ש לה בית ספר למוזיקה, היא עוסקת באמנות ובעיצוב, היא הבעלים של חברת תדמית שמפיקה קליפים לחברות, ולאחרונה אף הפכה למו"לית של מקומון באזור השרון. ולא, לא מדובר ביזמית עם סכין בין השיניים או באשת עסקים בינלאומית. את כל אלה עושה לא אחרת מאשר אילנה אביטל. כן כן, הזמרת אילנה אביטל.

עם כל הכבוד לכל הטייטלים שאת אוחזת בהם, אין ספק שנועדת להיות זמרת, אבל באיזשהו שלב דעך כוכבך ופנית לכיוונים אחרים. זה משהו שמגיע ממך, או, כמו שאומרים, פולו דה מאני?

״התשובה שלי פשוטה: אהבה גדולה לקהל. אני אוהבת אנשים. נקודה. כל חיי עשיתי מה שאהבתי. כל חיי הם האהבה הגדולה לאנשים. ולא פחות מזה - האהבה הגדולה שלהם אלי. זה מה שמניע אותי. אהבתי אנשים כשפתחתי בקריירה של זמרת ושרתי להם. אהבתי אנשים בכל אחת מתחנות חיי המקצועיים, בכלל זה בתוכניות כאלה ואחרות בטלוויזיה. ואני אוהבת אנשים גם כשהחלטתי לעשות עוד צעד ולהפוך לבעלת עיתון משלי״.


דווקא עיתון בפרינט, בזמן שכולם אומרים קדיש על העיתונות הכתובה?

״עיתון הוא כלי ביטוי. עיתון הוא יצירה של אנשים למען אנשים. אני רואה בעיתון שלי המשך מתבקש לתפיסת העולם שלי:

לעבוד עם אנשים, לרגש אנשים, לשמח אנשים. ובעיקר, להיות בן אדם, במובן הכי אנושי של המילה״.


איך התגלגלת לעיתונות?

״החיים מפתיעים, והחיים שלי מפתיעים במיוחד. כל יום יש הפתעות נעימות חדשות. החוכמה הגדולה היא לזהות אותן, ואני זיהיתי. להפתעה היומית שלי קוראים אורנה מאירסון: אשת עסקים מצליחה מהצפון, אישה נשמה, שכבר שנים עומדת בראש קבוצת עיתונים מקומיים מצליחה בצפון הארץ ומנהלת אותם.
 

״אורנה סיפרה לי על שלושת העיתונים שלה, ונדלקתי. יש להם גם שם מדליק: ׳זה מה יש׳. מה זה נדלקתי - קיבלתי אש. האדרנלין שלי התחיל לבעור. הרגשתי שזה הייעוד החדש שלי בחיים. אורנה הדביקה אותי בהתלהבות שלה, והחלטנו להקים עיתון חדש משלנו בשותפות. עם יד על הלב: הרגשתי שבן לילה אני עוברת לשלב המלהיב הבא בקריירה שלי, ואיתו אשאר נאמנה למוטו הגדול של חיי: להיות

אישה למען אנשים. מה מרגש יותר מליצור בעזרת העיתון שלך שיח קבוע עם הקוראים שלך?״.


מה כל כך מיוחד בעיתון שלך?

״העיתון של אורנה ושלי הוא בראש ובראשונה עיתון של אנשים למען אנשים. מי לא שמע לאחרונה את הביטוי ׳אין לי מה לקרוא בעיתון׳. אז ככה: בעיתון שלנו יהיה הרבה מה לקרוא. העיתון שלנו הוא עיתון של פאן, הוא עושה טוב על הנשמה, עושה חשק לחיות. ובמיוחד - העיתון שלנו עושה חשק לצאת מהבית וללכת לקנות לעצמך משהו נחמד. את קוראת את העיתון ומרגישה שהעולם מחייך. כן, מחייך. זהו העיתון שלנו״.


למה דווקא בשרון?

״כי כרגע נוח לנו להוציא עיתון קרוב לבית, אבל יש עוד סיבה: אני גרה בשרון, החברים שלי כאן, העיתון יהיה המשפחה הגדולה שלנו. זה יהיה עיתון כמו פעם: עיתון של בן אדם״
.

מתי הפכת ליזמית עם כל כך הרבה תחומי עניין וכיוונים שונים?
״תפיסת העולם שלי ברורה ולא משתנה: אני תמיד עושה. לא מדברת על לעשות, לא אומרת לעצמי: יום אחד אעשה, לא שו­רפת את הזמן בלקטר על המדינה, על הכ­לכלה, על המצב. אני אישה של אקשן. אני אישה של להזיז הרים. כבר ציינתי שה­חיים מפתיעים ולא פחות מזה - קצרים. מי הוא אדם מאושר? אדם שעושה יום יום מה שמדליק אותו. נדלקתי ושרתי. נדלקתי וכיכבתי בטלוויזיה. נדלקתי ואני מוציאה עיתון נשמה. יותר מזה?״

לא יודע למה זה מריח לי כמו חלטורות, חיפוש עצמי.

״אני מחפשת? הצחקת אותי. אני מצא­תי! יותר מזה - מצאתי מזמן! להוציא עי­תון היום זאת משימת חיים בשבילי. העי­תון הוא כל עולמי, הוא תופס כל רגע ורגע באנרגיות שלי. אני זמרת ששרה תמיד מכל הלב, והיום אני מוציאה לאור עיתון ועושה ביזנס אמיתי מכל הלב. כזאת אני. זאת אילנה אביטל. תמיד. הכל - מכל הלב!״

מה קורה עם הבמה? זנחת אותה?

״כמו שמעולם לא הפסקתי לנשום, ומ­עולם לא הפסקתי לאהוב, לעולם לא אפ­סיק לשיר. לשיר עבורי זה לחיות, ואני אוהבת לחיות״.

איך היית מגדירה היום, במבט לאחור, את חוויית "היכל התהילה"? מצטערת שנגררת להשתתפות בריאליטי הזה?

״'היכל התהילה' הוא שיעור חשוב. זו תפיסת החיים שלי. כל פרק בחיים הוא שיעור. העולם מתחלק לשני מחנות: אלה שכל החיים מצטערים על דברים שהם לא עשו; ואלה שעשו מה שעשו, שמחים בחל­קם, והולכים הלאה. לא קשה לנחש לאיזה מחנה אני שייכת״.

מתי התחלת להתעניין בעיצוב ואמנות?

״שנים שאני מתחילה את יומי בפיסול להרגעת הנפש מכל טירוף היומיום. בזמן האחרון אין זמן גם לזה, אך אחזור בהקדם. מגיל 16 אני עוסקת בעיצוב ולמדתי בה­רבה בתי ספר לאמנות כדי להתעצם עוד ועוד בתחום״.

מה עם "קליפה", החברה שלך להפקת סרטוני תדמית?
״פתחתי חברה להפקת סרטוני תדמית, ואני עובדת עם חברות מאוד גדולות ויוקר­תיות, נהנית ליצור, כמו שאני נהנית לשיר. יצירה עבורי היא במה לכל פועלי״.