אחרי כל הדרמות, הסאגה והסערות סביב השתתפותה המתוכננת של ישראל באירוויזיון בצל מלחמת "חרבות ברזל", יצא סוף סוף השיר "Hurricane" בביצועה של עדן גולן. כזכור, מילות השיר ושמו שונו לאחר שאיגוד השידור האירופי פסל את השיר הראשון ("הגשם של אוקטובר") בתואנה שהוא פוליטי מדי.
"הוריקן" ועדן גולן הולכים להצליח בגדול באירוויזיון - ואנחנו גילינו למה
הבעיה של השיר הנוכחי היא לא שהוא פוליטי אלא הוא פשוט משעמם. כל כך כל כך משעמם (או לסירוגין מרדים) , לא מתרומם לשום מקום מבחינה מוזיקלית, וחסר בו האלמנט שמאפיין שיר אירוויזיוני, זה שגורם לך להגיד "ואוו" ולדעת שיותר טוב מזה – לא יכולנו לשלוח.
השיר הזה הוא חצי קלאץ' – הוא אולי מתאים לפורמט האירוויזיוני מבחינת ההפקה והמבצעת המצוינת, אבל הוא לא מצוין, אפילו לא טוב מאד. הוא בסדר, וזה שיר שיותר מתאים לפלייליסט של גלגלצ מאשר לתחרות הזו, בייחוד כשכל העיניים יהיו מכוונות לישראל.
עוד חיסרון בולט בו זו העובדה שלמעט משפט או שניים בעברית שגולן שרה לא ברור – הוא כולו בלועזית. בדרך כלל אני מבין את הצורך בלועזית, אבל בתקופה בה הישראליות בסכנה קיומית – שיר שכולו או רובו בעברית הוא בעל אמירה הסברתית, והרי גולן בתחרות הזו כדי לבצע הסברה למעננו (לזכות אין לה סיכוי, גם לא אפסי).
ציפיתי לשיר שירגש אותי, שיגרום לי לדמוע, להרגיש גאווה כישראלי, שיר שיעביר לעולם את מה שאנחנו עוברים בתקופה הזו, לא בהיבט הפוליטי אלא הלאומי, והשיר הזה הוא ממש לא בכיוון.
לא תמיד מנגינה קליטה (לפחות בבתים) חלקית מספיקה כדי ששיר יהיה טוב. צריך את ה"מעבר", בייחוד בתחרות כמו אירוויזיון. השיר הזה לא בקטגוריה הזו, וסביר להניח שנשכח אותו כמו ששכחנו את השירים של קובי מרימי, עדן אלנה ומיכאל בן דוד. נקווה רק שגולן לא תימחק מהתודעה ותתגבר על הפאשלה המתוכננת עם השיר.