אם נלך אחורה בזמן, כשמימון חגגה 24, ובדיוק סיימה את עבודתה בתור מלצרית מזמרת, היא מצאה את עצמה בגמר ׳כוכב נולד׳ בניצנים. הרבה לא השתנה, שירי מימון עדין טורפת את המסך עם החיוך המהפנט, קולה שלא משאיר עין אחת יבשה בקהל ואיך לא, הרצון להמשיך ליצור ולעשות מוסיקה. מה שכן השתנה זאת הרדיפה. מימון כבר לא רודפת אחרי הצלחה, אלא שההצלחה מגיעה אליה, ולא בחסד אלא בזכות. בזכות עבודה קשה, אמביציה ללא תחתית והרבה אמונה עצמית.
הלייב פארק בראשון לציון אמנם קרס אמש אך הפרפורמנס של מימון אפילו לא מעד. מימון נעמדה על הבמה כשדמעות זולגות מעיניה, כשהחשמל קפץ וההפקה איימה לעצור את המופע, ״אנחנו ננסה״, הצהירה מימון בכל שבריר של אבדון. אם זה עדיין לא ברור, מימון הציגה לבני הנוער החולמים שגם אחרי 20 שנות קריירה אין הנחות וגם ברודויי לא תכין אותך לרגע שגשם זלעפות יקריס את הערב החשוב בחייך. מימון פעלה בחן, באותנטיות והראתה לעולם שההצגה חייבת להימשך.
בתחילת המופע יורדת מימון במדרגות שעוצבו על הבמה במיוחד בשבילה, השיער מתוח לאחור והעקבים הדקים משמיעים נקישות סמליות לאוויר, מימון פוצחת בשיר על הדרך ״באתי מלמטה מקריית אתא״. בצעדים זעירים עם שפתיים רועדות המבערים נפתחים, כשהמילים מגיעות לגרונה אין זכר להתרגשות. ״לאט בענק כמעט בענק״ כשם הדרך שעברה, מימון מתקרב לקדמת הבמה , המילים נכתבות מאחוריה בווידאו ארט מקטן לגדול כמעין ריקוד משותף, 20 שנה לא הולכות ברגל ומימון חד משמעית לא ישבה רגל על רגל.
אז רבים הרימו ידיים והפסידו את מופע סיכום 20 שנות קריירה של מימון, אבל יותר מהכל הם הפסידו את האחדות, התמיכה והחיבוק שקיבלה מימון שהוא ראוי להתייחסות בימים של אלימות ברחוב ושיח פוגעני ברשתות. אם כך מופע הסיכום היה כמו קרן אור משמחת בין כל החדשות הכואבות. שירי את למעלה עכשיו, הפסקת ליפול.
התרעות פיקוד העורף