב'. הייתי המומה - הכל היה מוחשי וסוריאליסטי. זמן לא רב אחר כך עלינו (אחרונים) אל הטיסה". להקת הכנופיה תועדה בשיר המקורי “על הכיפאק", שתיאר את חוויות המלחמה.
יהורם גאון ודובי זלצר בהופעה בפני חיילים סמוך לבסיס נפח ברמת הגולן (צילום: איתמר צוקרמן)
יהורם גאון חתום על אחד מהמנוני מלחמת יום הכיפורים - “המלחמה האחרונה" - שכתב חיים חפר והלחין דובי זלצר, שיר שנולד בשטח, בין ההפגזות. “אני זוכר שהייתי ממש ליד סוללה מול המצרים, ודובי זלצר, שהיה איתי, לא יכול היה לנגן על האקורדיון כי המח"ט אמר שהוא לא רוצה שהמצרים ישמעו מוזיקה", סיפר גאון. "הוא נתן לי את מכשיר הקשר מהנגמ"ש של החפ"ק ושרתי ללא ליווי וללא מוזיקה את ‘המלחמה האחרונה', שנכתב שלושה ימים קודם לכן. מכשיר הקשר שבו ביצעתי את השיר שעבר אל כל מכשירי הקשר היה המכשיר הכי מרגש ששרתי דרכו".
תמונה פרטית זו, שצילם בספונטניות כדבריו איתמר צוקרמן, אז צלם צבאי ובעלים של סטודיו צילום פרטי, שימשה בשנת 1974 לעטיפת תקליט שירי מלחמת יום הכיפורים הראשון שיצא לאור בחברת CBS – “המלחמה האחרונה".
מירי אלוני בהופעה בפני חיילים
מירי אלוני: “זו התמונה היחידה שנשארה לי מהמלחמה. אני זוכרת שבאחד הלילות הראשונים של המלחמה נקלענו ליישוב רומני שבצפון סיני. השעה הייתה שעת לילה, עלטה מוחלטת, חיילים מסתובבים קצת אבודים. שאלתי מי המפקד, פניתי אליו ואמרתי לו, ‘בוא, תכנס לי את החיילים, נעשה מדורה ונשב לשיר כדי להעלות את המורל'. הוא אמר לי: ‘איזה לשיר? מה לשיר, מירי? את לא רואה שכולם פה שבורים?'. אז התחלתי להסתובב בעצמי בין החיילים, לקרוא להם ולכנס אותם כדי לשבת לשיר. ואז אחד החיילים אומר לי: ‘מה לשיר עכשיו? מה נשיר עכשיו? גרביים יש לך?' כל הציוד שלו הלך לו לאיבוד והוא פשוט נשאר ללא ציוד מלבד הבגדים שעליו. אז פתחתי את התיק הקטן עם הבגדים שהבאתי איתי, הוצאתי זוג גרביים ונתתי לו. מובן שבסופו של דבר שרנו באותו הלילה כי לא ויתרתי. עוברות להן למעלה מ־40 שנה מאותו לילה בלתי נשכח, אני יושבת ושרה במופע הרחוב שלי באלנבי־נחלת בנימין, ופתאום בא בן אדם, טופח לי על הכתף ומראה לי שהוא מניח בנרתיק הגיטרה שלי שטר של 50 שקלים ואז בא לאוזן שלי ולוחש לי כך שרק אני שמעתי: ‘מירי, זה בשביל הגרביים בסיני'. הדמעות חנקו והיה קשה להמשיך לשיר. זו חוויה שלא אשכח לעולם וסגירת מעגל מרגשת ביותר עבורי".
“תמונה זו צולמה במלחמת יום הכיפורים, בתום קרב שבמהלכו נלחמתי עם צוות הטנק שלי אל מול המצרים", מספר הזמר עוזי אברהם (סולן להקת הקצב החיפאית נערי החצר) שלחם בקרבות. “נשארנו מחלקת טנקים אל מול הארמיה השלישית מצדה המזרחי של התעלה, שהייתה אז נצורה מכל הכיוונים. התמקמנו ונשארנו בשטח כתשעה חודשים תמימים. באחד מהימים הודיעו לי בקשר הגדודי שכמה חברים שלי מגיעים לבקר אותי בקומנדקר הצבאי, ואלו היו הבדרן דודו דותן ז"ל, הזמר יזהר כהן והבדרן גדי יגיל (שאינו בתמונה). זו הייתה הפתעה מרגשת ונעימה. אלו הזיכרונות והתמונות שאותם איש לא יוכל לקחת מאיתנו".
עם פרוץ המלחמה הצטרף המוזיקאי־זמר היהודי־קנדי לאונרד כהן, שבמקרה שהה בישראל באותה עת, לצוות של מתי כספי, אושיק לוי, אילנה רובינא ופופיק ארנון. הצוות חרש את המוצבים, ובהפוגות כתב כהן את שירו הידוע “Lover Lover Lover". תמונות אלו מתעדות את הופעת הצוות בסיני, ליד בלוזה.
ניסים ברמוחה: “לא ידענו בכלל מי זה לאונרד כהן, אלא הכרנו בעיקר את מתי כספי ואת פופיק ארנון. צחקנו בעיקר על המכנסיים הקצרים של כהן. ההופעה הזו הייתה עבורנו כמו אוויר לנשימה".
התמונה צולמה בשדה התעופה בפאיד (בסיס חיל האוויר), מעבר לתעלת סואץ. חוליה שכללה את יוסי בנאי (שכתב בעקבות המלחמה את להיטו “ספירת מלאי"), מיכל טל ואילי גורליצקי.
באוקטובר 1973, בעוד להיטם “המגפיים של ברוך" צועד בראש מצעד הפזמונים והם בדרכם לפריצתם הגדולה, מצאו עצמם חברי להקת כוורת מחוילים ומגויסים להופעות בפני החיילים, עוד לפני שיצא אריך הנגן הראשון שלהם (“סיפורי פוגי") ולפני שפניהם ושמותיהם הפכו מוכרים בכל בית בישראל.
מי שצילם תמונה זו הוא יוסי בן־ברוך מגדוד תותחים מתנייעים 436 באוגדת אריאל שרון. “הלהקה הופיעה לאחר מינוי הסמג"ד עמוס תור למג"ד, מיד בסמוך להפסקת האש, והובאה להופעה על ידי הקתמ"ר דאז תא"ל נתי שרוני", הוא מספר. “אנחנו, צופי ההופעה, הכרנו את האמנים המופיעים מולנו כיוצאי להקות צבאיות, ועדיין לא כחברי להקת כוורת, בייחוד כשהופיע עמם כמנחה יוצא להקת הנח"ל מנחם זילברמן (שלא היה חבר להקת כוורת), שתפס נתח נכבד בהופעה במערכונים ובהצחקות. כמו כן, בסמוך לסיום ההופעה, קיבלנו פקודה לרוץ לתומ"תים לירי לעבר המצרים".
דודו טופז: צולם בהופעה בפני חיילים בצומת צח, (ליד איסמעליה)
תמונה שצולמה מאחורי הקלעים של מופע שהועלה בפני פצועי צה"ל בבית ההבראה “מגידו" בצפון, שהוסב למרכז רפואי לחיילי צה"ל. בני הנוער עוזי אסנר (קלידים), נאוה שפרינגר (שירה), חיים זולטק (גיטרה מובילה) ואיתן בן־נתן (תופים) הופיעו לצד אחד, אריק איינשטיין שמו.
רומן שרון
רומן שרון, מכוכבי הפופ הגדולים של ראשית שנות ה־70 וסולנה של להקת חיל התותחנים, נחשב לאחת ההבטחות הבולטות בתחום הזמר העברי בשל להיטיו “סינדרלה", “לילה טוב", “הפעמון", “חיוך שלך" ו"בלדה למחפשים". עם פרוץ המלחמה יצא להופיע בפני חיילים במסגרת צוות הווי ובידור. ב־6 בפברואר 1974 יצא שרון להופיע בבסיס בלוזה בסיני. בסוף ההופעה עלה לרכב עם חבריו האמנים. בדרך התנגש הרכב במשאית סמי־טריילר שסנוורה את נהג המכונית. פח הרכב נקרע ופגע בראשו של שרון - והוא נהרג במקום. התאונה אירעה יום לאחר שמלאו לו 23.
שש שנים מאז שהקליט את המנוני הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים “שארם א־שייח'" ו"החזיקי לנו אצבעות", שב הזמר רן אלירן, שכבר פיתח קריירה מוזיקלית בארצות הברית, להופיע בפני חיילינו במלחמת יום הכיפורים, והביא עמו את הזמר־בדרן אברהם גרוברד (שניהל באותן שנים את מועדון “אל אברם" בניו יורק) ואת המוזיקאי דוד קריבושי (שהתגורר ויצר באותה עת בארצות הברית).
הופעה של “זמרת המלחמות" יפה ירקוני בליווי האקורדיוניסט אלי עולש בפני גדוד תותחנים 436. “כשיפה ירקוני הגיעה לחור נידח כזה מדרום־מערב לאיסמעליה כדי להופיע בפנינו התרגשתי מאוד", מספר בן־ברוך. “זכור לי קוריוז מאותה הופעה שמתואר בתמונה זו: לפני ביצוע להיטה ‘אל נא תאמר לי שלום' חיפשה יפה מתנדב מהגדוד שיאמר את המילה ‘להתראות' במקום הנכון בפזמון – אך אף אחד לא שש להתנדב. בסופו של עניין, יפה ‘בחרה' מתנדב, אך נתקלה בבעיה כשהוא לא נכנס במקום הנכון לפזמון, ונאלצה להתחיל פעמים אחדות את השיר עד שהוא תפס היכן להיכנס בזמן. השיר הזה זכור לי במיוחד מההופעה כי כל הגדוד התפוצץ מצחוק".
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חבר יגאל בשן ללהקת השגרירים להופעות בפני חיילים ברמת הגולן. תמונה זו צולמה אחרי הופעה. עם שובו לחופשה קצרה מהמלחמה, הלחין ושר בשן (למילותיו של עמוס אטינגר) את השיר “דודי שב הביתה" (בהשראת השיר “Freedom" של ריצ'י הייבנס), מלהיטי המלחמה.