שמעון ישראלי (1932-2023) שהלך לעולמו בשבוע האחרון נחשב לאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית ועולם הזמר העברי. הוא היה הראשון שהעז להעלות הצגת יחיד בישראל ("סתם יום של חול", 1961), הראשון שכתב לעצמו את חומרי תכניותיו ובדרכו הייחודית ידע לזעוק את שבוער בו ובנשמתו דרך מערכוניו ושיריו בצורה הומוריסטית, נוקבת, ביקורתית וקלאסית.
ישראלי, שאיבד את הוריו ומשפחתו בשואה, נולד בפולין ועלה ארצה כילד אחרי מלחמת העולם השנייה. מהמקום הקשה ביותר הצליח למנף עצמו להפוך לאחד המולטי טאלנטים הראשונים בתרבות המקומית: אמן, זמר, כותב, מלחין, יוצר, תסריטאי, שחקן, במאי וקומיקאי. נוסף לתקליטים רבים ולמעלה מעשרה מופעי יחיד, היה ישראלי חבר בשניים מההרכבים המשפיעים ופורצי הדרך בפסקול המקומי – "טריו ערבה" ו"בצל ירוק".
בקול הבס העמוק שלו חתום על לא מעט קלאסיקות שהפכו נכסי צאן ברזל: "סתם יום של חול", "כך בראו את העולם", "האורכסטרה של ראשון לציון", "ביתי אל מול גולן", "הארץ הזאת", "חשבון נפש", "תורת היחסים", "שיירת הרוכבים", "עמק דותן".
בפרק זה של "מילים ולחן" שמוקדש לזכרו, משרטט חוקר המוזיקה דודי פטימר את יצירתו רבת השנים והגוונים דרך סיפור חייו המטלטל ומעורר ההשראה, השילוב הייחודי שלו בין הומור לרצינות והכתיבה השנונה והחריפה שלו שהפכה אותו לאגדה ישראלית אמיתית.