להקת "זינגלה" (Zingale), מלהקות הרוק-מתקדם המשפיעות ופורצות הדרך בישראל, היא גם מהנשכחות והטרגיות ביותר שבהן. הלהקה, שהוקמה רשמית בשנת 1974 והקליטה בזמן אמת חומרים מקוריים מורכבים וקשים לעיכול, צברה גרעין מעריצים נאמן שלאורך השנים שמר לה חסד נעורים אך זה לא היה מספיק כדי לחקוק אותה בתודעה הציבורית.

הגרעין המייסד של הלהקה היו ג'וני שטרן ודוד ("חופש") בכר, שהכירו כסטודנטים במכללת בית ברל כבר בשנת 1972. השניים היו מוזיקאים לא מקצועיים, אך החזון שראו לנגד עיניהם, הקמה של להקת רוק מתקדם ישראלית ראשונה, הוא שמשך אליהם מספר מוזיקאים מקצועיים והביא להתגבשות ההרכב הראשון של הלהקה, שכלל בנוסף לשניים את דוד שנן בתופים, אפרים ברק בגיטרות, אודי טמיר בבס, עדי וייס בקלידים וטוני בראוור בכינור ומנדולינה.

בשנת 1974 החלה הלהקה להקליט חומרים מקוריים, בהם "למה לא זכיתי בפיס?" ו"הכל יהיה בסדר", וכן הופיעה בערבי רוק מתקדם במסגרת מועדון הרוק של שאול גרוסברג בבית ליסין.

בשנת 1975 השיג מנהל הלהקה יעקב בכר (אחיו של דוד בכר) חוזה הקלטות עם חברת התקליטים הבינלאומית Decca, ועל אף שהלהקה השלימה את השירים לאלבום – חברת התקליטים התחרטה וזנחה את החוזה. לבסוף יצא התקליט, "Peace" (שלום) במספר עותקים מוגבל בחברת "התקליט חיפה".

יצירות הלהקה, ארוכות ומורכבות ברובן, הן בעברית והן בלועזית, התכתבו עם האווירה ששררה במדינה בתקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, לא מעט בשל העובדה שדוד בכר יצא כהלום קרב מהמלחמה (המשאית בה נסע חטפה פגז, והוא היה היחיד מחבריו ששרד. לימים התמכר בשל הלם הקרב לסמים ולאלכוהול ושם קץ לחייו) ודוד שנן שכל את אחיו בה. השירים עוסקים בתקווה לשלום שמאחר להגיע, באנדרלמוסיה ובכאוס, וגם באהבה ובחברות. 

זינגלה כללה מצד אחד אווירה כבדה שאפפה להקות כמו תמוז וכדור שלג, ומצד שני אווירה קלילה שאפיינה להקות כמו כוורת, אך לא נשמעה כמו אף אחת מהן אלא היה לה סגנון ייחודי מאד, שלא הצליח להתקבל יותר מדי יפה במיינסטרים הישראלי באותן שנים.

לאורך השנים חווה ההרכב חילופי נגנים, אך חזרה בתשובה של חלק מחבריה, חיכוכים פנימיים ועזיבה של חלק מהנגנים את הארץ – הובילו לפירוקה ההדרגתי והסופי בשנת 1981.

בפרק זה של "מילים ולחן" חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורה של הלהקה ואל שיריה הייחודיים, לדינמיקה בין חבריה הלהקה, לשיתופי הפעולה בין חבריה אחרי פירוקה וגם לסופה הטרגי והפיכתה לאבן דרך ברוק הישראלי.