אז קראת את הספר “50 גוונים של אפור”, והלכת לראות את הסרט “50 גוונים של אפור”, והאזנת לשיר הנושא, Earned It. שמעת אותו שוב ושקעת בו. התמכרת לו, הוא פשוט לא יצא לך מהראש.
השיר הזה אטי ומכשף, מערסל ומפתה, וארוטי במידה הנכונה. והגבר ששר אותו יודע היטב מה הוא אומר, ומה הוא רוצה, ומה הוא עושה, ומה עומד לקרות עכשיו. אין לו שם, לגבר הזה, אלא רק כינוי: דה וויקנד, כלומר סופהשבוע (באנגלית שמו נכתב, בכוונה תחילה, the weeknd ללא ה־e המקורית). ועכשיו, בימים אלה ממש, הוא הזמר הכי מצליח בארצות הברית. והוא בכלל קנדי ממוצא אתיופי. וכן, הוא בהחלט הרוויח את זה.
ב־21 בספטמבר פרסם ה”בילבורד”, שבועון המוזיקה החשוב בעולם, את מצעד הפזמונים הטרי שלו. אז התברר שדה וויקנד שוב עשה את זה. כלומר, עשה מה ששום זמר ממין זכר לא עשה כבר שבע שנים: החליף את המקום הראשון עם עצמו.
אחרי שלושה שבועות שבהם להיטו Can’t Feel My Face היה הסינגל הכי נמכר בארצות הברית, שזה אומר בעצם שהוא היה השיר הכי מצליח בעולם, ירד השיר הזה מן הפסגה, רק כדי לפנות מקום לשיר אחר של אותו זמר עצמו: The Hills.
נכון לשבוע זה, The Hills, שגרף כבר יותר מרבע מיליארד צפיות ביוטיוב, עדיין משקיף עלינו ממרומי המקום הראשון, ו־Can’t Feel My Face נאחז במקום השלישי, מעל סופר סטארים כמו טיילור סוויפט, אד שירן, ג’סטין ביבר (גם הוא קנדי) והאקסית של ביבר, סלינה גומז.
ואם לא די בכך, בשבת האחרונה זכה דה וויקנד להיות הנאמבר המוזיקלי של תוכנית המערכונים “סאטרדיי נייט לייב” (כבוד השמור למי שנמצא בליגה של הגדולים באמת), כשהוא חורך את המסך לצד הפרובוקציה העונה לשם ניקי מינאז’. במילים אחרות, בגיל 25, פחות מחמש שנים מאז פצח בקריירה המזהירה שלו, דה וויקנד כבש את ארצות הברית.
לא מזניח את השורשים
הזמר, המוזיקאי והמפיק, המתהדר בתסרוקת דמוית עכביש, נולד בעיר הקנדית אונטריו בשם אייבל טספיי (תודו שזה שם קצת בעייתי לכוכב פופ), לזוג הורים שהיגרו מאתיופיה מספר שנים לפני כן. אביו לא היה בסביבה, אמו עבדה עד מאוחר, וסבתו למעשה גידלה אותו. כמו בני נוער רבים בעולם כולו, הוא מצא מפלט במוזיקה.
באותם לילות צוננים של בדידות התעטף ברוק אלטרנטיבי, בהיפ הופ, בסול, בפאנק ובפ’אנק. את ההשפעה של כל מה שהאזין לו אז אתם יכולים לשמוע כיום בלהיטים שהוא מחבר ומפיק במיומנות מרשימה.
את שם הבמה שלו, דה וויקנד, אימץ טספיי בסביבות גיל 17, כשנטש את התיכון שבו למד ואת העיר שבה גדל, והחל לרקום חלומות על עתיד מזהיר. את ה־e האחרונה מה־weekend נאלץ להשמיט מהסיבה הפשוטה שכבר היה הרכב קנדי בשם זה. אך בסופו של דבר הטוויסט הקטן הזה רק שירת אותו.
דה וויקנד הוא תוצר מובהק של תרבות האינטרנט. הוא צמח והתפרסם ביו־טיוב, שם חשף בדצמבר 2010, בגיל 20, שלושה שירים ראשונים מפרויקט שעליו עבד עם המפיק ג’רמי רוז והמוזיקאי קרטיס סנטיאגו.
אפילו “הניו יורק טיימס” הרעיף שבחים על הראפר האלמוני, שדייק את עצמו כעבור שלושה חודשים במיקסטייפ בשם “בית הבלונים”, שהציע להורדה מהאתר האישי שלו חינם אין כסף. זה היה תרגיל שיווקי מבריק. בהמשך הפך דה וויקנד את הפרויקט השאפתני לטרילוגיה בת שלושה חלקים, שזכתה ללא פחות משמונה מיליון הורדות ולביקורות מעולות.
הבאזז סביבו הלך וגדל החל מקיץ 2011, אז הופיע לראשונה במועדון בטורונטו, והגיע לשיאו באביב 2012, כשפתח את סיבוב ההופעות המתבקש בארצות הברית. עד אז ידע דה וויקנד לשמר את המסתורין סביבו, כשסירב להתראיין ותקשר עם העולם רק דרך חשבון הטוויטר שלו.
אחרי הופעות סולד־אאוט בניו יורק, ביקורות נעימות בעיתון המוזיקה הנחשב "רולינג סטון" וסיבוב ניצחון נאה באירופה, חתם דה וויקנד בחברת "ריפבליק" וייסד שם לייבל עצמאי משלו, תחת הכינוי xo. בספטמבר 2013 יצא לאור אלבום הבכורה שלו kiss land, שזינק עד למקום השני במצעד האלבומים של הבילבורד. ובמקביל לסיבוב הופעות נוסף, הספיק הצעיר המוכשר לחולל רמיקס לשיר של ביונסה ולתרום את קולו לפסקול הסרט “משחקי הרעב: התלקחות”, סינגל אחד ביצע בעצמו ואת השני יחד עם הכוכבת סיה. ובין לבין הוא לא מזניח את השורשים. דה וויקנד דובר אמהרית, ואף שר בשפה זו מפעם לפעם.
אווירה מכשפת וסליזית
אז מה עומד בעצם מאחורי הצלחתו הכבירה של דה וויקנד? האם זה אותו קסם חמקמק של זמר שקולו מזכיר מאוד את מייקל ג’קסון, אבל הטקסטים שלו, כמו אלה של פרינס, לא מתביישים לצלול לחוויות מפורטות של שימוש בסמים וסקס? אולי אלו הלחנים, תמהיל מתוחכם של מקצבי אר אנ' בי ממכרים עם סימפולים מלודיים בניחוח הסיקסטיז, תחת אווירה לילית מכשפת וסליזית?
ואולי אלה בכלל הקליפים שמושכים תשומת לב בכל מחיר, וכללו עד כה מכונית שרוסקה בתאונה, גוף שעולה בלהבות בזמן הופעה, ולמה שלא אקבור את עצמי בלב המדבר בעודי חי? או שאולי דה וויקנד הוא פשוט כותב להיטים מחונן, שהחליט אשתקד ללכת עד הסוף ולזנוח את מוזיקת הנשמה לטובת להיטי פופ אפקטיביים, כמו למשל Love Me Harder, הדואט שביצע עם אריאנה גרנדה, הכוכבת הכי עדכנית של בנות ה־12, שהפציע בחורף שעבר.
אריאנה גרנדה. צילום: רויטרס
אחרי הדואט המצליח הזה, שחצה את רף 312 מיליון הצפיות ביוטיוב, יצא כאמור הסרט “50 גוונים של אפור”, ונראה שמאז כל מה שהיה גדול עבור דה וויקנד הפך לענקי. הנה, בטקס ה־BET (פרסי המוזיקה השחורה) הוא ביצע את Earned It עם לא אחרת מאשר אלישיה קיז. הכל על הבמה הזאת הרגיש כל כך נכון: קול הפלצט שנוגע בקלידים, בניית המתח המחושבת והפזמון שרק מעצים עוד יותר את התחושות. אין ספק שמי שכתב וביצע את השיר הזה מכיר מוזיקת פופ על בורייה וגם, ככל הנראה, מבין לא רע בנשים.
עובדה, כבר חצי שנה שדה וויקנד מנהל רומן עם הדוגמנית בלה חדיד, הצעירה ממנו בשבע שנים, אבל גבוהה ממנו כמעט בראש. למזלו, היא הייתה כבר מעבר לגיל 18 החוקי כשהשמועות על הקשר ביניהם החלו לצוץ (מה שלא הפריע לה להיעצר, כמצופה מסלב נחשקת, על נהיגה תחת שכרות). את היציאה הרשמית אל מול המצלמות עשו השניים רק בתחילת ספטמבר.
אגב, אחותה של בלה, דוגמנית־העל ג’יג’י חדד, היא החברה הטובה ביותר של המגה סטאר טיילור סוויפט, וכרגע, אם זה לא השתנה בינתיים, גם אוחזת בזמר ג’ו ג’ונאס. איזה עולם קטן.
ובעולם הקטן הזה דה וויקנד הוא בהחלט מציאה לוהטת. קניה ווסט כבר הודיע מזמן שהוא מעריץ, קייטי פרי לא התביישה להתנועע לצלילי הופעתו לפני שנתיים בלונדון, ואפילו טום קרוז התפעל מ־Can’t Feel My Face, אף שנכתב על שימוש בקוקאין (אחת מתופעות הלוואי של נטילת הסם היא איבוד התחושה בעור הפנים).
Beauty behind the madness, אלבומו השני שהופיע לפני פחות מחודשיים, על שלל הלהיטים שבו, רק קיבע את מעמדו של דה וויקנד כסופרסטאר המשמעותי ביותר כעת של תעשיית המוזיקה ב־2015. אין ספק, זה היה סופשבוע ארוך במיוחד. מעניין מה יקרה אחרי שנתאושש מההנגאובר.