אתמול (שלישי) נמסרה הודעה רשמית כי השרה מירי רגב בחרה במוזיקאים חיים אוליאל, עברי לידר ורביב כנר להדליק משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל ערב יום העצמאות כנציגיהם של הרבים אשר פעלו לחיזוק הרוח הישראלית, והמשואה שידליקו תיקרא "ניצחון הרוח".
"שילוב נפיץ של גורמים קיצוניים": מה מחכה לעדן גולן במאלמו?
מרגש: האמן מבארי בשיר המוקדש לאביו שנרצח ב-7 באוקטובר
על הבחירה באוליאל, בן העיר שדרות, נמסר מטעמה של השרה: "יוצר מוזיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. יחד עם בני עירו הוא מתמודד כבר שנים עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. ב-7 באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח גם מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכול".
אוליאל (67) נחשב לאחד המוזיקאים פורצי הדרך במוזיקה הישראלית ולחלוץ בהבאת המוזיקה המרוקאית לקדמת הבמה בלבוש רוקנ'רול יחד עם להקת שפתיים שהקים, שילוב שלא היה מובן מאליו בשנים ההן ופתח את הצוהר לאמנים שבאו בעקבותיו כמו קובי אוז (שהחל את דרכו בלהקת שפתיים, טרום עידן להקת טיפקס), כנסיית השכל, מיכה שטרית, שמעון בוסקילה ועוד.
"הבנתי שכדי להכניס את המוזיקה המרוקאית לקונצנזוס לא יעזור לי לבצע יפה שירים מרוקאיים עדתיים, אלא אצטרך להוסיף אלמנט מערבי", מספר אוליאל. "כך לקחתי את השפעות הרוק'נרול שמתוכו צמחתי ואת המוזיקה המרוקאית שספגתי מהבית והחלטתי להגיש לקהל את אותה המוזיקה רק בצליל אחר שיהיה יותר קל לעיכול. זו בעצם הייתה המהות של שפתיים".
אוליאל חי, נשם ואכל רוק'נרול מילדות. "כמו כל נער שדרותי ממוצע שגדל בעיירה בסוף שנות ה־60 וה־70, היינו מתאספים אצל חבר, יושבים שעות ליד הפטיפון ומאזינים בהתלהבות לתקליטים של לד זפלין, דיפ פרפל וכל להקות הרוק המתקדם של אז. זה פוצץ לי את המוח וגרם לי להכיר את אהבתי הראשונה: הגיטרה החשמלית. באותו תקופה עניין אותי לנגן רק רוק'נרול. לא שום דבר אחר".
בגיל 13 כבר הצטרף ללהקת קצב מקומית שבה שימש כבסיסט. בגיל 15 הקים את להקת בית השמשות, שבה שימש מתופף. "מה שצריך לעשות עשיתי. אני אוטודידקט ולימדתי את עצמי לנגן. מעולם לא למדתי מוזיקה באופן מקצועי".
בשנת 1972 הקים יחד עם אחיו המתופף אלי אוליאל וחברו הבסיסט חיים אוחנה את להקת הרוק "המאה העשרים ואחת", שבה באו לידי ביטוי יכולות הנגינה הווירטואוזיות שלו על הגיטרה החשמלית כסוליסט. עם הלהקה ניגן גם במהלך שירותו הצבאי.
עם שחרורו מהצבא, בשנת 1977, התפרקה "המאה העשרים ואחת", ואוליאל הפך למפיק והמנהל האומנותי של פסטיבל שירי הילדים המקומי של שדרות. "בין השאר השתתף שם יורם חזן מכנסיית השכל", הוא נזכר, "הייתי עושה הכל בפסטיבל: גם מארגן את ההסעות, גם הנהג, גם דואג לכל עניין הסאונד ולהפקה המוזיקלית. זה היה פרויקט של איש אחד".
בשנת 1981 חלה התפנית הראשונה בחייו המקצועיים של אוליאל. "יום אחד ניגש אלי בחור בשם ארמונדו, זמר מרוקאי שהייתה לו תזמורת חתונות שהופיעה באשקלון והסביבה. הוא שמע עלי מחברים ואמר לי שהוא מחפש גיטריסט וזמר שישיר רוק'נרול ומוזיקה לריקודים, בעוד הוא יהיה אחראי על השירה בשפה המרוקאית והצרפתית. ההצעה קסמה לי והצטרפתי ללהקה".
בהמשך צירף אוליאל ללהקתו של ארמונדו את אחיו אלי, שתפס את עמדת המתופף, את חברו הבסיסט חיים אוחנה ושתי זמרות: דליה אלמקייס ויהודית עזרן. "תוך זמן קצר ארמונדו הבין שקורה פה משהו ושמתגבשת להקה והחליט לצאת מהעניין, כך בעצם נולד הבסיס של הלהקה. קראנו לה 'שפתיים' בהתחלה כשם שאחי אלי המציא ללא כוונה מסוימת, אך ברבות השנים התברר שיש לשם הזה משמעות: 'שפה ועוד שפה' עברית ומרוקאית וגם שפתיים, כלומר הפה של העדה המרוקאית".
בשנת 1984 החלה הלהקה הטרייה להופיע בחתונות ולצבור תאוצה. "אומנם יצרתי שירים כבר מנעורי, אבל לא נתתי להם בהתחלה ביטוי בלהקה. דאגתי שנבצע שירים שהקהל יתחבר אליהם. כמו בפסטיבל, גם בלהקה הייתי עושה הכל: מרכיב ומפרק את ציוד ההגברה, סוגר את ההופעות כאמרגן, מנחה את הערב ובוחר את הרפרטואר של הלהקה. הייתי שר, מנגן בגיטרה ומתופף על דרבוקות".
איך הקהל קיבל את ההופעות הראשונות של הלהקה?
"בהתחלה היה קשה לאנשים לעכל אותנו, היינו סוג של טראומה תרבותית. עד אלינו אנשים התרגלו למוזיקה מרוקאית עם כלים עממיים, ופתאום באה להקה שבמקום לנגן עם עוד היא מנגנת בגיטרה, בס ותופים. אבל מהר מאוד הבינו שקורה פה משהו. התחלנו לקבל הזמנות לחתונות של מרוקאים כי בני העדה - במיוחד הוותיקים - היו צמאים למוזיקה הזו. לא היה להם עם מה להתפרק ופתאום באה להקה שמספקת להם את הצורך הזה. הם לא יכלו לשמוע את המוזיקה שלהם ברדיו או בטלוויזיה והתחילו לבקש מאיתנו שירים במרוקאית. אחרי חצי שנה החלטנו לצרף אלינו את סמי לזמי, ששר נהדר במרוקאית ושהפך לסולן הלהקה".
עד סוף שנות ה־80 שפתיים הייתה ידועה בעיקר כלהקת חתונות. אוליאל היה על הגיטרה והשירה, אחיו אלי על התופים, חיים אוחנה ניגן בבס, ולזמי כאמור היה הסולן. לתקופה מסוימת הצטרפו ללהקה כאמור גם הקלידן קובי אוז, רגע לפני שהקים את להקת טיפקס, והכנר שמעון עמר.
בשלב מסוים אוליאל כבר לא הסתפק בהופעות בחינות ובחתונות. הוא ידע שכדי להפיץ את משנתו המוזיקלית עליו להכניס את הלהקה לאולפן הקלטות. ההזדמנות הגיעה ממקור בלתי צפוי שכלל וכלל לא קשור לעדה המרוקאית: מתי כספי. "ב־1990 מתי כספי הוציא את האלבום 'שירים במיץ עגבניות', שכלל את השיר 'נחליאלי'. כספי הלחין ואהוד מנור כתב את השיר שהיה בסגנון מרוקאי הומוריסטי", אומר אוליאל. "החלטתי שאנחנו צריכים לבצע את השיר כמו שצריך, עם ההגייה והאלמנטים המרוקאיים האותנטיים. אז כתבתי לשיר מילים במרוקאית וקראתי לו 'ללה עישה'".
בהמשך ניסה אוליאל לעניין את חברות התקליטים בלקיחת חסות על הקלטת השיר, משימה שלדבריו הייתה כמעט בלתי אפשרית. "רוב חברות התקליטים שפנינו אליהן טענו שאין לנו סיכוי להצליח עם מוזיקה מרוקאית ודחו אותנו. רק פונוקול, חברה אשכנזית בעיקר, הרימה את הכפפה ונתנה לנו את הצ'אנס שהתברר כמוצדק.
"רק לאחר שחתמנו אצל פונוקול, צלצלתי למתי כספי הגדול וביקשתי ממנו רשות להקליט את השיר במרוקאית. למזלי הוא הסכים ואף השתתף בנגינה בהקלטה. מתי כל כך התלהב מהגרסה שלנו, שאירח אותנו בקלטת הילדים שלו 'בובה מתי' עם ביצוע משותף ל'נחליאלי'. פתאום, בן לילה, כל המדינה ידעה מי זו להקת שפתיים והפכנו לשגרירי המוזיקה המרוקאית המובהקים ביותר".
שיתוף הפעולה בין כספי ללהקה נמשך גם אחרי כן. "ביקשתי ממתי להלחין לנו שיר, והוא יצר לנו את 'חדוז'ה'. אני זוכר שבאולפן תיקנתי אותו קצת, ואמרתי לעצמי: איך אני מעז לתקן את מתי כספי הגדול? אבל הוא אחלה של בחור וקיבל זאת בהבנה גמורה ובצניעות".
נישאים על גלי ההצלחה הוציאו חברי להקת שפתיים בשנת 1992 את אלבום הבכורה הכפול שלהם, שהוקלט באולפני טריטון היוקרתיים. "החלטנו להשקיע המון כסף בסאונד ובהפקה המוזיקלית, כדי שהאלבומים שייצאו יהיו לא פחות ממושלמים בעינינו. אני מאוד פרפקציוניסט ורצינו לעשות זאת כמו שצריך".
האלבום זכה להצלחה גדולה ולסיקור תקשורתי נרחב, ושפתיים הפכה לתופעה. "קיבלנו הזמנות להופיע על במות גדולות, בתוכניות טלוויזיה, בתחנות רדיו ומה שאתה לא רוצה", אומר אוליאל. "ההצלחה ריגשה אותנו אבל בעיקר התרגשנו מכך שהשירים המרוקאיים שבמשך שנים רבות הודרו בתקשורת הגיעו סוף־סוף לפרונט".
לאורך שנות ה־90 הוציאה שפתיים להיט אחר להיט: "אהלן וסהלן ביקום", "חביבי דיאלי", "מאמא דיאלי", "טלפון", "ללה פטימה", "חביבי יעני", ועוד שירים שעד היום מתנגנים בכל אירוע וחגיגה. "בהתחלה הקלטנו רק במרוקאית אך בהמשך שילבנו עברית", אומר לזמי. בין השירים שהקליטו בעברית זכו להצלחה "איש וכינור" שכתבו אוליאל ומיכה ביטון, ו"מאמא", שכתב אוליאל, שיר ששילב בין מרוקאית לעברית והיה סמל למיזוג תרבויות.
בשנת 1998 התפרקה הלהקה ואוליאל פצח בקריירת סולו שהניבה שלושה אלבומים עד כה ומספר להיטים, בהם: "עוד אבוא", "תני לו ללכת" (זוכה פרס הצילינדר הנודד) ו"סימני סערה".
לאורך השנים (וגם לאחרונה) התאחדה להקת שפתיים מספר פעמים ועד היום מופיעה מדי פעם, כשבמקביל אוליאל מופיע לבדו, ממשיך ליצור ולפעול. השבוע, כאמור, נבחר להשיא משואה: "אני קודם כל נרגש וגם שמח שבחרו בי להשיא משואה חד פעמית", אומר אוליאל. "זה כבוד גדול ברוך השם. אני חושב שאני מדליק את המשואה בעצם בשם תושבי שדרות כי אני חי ופועל בשדרות מאז שנולדתי, עזרתי למוזיקה של שדרות לפרוץ, לכל האומנים שיצאו מכאן, וגם עזרתי למוזיקה הצפון אפריקאית לצאת החוצה וככה להשפיע על המוזיקה הישראלית ברוך השם, וכל זה אני עושה משדרות. אני כמעט האומן היחידי שנשאר בשדרות ופועל פה.
ב-24 השנים אנחנו, תושבי שדרות, חיים תחת ירי הקסאמים ובכל זאת יש לנו רוח חזקה וכולנו עומדים איתן למען המדינה, גם בזמנים קשים, גם בזמנים יותר בעייתיים, וכולנו עומדים יד אחת למען מדינת ישראל כמובן. בפן האישי כמובן שאני שמח וזו גאווה גדולה למשפחה שלי, להוריי ז"ל, ועוד פעם – אני חושב שמגיע להרבה אומנים להשיא משואה, אומנים שעשו השנה דברים כבירים ונפלאים ותרמו מעצמם ומכספם, מגיע לכל אחד ואחד להדליק, ואני שמח שבחרו בי, אני גר בעוטף, פועל בעוטף וייסדתי את בית הספר למוזיקה בשדרות ובעוטף, וזה חלק ממני ותמיד יהיה חלק ממני".