בשנת 1923 נולד ביאליק בכפר ראדי שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) לדינה פריבה ויצחק יוסף ביאליק. בשנת 1890, כשהיה בן 17, הגיע ביאליק לישיבת וולוז'ין, בראשות הרב נפתלי צבי יהודה ברלין. שם כתב את שירו 'אל הציפור', ונמנה עם מקימי האגודה הציונית 'נצח ישראל'.
מספר שנים לאחר מכן החל חיים נחמן ביאליק לעבוד בחדר המתוקן באודסה, שם חיבר שירים רבים, בהם: 'צפרירים', 'שירתי', 'זהר' ו'משירי החורף'. בשנת 1901 פרסם המשורר הדגול את קובץ השירים הראשון שלו, ובשנת 1903 חבק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר 'עד השחיטה' ו'בעיר ההרגה', אותן כתב בעקבות פרעות קישינב, שהיו בסוף פסח של אותה שנה.
בשנת 1909 הגיע ביאליק בפעם הראשונה לארץ ישראל, והתקבל בהערצה רבה על ידי היישוב היהודי הקטן בארץ. כמו כן, במהלך סיור במושבות הכיר את הסופר ש"י עגנון, ובכך החלה ידידותם, שנמשכה עד לפטירתו של ביאליק. בשנת 1924 החליט ביאליק לעלות לארץ ישראל יחד עם רעייתו, ועם שובו לתל אביב תרם ביאליק להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב. בנוסף הנהיג את מסורת 'עונג שבת', מפגשי תרבות שנערכו מדי שבת אחר הצהריים.
לביאליק שירים רבים המולחנים בזמר העברי, ועוד משלב מוקדם של דרכו האמנותית זכה ביאליק להכרה רחבה כמשורר הלאומי, ונודעה לו השפעה רבה בחיי הציבור. 'ברכת עם', 'ביום קיץ, יום חום', 'ים הדממה פולט סודות', 'הכניסיני תחת כנפך' הינם רק חלק משיריו שהפכו לנכסי צאן ברזל, ושירי הילדים של ביאליק שהולחנו גם כן זכו להצלחה רבה. בהם: 'קן ציפור', 'שתי בנות' (צילי וגילי), 'פרש' (רוץ בן סוסי), 'נדנדה' (נד-נד, נד-נד), 'הפרח לפרפר' (פרפר, פרפר, פרח חי), 'מעבר לים', ו'לכבוד החנוכה' (אבי הדליק נרות לי).
כמו כן, לאורך הקריירה תרגם ביאליק שורה של יצירות קלאסיות אירופיות לעברית, ביניהן, "יוליוס קיסר" מאת שייקספיר, "וילהלם טל" מאת שילר, ושירים של היינריך היינה. נוסף על כך, הוא תרגם מיידיש את "הדיבוק" לש. אנ-סקי, הקים יחד עם רבניצקי ושמריהו לוין את הוצאת "דביר", וערך עם רבניצקי את "ספר האגדה".
התרעות פיקוד העורף