אליהו הכהן, ללא עוררין גדול חוקרי הזמר העברי, שעל פועלו הועטר לפני עשור בפרס ישראל למפעל חיים, הלך לעולמו בגיל 88, כשהוא מותיר אחריו גדודי מעריצים בעקבות ידענותו המופלגת בתחום שאותו אימץ, למעשה, כתחביב לצד היותו מחלוצי המחשוב בארץ.
אחרי 38 שנה: אמני ישראל מחדשים את "עם אחד שיר אחד" עם בית חדש
רוג'ר ווטרס שובר שיאי נבזיות: "מתקפת ה-7/10 מוצדקת, הישראלים ממציאים סיפורים"
הוא סיפר לא אחת כיצד הגיע באקראי לתחביבו המוזיקלי. היה זה בשירותו הצבאי כמפקד חוות באר-אורה של הגדנ"ע, כאשר הוליך את הגדנ"עים בטיולים חווייתיים בנגב ובסיני, שבהם ארגן להם קומזיצים ליליים של שירה בציבור. בשעות הפנאי בבסיס שבערבה הוא תקתק במכונת כתיבה שירון ובו כאלף שירים ממוינים בקפדנות.
אחד מעותקיו התגלגל אל המלחין מאיר הרניק, איש קול ישראל, שהציע לסגן הכהן להגיש תוכנית עם סיפורי שירים, שנקראה "יין ישן נושן". ממנה התגלגל לטלוויזיה, שם הגיש עם דן אלמגור את התוכנית המיתולוגית "שרתי לך ארצי", שבה סיפרו ותיקי היישוב מה הם שרו על הגורן בליל לבנה ובהמשך הקליט בהתיישבות העובדת בסגנונו המיוחד את תוכנית "על הדשא".
מי שכונה בחיבה "הכהן הגדול של הזמר העברי" גדל בדרום תל-אביב כבנם של אב שעלה ממקדוניה ולאם יוצאת פולין, עירוב שלדבריו עזר לו כחוקר. הוא למד ב"תחכמוני" עם חיים טופול ושר במקהלתו של החזן שלמה רביץ. חלומו להיות עובד אדמה הביא אותו ללמוד בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה, שם הוא שר במקהלה, ניצח על הקידוש בלילות שבת ובעיקר, כדבריו, למד לזהות כל ציפור לפי הציוץ שלה, גם כל צמח.
בהיותו בשנה השנייה של לימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב הבחין במודעה שלפיה חיפשו מתכננים למכונות להנהלת חשבונות, שהיו אז בשימוש. הוא הציע את עצמו אף כי לא היה לו מושג בתחום - ונשאר בחברת "מיטווך ובניו" 54 שנה, שבמהלכן הביא לבנקים את בשורת הכספומטים, שרבים מהן התקין במו ידיו.
הכהן, שהגיע שם עד תפקיד מנהל החטיבה למערכות פיננסיות, לא היה אקדמאי. "לשם מה לי התואר?", תהה. "האם כדי לעשות רושם על מישהו? - יותר חשוב היה לי שיהיה לי עוגן בחיים. אגב, כשמזמינים אותי להרצאה, מתלבטים איזה תואר לצרף לשמי ואני מציג את עצמי כבוגר ה...אוניברסיטה של החיים. כשמתעקשים, אני אומר, בהומור, כמובן, 'תכתבו חובב ציון' ובלי תואר אין לי בעיה להרצות גם לאקדמאים".
הכהן אסר זה מכבר מלחמה על הכיתוב "עממי", שהתלווה בעבר לרבים מהשירים - וקילף אותו מהם. כך, למשל, חשף ש"ציון תמתי", שירו של מנחם מנדל דוליצקי, הולחן בידי היימן כהן ואילו השיר "פה בארץ חדוות אבות" הולחן בידי המלחין העיוור צבי הרמן ארליך וכלל לא היה "עממי".
בנוסף לכל היה הכהן אספן פריטי תרבות, מסודרים בסדר מופתי, כולל מפות, ספרים עתיקים, פינה מיוחדת עם כל כתביו של הרצל, כיאה למי שזכה בפרס על שמו, ציורי ארץ-ישראל, שירונים ופונוגרף, שאדיסון הציא בסוף המאה ה-19 והתקליט בו היה בצורת גליל ועוד.
לטענתו, הזכייה בפרס ישראל הפתיעה אותו. כשהתקשר אליו שר החינוך דאז, גדעון סער, כדי לבשר לו על הזכייה, שאל אותו אם לא בלבל אותו עם הכהן אחר, ש"בניגוד אלי הוא מהאקדמיה". "לא הגשתי מועמדות לשום פרס", טען. "לו הייתי יודע מראש, הייתי שם וטו".