בשיר "כולם נגדנו" הוא שר: "לא אוהבים אותנו, זאת עובדה, רוצים למחוק אותנו מהמפה". וב"מת לאט" הוא זועם, "מי שדואג לתחת שלו, מי שחי על חשבון עמו, מי שמצפצף על העולם ואשתו.. מי שמרעיל, מי שמנצל, מי שמחבל ולא מתנצל, מי שמשקר, מי שהוא תחמן שפל, מי שריק מתוכן, מי שחי בלי מצפון ערכי, מי שהנראות בשבילו היא ערך עצמי, מת, מת, מת לאט".
"הייתה לי התלבטות די גדולה אם להוציא את האלבום עכשיו, בתקופת מלחמה, תקופה שבה ההרגשה של הרבה אנשים לא טובה", הוא אומר. "ובכל זאת, החלטתי להוציא אותו יום אחרי יום הולדתי, כדי לתת הרגשה שבכל זאת יצירה קיימת, ובכל זאת ההשראה, גם אם היא מדכאת, יכולה לצאת החוצה. כתבתי את השירים בתקופת ההפיכה המשטרית והמלחמה ורציתי לתעד דרך האלבום את התקופה הזו, תקופה לא מאושרת בחיי האזרחים".
לדבריו, זהו לא אלבום פוליטי אלא חברתי: "יש בו את התחושות שלי לגבי מה שקורה במדינה מבחינה חברתית. את הגעגוע לימים שלמרות המלחמות היינו ביחד, מאוחדים ורק חושבים איך לשפר את המדינה. ימים שנהנינו בהם. עכשיו אנחנו בפרשת דרכים איומה. אני מקווה שנצא מהתקופה הזו ויגיעו ימים טובים יותר. בעצם, אני לא מקווה - אני בטוח".
על עטיפת האלבום מתנוססת תמונה של להקת הצ'רצ'ילים, שבה ניגן בצעירותו, תמונה שלו בילדותו ובול עם תמונתו של הרצל, חוזה המדינה. "הרצל היה חוזה המדינה, ותראה לאן הגענו היום", הוא אומר.
כמו סרט רע
ב־7 באוקטובר היה גבריאלוב בביתו בתל אביב. לאחר שצפה, כמו כולם, במראות הקשים, החליט לצאת להופיע בפני כל מי שנזקק לנחמה, לאהבה ולשירים: "המפגש הראשון היה עם חברי קיבוץ בארי שהתפנו למלון בים המלח. משפחות שנרצחו להן ילדים, הורים, אחים, בני ובנות זוג. בהתחלה לא הבנתי איך הם רוצים הופעה, כשהחוויות כל כך טריות, אבל הם עזרו לי, ביקשו ממני שירים ושרתי להם. כשירדתי מהבמה, לחצתי ידיים לאנשים ושאלתי אותם איך הם מרגישים, שאלה שנראתה לי טיפשית כי לא ידעתי מה לשאול.
"כל אחד סיפר לי את הסיפור שלו, את סיפור רצח היקרים והיקרות להם. וזה היה נורא ואיום. כל כך כואב. אחר כך הופעתי בקיבוץ בארי. חברי הקיבוץ ביקשו ממני לבצע את השיר 'אמא אדמה' בבית הרוס, כביטוי לנחמה. כשראיתי את הקיבוץ בטלוויזיה, זה נראה כמו סרט רחוק, אבל כשהגעתי למקום, לא הייתי בטוח אם מישהו יצר שם תפאורה או שזה אמת. כשזה מחלחל אליך, כשאתה מבין שזה מה שקרה שם, כשאתה פוגש אנשים קטועי רגליים וקטועי ידיים - אתה מבין. כמה זה לא נורמלי שחיות האדם האלה מחמאס עשו את מה שהם עשו".
גבריאלוב הוא אחד האומנים שלא חוששים לומר את דעתם בפומבי. הוא משתתף קבוע בהפגנות, עוד לפני המלחמה, וכותב שירים חברתיים שמותחים בחלקם ביקורת על המצב במדינה. "יכול להיות שיש אומנים שמפחדים", הוא אומר. "אני לא יודע בדיוק למה צריך לפחד. כולנו אוהבים את הארץ הזאת, רוצים שיהיה לנו טוב בה וצריך להביע את זה ולהוציא את זה החוצה. ובכלל, ממי יש לפחד?".
בשיר "סע לאט" שכתב איינשטיין מופיעות השורות "איזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ" ו"עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל". שתי שורות שמקבלות משמעות אחרת כיום: "קיבלתי מאריק טקסט בסגנון פרוזה והייתי צריך להפוך אותו לשיר בסגנון בית־פזמון. לקח הרבה זמן להלחין אותו, זה לא היה פשוט, אבל אני שמח שעשיתי את זה. השיר רלוונטי עד היום, כמו שאר שירי האלבום ההוא".
עם שירי האלבום "סע לאט" נסע גבריאלוב, כחלק מצוות גדול של אומנים, להופיע בפני חיילים במלחמת יום הכיפורים. "נסענו ממוצב למוצב באוטובוס צבאי", הוא מספר. "הגענו לסיני וגם לצפון. נסענו למוצבים על הגבול המצרי. היינו שרים מול לוחמים, כשמולנו המצרים מסתכלים עלינו ושומעים אותנו. אז נלחמנו מול מדינות, מול צבאות, לא מול פראי אדם טרוריסטים. הופענו בתנאים לא תנאים. שרנו בזמן שנורו יריות מעלינו. פעם טסנו במטוס דקוטה להופעה ובזמן טיסה ירו עלינו.
"המטוס היטלטל, יצא עשן. היינו בטוחים שאנחנו עוד רגע מתפוצצים למוות, ובסוף התברר שבסך הכל הרדיו האלחוטי נשרף. פעם אחרת היינו במטוס ססנה, ופתאום הופיע סימן של מחסור בדלק. הססנה התחיל לנחות מעל אילת, היינו בפאניקה מטורפת. הטייס ניסה להניע את המטוס והוא לא הצליח. בסוף הטייס אמר שזו סתם סתימת דלק. טסנו עד המוצב, נחתנו במדבר, הופענו ועלינו בחזרה".
מחפש את המילים
"הוצאתי עם אריק את האלבום 'בדשא אצל אביגדור', ובביקור מולדת הוצאנו את השיר 'אמא אדמה'. רציתי לחזור, להמשיך לעבוד עם אריק. כשהחלטתי לחזור הלהקה הופתעה. בסוף עמי טרייבטש החליט להצטרף אליי. חזרנו לארץ ויחד עם הגיטריסטים שמוליק בודגוב ורוני דמול הופענו תחת השם 'הצ'רצ'ילים החדשים'".
התרעות פיקוד העורף