מרגע שהפריד כוחות עם סטטיק, משא כבד הוטל על כתפיו של בן אל תבורי: מלבד הסערות האישיות שלו (שכבר מזמן חצו את גבול האישי והפכו לציבוריות), העתקת מגוריו לחו"ל והעובדה שהאקס המקצועי שלו, סטטיק, התאושש במהירות הבזק מהפרידה, חבק אלבום בכורה מצליח וקטף תארים במצעדים השנתיים – הוא "שתק" במשך שנה.

במונחים של תעשיית המוזיקה, בייחוד בעידן האינסטנט, פסק זמן של חודש-חודשיים יכול לחסל קריירות, אז על אחת כמה וכמה לשתוק שנה מבלי להוציא שום דבר חדש – זה קשה שבעתיים. ככל שחלפו החודשים הציפיות מאיך יישמעו שירי הסולו החדשים של תבורי אחרי הפרידה רק גברו וחובת ההוכחה הייתה מחייבת יותר. אבל הוא שתק, עבד באולפנים על חומרים חדשים בעברית ובלועזית, והחתים את שותפיו לעבודה על חוזה סודיות. 

בשבוע האחרון בחר תבורי, שעדיין לא מתראיין לתקשורת, לשבור שתיקה: הוא חשף בגלגלצ טעימה מאחד משירי אלבומו, שיר עברי בשם "דוך לחלל" שנכתב על ידי ניאל סגל והופק על ידי אסי טל, שיר פופי שנשמע כמו השירים הפחות טובים של סטטיק ובן אל אבל אני לא יכול לשפוט כי טעימה של 15 שנות לא מספיקה בשביל לשפוט שיר לעומק, הגם שלא שמעתיו במלואו כך שדבריי אלו הם רק בגדר השערה.

השבוע חשף תבורי בהפתעה שיתוף פעולה בינלאומי ראשון שלו ללא סטטיק, דואט עם הראפר האמריקאי דניאל הרננדז (המכונה "טאקאשי סיסניין") ובת זוגו הקאפרית הדומינקנית ילין לה מס ויראל. השיר "I Still See Your Face"  זכה גם לקליפ שצולם במיאמי לפני מספר שבועות.

ראשית כל, על אף שמימיי לא שמעתי על הראפר והראפרית הללו, שיתוף פעולה בינלאומי הוא תמיד טוב, מכובד וחשוב. שנית כל, השיר עצמו, שיר מועדונים שמשלב בין פופ להיפ הופ, בחלקו ברור לי (החלק האנגלי שבו) ובחלקו לא (החלק הספרדי), אך מבחינה מוזיקלית הוא מסקרן, אם כי לא זכיר יותר מדי אלא יותר שיר לכאן ולעכשיו, שיר רקיד למועדונים אך לא למצעדי פזמונים, ולא להיט שמישהו יזכור מחר. עוד הפריעה לי העובדה שבקושי שומעים את תבורי בשיר, כשהוא שר עם עוד שני זמרים אז חלקו בשיר קטן, שולי ולא בולט והוא די הולך לאיבוד בתוך ההפקה הבומבסטית ולא כל כך בא לידי ביטוי. לפחות לא כמו שאני הייתי מצפה. השיר בוודאי יתפוס בעיקר בקרב חובבי הראפרים והז'אנר הלטיני אך בישראל או בארה"ב – ספק אם מישהו ישים אליו לב. גם הטוקבקים הקטלניים ברשתות מעידים כך.

שנית כל, לדעתי מדובר בטעות אסטרטגית של תבורי בהוצאת השיר עתה: נכון, החלום הבינלאומי חשוב והוא פסגת החלומות של כל אמן, אבל תבורי לא התפתח מספיק כזמר סולו בישראל (שלא בצמד), הוא עדיין יחסית אנונימי בחו"ל והקול שלו, טוב ככל שיהיה, נשמע כמו עוד מיליארד וחצי זמרים בחו"ל. בניגוד לסטטיק שחזר לשורשים ולבסיס הישראלי, תבורי היה צריך לכוון קודם כל לקהל הישראלי, בייחוד כשמדובר בשיר ראשון אחרי שתיקה ארוכה, ורק אחרי כן לקהל העולמי. 

שיקול אסטרטגי נכון הוא קודם להתחיל באזור המולדת שלך ואחרי כן בחו"ל, בייחוד כשלא הותרת יותר מדי חותם בינלאומי בשביל שתקבל מנוף לקריירה בינלאומית (סטטיק ובן אל לא באמת הצליחו בחו"ל, עם כל הכבוד לחיים סבן הפטרון שלהם דאז). אבל תבורי העדיף ישר לקפוץ למים העמוקים, וכולי תקווה שלא יטבע.

מבחינת יחסי ציבור, לשרוף את הבאזז סביב שיר הקאמבק על שיר שהוא לא בא בו לידי ביטוי יותר מדי כזמר ונבלע בין שני הקולות הנוספים זו טעות שאינה משרתת טוב את האינטרס האומנותי שלו, לדעתי. 

תבורי ניסה למחוק כל רמז לקריירה הקודמת שלו עם סטטיק ושותפיו הקודמים וזה לגיטימי, אבל צריך לעשות זאת בחוכמה ובשיקול דעת ולא לנפנף בשיתוף פעולה בינלאומי כשאין לך באמת מה לומר. אישית אני מחכה לשמוע את החומרים החדשים שלו, בייחוד אלו בעברית, וכן רוצה ומקווה שהוא יצליח. מגיע לו. אבל השיר הזה הוא לא הדרך לעשות זאת.