"כשהגעתי באמצע שנות ה-70 מלימודי הנדסת קול בניו יורק לאולפנים הרעועים בארץ, זה היה כמו להגיע למדבר שומם", מספר יעקב מורנו, טכנאי העל של המוזיקה הקלה הישראלית ואחד הדוברים בפרק החמישי של הסדרה "מקום בצמרת", שתשודר הערב בערוץ 1. "מדובר לא רק באולפנים, אלא גם באיכות הטכנית של הזמרים שבאו להקליט בהם".
 
"כשרק באתי, נכנסתי לראיון עבודה באולפני 'טריטון', שאז שכנו בכיכר המדינה", משחזר. 'התקבלת', אמר לו טומי פרידמן המנוח, מבעלי האולפנים ושאל: 'יש לך זמן לעשות מיקס?'. לא יכולתי לסרב. 'תיכנס לחדר הבקרה', הוא אמר לי. נכנסתי ופגשתי שם את שמוליק קראוס וג'וזי כץ מקליטים עם המפיקה המוזיקלית אלונה טוראל את 'הבובה זהבה'. בעודי מעכל שישר קיבלתי את שמוליק קראוס על הראש, ניגשתי לקונסולה. אז התברר שזה לא עובד וזה נשמע בדיסטורשן.

בקיצור, לא בדיוק מה שהורגלתי אליו בניו יורק. כשהערתי על זה לטומי, הוא הציע שאתן מכה וזה יהיה בסדר. מהר מאוד הבנתי שאם לא לחולל כאן מהפכה, לפחות לעשות משהו שיביא כבוד למקצוע הזה, כולל רמקולים ושולחן בקרה  שבנינו בעצמנו".
 

כשמורנו (61) מתחיל לשפוך סיפורים באולפנו המושכלל, שאותו מיקם על גג בית הוריו בהרצליה פיתוח, הם זורמים חופשי. כך הוא מספר כיצד בנה עם פרידמן מכונת הקלטה 24 ערוצים לצורך הקלטת "הללויה" לקראת האירוויזיון. "הכל עשינו במו ידינו", הוא מעיד.
לעולם ההקלטות נקלע בעקבות לימודיו במגמת אלקטרוניקה בתיכון, לאחר שכילד ניגן באקורדיון. אולפני גל"צ, שבהם העביר את שירותו הצבאי, היוו לגביו בית ספר לחיים. "ב'נאגרות' הקלטנו את תוכניות 'תיבת נוח' ב'בית החייל", הוא זוכר. "ככה, בצורה פרימיטיבית, הייתי מקליט ב'חי' אפילו את תזמורת צה"ל על עשרות הנגנים שלה".

"אריק היה הפסיכולוג שלי"
 
"מורנוס", כך קרא לו הזמר מס' 1 שלו, אריק איינשטיין, בשיר "שכשנבוא". "פגשתי לראשונה את אריק המתוק בשיר שהקליט ל'קול השלום' של אייבי נתן", משחזר מורנו, ששיתף עם איינשטיין פעולה למעלה מ־ 20 שנה. "עשינו ביחד 16 אלבומים, בנוסף להקלטות של תוכניות טלוויזיה". 
איך היה?
"תרפיה. מרוב שהערצתי אותו, אריק היה הפסיכולוג שלי. לפני הכל הוא היה בן אדם מקסים, שתמיד היה רואה את הטוב והיפה בחיים ותמיד היה מסתכל לך בגובה העיניים, והכל כשהוא היה מצחיק ועם בדיחות".
 
ובהקלטות?
"לא היה פיפס שהיה מוקלט בלעדיו. ברגע שראה שהנגנים מבינים שיר, הוא נתן להם לתת מעצמם ולהרגיש חופשי לגמרי". 
מה עם שלמה ארצי?
"בשיר 'שינויי מזג האוויר' היה מתופף אחר בכל בית. כשהוא לא היה מרוצה ממתופף, הוא היה לוקח אחר. אני הצטרכתי לתמרן בין כולם וטכנית היה קשה לעשות את הדברים האלה. העבודה עם שלמה הייתה מאוד אינטנסיבית ומאוד סוחטת. הוא היה מאשר הקלטה רק כשהרגיש שזה עובד עליו ופוגע בו. אם לא, הוא היה ממשיך לחפש".
 
מורנו עבד כמעט עם כל הזמרים והלהקות. על קירות האולפן מתנוססים תקליטי זהב ופלטינה שלהם. על אחד הקירות ממוסגרות בקטן עטיפות חלק מהאלבומים שלהם תרם את הידע המקצועי שלו. היום באים פחות. לא מעטים מהזמרים עברו להקליט באולפנים הפרטיים שלהם ו"ככה זה גם נשמע".
מורנו לא משתגע, בלשון המעטה, מהתופעה שבה זמרים הם גם הטכנאים של עצמם.

כדוגמה הוא מביא את פוליקר, שאותו הוא מכיר היטב מאז ימי "בנזין" העליזים: "לפוליקר יש אולפן בבית שבו הוא מקליט את עצמו ומגיע אלינו רק כדי שנעשה לו את המיקס. בעיני זה לא נכון, ובסופו של דבר מתבטא גם במכירות האלבומים. אני מאמין בכך שהבן אדם צריך לקום בבוקר וללכת לעבודה, כמו שאריק נהג בצורה ברורה. זה לא עובד ככה אם זמר מקליט אצלו בבית".