ראפ הפך להיות נחלתם של הצעירים, בזה אין עוררין. האולם במרכז עינב התמלא באנרגיה מומרצת של בני נוער וצעירים בגילאי ה-20 המוקדמות לחייהם עם הטלפונים החכמים שלהם שתיעדו כל רגע בהופעה. המופע היה מיועד לישיבה ואכן לא נותר מקום ישיבה אחד ריק, אבל לא עבר הרבה זמן מהרגע שעשהאל התחיל לשיר עד שכל הקהל קם על הרגליים וירד להקיף אותו ברחבת הבמה. מתחילת ההופעה ועד לסופה, הקהל הקיף את הזמר, רקד סביבו ושר את כל המילים יחד איתו. האנרגיה של הקהל והמוזיקה מילאה גם אותי. לא יכלתי להישאר בשקט, הצטרפתי לעמוד ולרקוד יחד איתם. לא התחרטתי לרגע.
במהלך ההופעה עשהאל הזכיר לנו רגע איפה אנחנו נמצאים. רגע לפי השיר ״ילד טוב, ילד רע״, עשהאל אומר: ״בלי להיות דרמטי, בהקשר הנוכחי, יש אנשים שצריכים לחזור הביתה״. השיר גרם לכמעט רעידת אדמה כשכל הקהל צרח את המילים יותר מהרגיל. המילים יכלו להדהד בכל אחד שחש איזשהו געגוע לבית שלא קיים יותר: ״יש מפתח אבל אין בית / יש לאן לחזור אבל אין בית / אבנים על המדרכות / כשתגדל מה תרצה להיות? / ילד טוב, ילד רע״.
האינטרקציות עם הקהל לא הפסיקו לרגע. עשהאל היה בתקשורת ישירה עם הקהל שהריע לו והרים לו עם משפטי אהבה-הערצה. באחד מהרגעים הללו, אחד המעריצים עלה לבמה והחתים את עשהאל על תקליט האלבום שהיה בידו. מיד אחר כך עלה מעריץ אחר לקבל חיבוק מהאמן האהוב. את כל זה עשהאל קיבל באהבה ענקית. מיד אחרי המחוות המרגשות, התחיל לשיר את השיר ״טלוויזיה ערוצים״, עם המילים שמהדהדות חזק יותר בתקופה הנוכחית: ״יושב מול המסך טלוויזיה ערוצים / מזפזפ, לא יצאתי מהבית חודשים / לא בראש שלי לחייך, הם קוראים לזה חוצפה / בזמן שכל כדור הארץ מסתובב על כדורים״.
האמן מסיים את ההופעה בתודה מרגשת לכולם ומשאיר את כולנו מלאי ומרוקני אנרגיה בו זמנית. ביציאה מהמקום שמתי לב לשלל מעריצות שעומדות מחוץ לחדר האמנים ומחכות לגעת בזוהר ובזיעה של הכוכב העולה. הדרך שעשהאל עושה היא דרך קשה וארוכה, אבל כעת הוא קוצר את פירות העבודה הממושכת. רק נותר לקוות שגם הקהל הבוגר יותר בארץ ייאמץ לחיקו אמנים צעירים שלא מפחדים לדבר על מה שכואב באמת.
התרעות פיקוד העורף