זק, בנם של אחות ושל רופא, היה צמוד לפסנתר מאז ילדותו בתל-אביב של פעם, כשקיבל במתנה את הכלי מדודתו שלא הצליחה לשכנע את ילדיה לנגן בו. "מאוד אהבתי את העניין", סיפר. "יכולתי לשכוח למשך שעות את העולם מסביב ולקשקש כל מיני שטויות במחשבה שאני פסנתרן גדול".
זק היה שופט מבוקש בתחרויות פסנתר בארץ ובעולם, "שם מתגלים כישרונות פנטסטיים" ומאחוריו היו שנות הוראה רבות. "אני פשוט נהנה להעביר את הידע שלי לדור הבא ולראות שאני גורם לנגנים הצעירים להגיע לביצועים יותר טובים", אמר פרופסור זק. "זאת, כשחוץ מזה השהייה במחיצתם ממלאת לי את המצברים".
התרעות פיקוד העורף