מלחמה עם החמאס ברצועת עזה, התמודדות עם החיזבאללה בגבול לבנון ואת הגעת מנווה השלווה שלך בווינה כדי לככב החל משישי הקרוב כלוצ'יה די למרמור באופרה של דוניצטי, שעולה על במת האופרה הישראלית - כך אני פותח את שיחתי עם הילה פחימה, זמרת הסופראנו-קולורטורה בעלת הקריירה הבינלאומית המרשימה.

"מתחילת המלחמה ככל שפיזית הייתי בבית בווינה, הלב שלי כל הזמן כאן, בישראל", היא מגיבה. "אולי באופן מאוד מוזר, למרות שעלולה להיות אזעקה בכל רגע, כשנחתי בארץ, הייתה לי הקלה רבה להימצא בשעה כזאת ליד המשפחה. אני שמחה שלמרות הכל עושים כאן מוזיקה בתקופה כה טעונה, מה שאומר שדה שואו מאסט גו און ומקווה שאולי נצליח קצת לרגש את הקהל ולתת לו מפלט מהטרגדיה שהעם שלנו עובר. אנחנו חייבים להיות חזקים ולהרים ראש".

בואך הנה בתקופה כזאת הוא בשבילך כעין שירות מילואים?
"לגמרי ומתוך הערכה לאופרה הישראלית שעשתה מאמצים אדירים כדי שההפקה תצא לפועל למרות שזמרים ביטלו את בואם לארץ וגם המנצח שהיה אמור לנצח על האופרה ביטל גם הוא את בואו הנה. אם האופרה הישראלית הצליחה להתגבר על הקשיים האלה כנגד כל הסיכויים, מי אני שלא אבוא".

פחימה הגיעה מקונצרט גאלה בברלין שבו היא הוזמנה לשיר ווקליזה של רחמנינוב. "הביעו שם צער על המלחמה בעזה ועל הקרבנות ועל החטופים, גם השמיעו מחאה נגד האנטישמיות וזה היה נורא מרגש", היא מעידה.

הפעם זאת הלוצ'יה הראשונה שלך?
"לא, ביצעתי כבר לפני שלוש שנים את התפקיד בבית האופרה של העיר אסן, בגרמניה. זה תפקיד-חלומות שתמיד אהבתי לשיר אותו. לוצ'יה היא אשה עם נפש של אמן ועם עולם פנימי מאוד עשיר. היא מקבלת חוסר פרגון מהחברה השובינסטית סביבה, שלא מקבלת את ההתאהבות שלה במי שהיא מחשיבה אותו כגבר-חלומותיה, מה שלא מפריע לה להאמין שבסוף האהבה תנצח את הכל. למרות זאת, מתעתעים בה עד שהיא משתגעת ובסופו של דבר היא רוצחת את בעלה ומתאבדת".

יש באופרה הזאת קשר למציאות אצלנו?
"כן, יש קשר לתצפיתניות, שככל שהתריעו, השתיקו אותן. בגלל שלא הקשיבו ללוצ'יה ולא נתנו לה את המקום שלו הייתה ראויה לאחר שהיא הרגישה שאין ולו אדם אחד שעליו היא יכולה לסמוך ולתת בו אמון. היחיד שעליו סמכה היה האהוב שלה וכשסיפרו לה שהוא הלך עם מישהי אחרת, זה גמר אותה. אני משחקת אותה מתוך הרגשה שבבסיס שלה היא לא אדם רע".

כיצד היא מתאבדת?
"בסוף אריית השיגעון שלה היא דוקרת את עצמה למוות במיטת הכלולות שלה".

את אוהבת תפקידים כאלה?
"מאוד! אני מאוד אוהבת תפקידים שאפשר להביע בהם דרמה יותר מהתאהבות רגעית, מה גם שיש כאן אריה ממושכת של כרבע שעה שצריכה להיבנות בהדרגה, כשכל הפוקוס עליה. עלי לגרום לקהל להזדהות עם לוצ'יה למרות שהיא כבר משוגעת וזאת כשאני כעין גשר בין הקהל לבין הדמות שבסופו של דבר היא הכי נורמלית שם והכי אנושית".

אפשר לומר, שזאת אופרה עם מסר פמיניסטי?
"לדעתי, יש כאן מסר פמיניסטי לא פחות מאשר ב'כרמן' וזאת כשהעלילה מתרחשת בתקופה שבה נשים לא העזו לומר לא ולמחות".

כמי ששרה בילדותה במקהלת הילדים "נופר" בכרמיאל, האם חלמת אז על לוצ'יה או בכלל לא ידעת עליה?
"זה היה מוקדם מדי לדעת את זה, אבל כשראיתי מאוחר יותר את האופרה הזאת, ידעתי שאני חייבת לנסות להגיע אליה מפני שהמוזיקה של דוניצטי נכנסה לי ישר ללב ויש לי הקול המתאים לתפקיד כזה".

פחימה, 36, שהתאהבה בעולם האופרה תוך כדי צפייה באופרה "ריגולטו" של ורדי, עם תפקיד ג'ילדה במרכזו, הגיעה לתחום בעקבות אחותה הבכורה, הזמרת יפעת וייסקופף, המבוגרת ממנה בחמש שנים וחצי: "יפעת הייתה ילדה מאוד תיאטרלית ושרה במקהלת 'נופר'. הערצתי אותה מאוד, בהיותה בשבילי מעין אמא קטנה והלכתי בעקבותיה".

הן בנות לשני עובדי רפא"ל בגמלאות עם שורשים תימניים-מרוקאיים וגם אחותן הקטנה, קרן-אור, היא זמרת, אם כי בכיוון של ג'ז. לדבריה, הוריהן נטולי זיקה למוזיקה, אבל נענו להמיית הלב של בנותיהם, שגם ניגנו בכלים שונים.

לאחר שירות צבאי כזמרת, למדה פחימה לתואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים והמשיכה לסטודיו "מיתר" של האופרה הישראלית, שבו הייתה שנה, שבמהלכה הופיעה בתפקיד הראשי באופרה "אליסה בארץ הפלאות" וכמלכת הלילה ב"חליל הקסם", עד שקיבלה לפני עשור ממורה לדיקציה מ'הדויטשה אופרה', שבאה לארץ, הצעה להיבחן באופרה של ברלין, "שם קיבלתי חוזה חצי שעה אחרי האודישן שעשו לי".

"הקליטה שלי בברלין הייתה מדהימה וזה היה בשבילי כמו להגשים חלום", היא מציינת. "הכל היה טוב שם, אבל הרגשת בדידות בהיותי בפעם הראשונה לבד בארץ אחרת. השהייה בברלין הייתה בשבילי מאתגרת ומפרה, כשבכל ערב הלכתי לראות אופרה אחרת".

למרות זאת, לא נשארת שם.
"נכון. אחרי שלוש שנים בברלין עברתי לווינה, שממנה קל לי להגיע לבתי-אופרה אחרים ברחבי אירופה. מדוע? - אהבתי את ברלין, אבל לא הרגשתי בבית בעיר כה גדולה. בווינה פגשתי את בעלי, בנג'מין (בן) רושין, איש-עסקים בתחום ההייטק".

בניגוד למוזיקאים לא מעטים מישראל שבהגיעם לחו"ל נקלעים לנישואי-תערובת, היה לפחימה חשוב להינשא לבן-זוג יהודי כמו בעלה, יליד גרמניה. "כשאתה עובר לחו"ל, אתה מרגיש יותר מחובר לשורשים שלך", היא אומרת. "לא אומר שנהייתי דתייה, אבל נעשיתי יותר קרובה למסורת, מה שטוב גם לבן שלנו, יונתן, בן הארבע וחצי".

איך הוא מסתדר עם האופראיות של אמו?
"הוא אוהב את זה. יונתן הוא ילד שרואה אופרות מגיל אפס. לפני חצי שנה הוא ישב בקהל שלוש שעות בלי לזוז באופרה 'חליל הקסם', שם הופעתי כמלכת הלילה, התפקיד ששרתי בתחילת הדרך באופרה סטודיו בארץ".

והחיים בווינה?
"מדהימים! העיר הזאת הפכה לי לבית לכל דבר, מה גם שאנחנו מחוברים לקהילה היהודית שם. מחוץ לווינה אנחנו אוהבים לטייל בחיק הטבע באוסטריה".