"זה שזמרת ערבייה מוסלמית מופיעה בפסטיבל הפסנתר, צריך לומר ששום דבר לא ימנע ממני להמשיך לעשות מוזיקה ולשיר, כחלק מהדו־קיום שאני מאמינה בו", כך אומרת הזמרת נסרין קדרי לקראת המופע שלה, "חייאתי", שיעלה ברביעי באחד מאולמות מוזיאון תל אביב במסגרת הפסטיבל.

בחורה אמיצה, קדרי. מבחינתה, שאחרים יתקוטטו, והיא, ערבייה מוסלמית ילידת חיפה, בדרך שלה. בוער בירושלים? "אני אשיר בפסטיבל את 'ירושלים של זהב'", היא מבטיחה ומצפה שהקהל יבוא להופעתה. "לא נראה לי שההופעה שלי קשורה למה שקורה", היא אומרת. "מי שירצה הופעה טובה, יבוא".

נראה לי שאת מנסה בדברייך להרגיע.
"ת'אמת? אני לא ממש רגועה בימים אלה, אבל מנסה לשדר רגיעה. לא נראה לי נכון להתנהג אחרת במציאות שלנו. איכשהו צריך להמשיך".

קדרי, מעין גשר אנושי בין שני העמים המסוכסכים, ממשיכה ומשמיעה דעות ברורות: "צריך להצדיע לעלי סאלם, ראש עיריית נצרת, שקרא לחבר הכנסת איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת, לצאת מהעיר שלו. מה שעושים עודה והחברים שלו לרשימה המשותפת, זה עוד בלגן ועוד אסונות. אם הייתי שם, הייתי אומרת לעודה אותו דבר בפנים. הפוליטיקאים האלה מלבים את האש. הרי זאת העבודה שלהם".

מי מהם מקפיץ לך במיוחד את הפיוזים?
"חנין זועבי. הכי. היא מסיתה, ובכך היא לא נוהגת בחוכמה, כשכל הזמן היא מחפשת איך להצית את האש עם החברים שלה בכנסת. הם כאילו מדברים בשם העם, וזה לא נכון. לרבים מהערבים כאן יש דעות אחרות".

כשאת שרה את השיר החדש "קצת שונֶה", שכתבו אבי אוחיון ואסף צרויה, למה את מתכוונת?
"אני מתכוונת שאומנם אני נשמעת קצת שונה ושרה עם מבטא, למרות שיש כאלה שדורשים שאתאמץ לשיר בלי מבטא ערבי. ואני לא מאותה שכונה, כפי שנאמר בשיר. אבל זאת בדיוק אותה המנגינה, ויש לי מקום בנשמה לכולם. נמאס לי מכל הדעות הקדומות, כמו אלה האומרים עלי שאני בחורה פרימטיבית מהכפר. כמו שאתה רואה, אני חיה בדירה יפה בראשון לציון, מבלה כמו צעירים אחרים, כמובן גם עם יהודים, ושותה. עם כל הגבולות שיש לי, אני מרשה לעצמי הכל, אבל לא אוותר על הערכים שלי".

את לא מרשה לעצמך קצת יותר מדי, כשאת שרה שורה כמו "נרגעת לי בדרינק עם חברות". כערבייה מוסלמית, לא מצפים ממך שתשתי אלכוהול.

"בדת שלנו אומנם אסור לשתות אלכוהול, אבל האם אתה, בתור יהודי, שומר את כל המצוות? כשאני יוצאת לבלות, אני לוקחת איזה דרינק, וזה לא מים. איפה כתוב שאסור לי ללבוש מיני, או ללכת עם קעקוע?"

ומה פירוש השורה "בחורה פשוטה עם לב שביר"?
"אני אכן בחורה פשוטה מאוד, ובכללי אני רגישה, אחת שבוכה או שמחה מכל דבר".

ראית את נסרין בוכה? אני שואל את המנהל האישי שלה, חגי אוזן.
"היית צריך לראות אותה בוכה, כשחברה הודיעה לה שהיא מתחתנת", הוא משיב. "כמה שנסרין בוטחת ומצחיקה, היא גם מאוד רגישה".

בגיל 29 היא עצמה מחכה. כבר היה לה חבר יהודי, היה לה גם חבר נוצרי, וכמובן מוסלמים. "לא מעניינת אותי הדת, מעניין אותי שבן הזוג יהיה בן אדם טוב", היא מבהירה. בשביל "בן אדם טוב" היא מוכנה לעשות הרבה. כשהיה לה בן זוג יהודי, אפילו השקיעה לא מעט בתהליך של גיור. כשהתפרקה החבילה, הפסיקה את התהליך, ש"למען האמת היה קשה לי, כי לא הרגשתי אני".

מה המסקנה?
"מאחר שלא הייתי שלמה עם העניין, נראה לי שזה נפסק בזמן, כשנפרדתי מאותו חבר בשלום ובאהבה".

איך קיבלו במשפחתך את התהליך?
"קשה. היו מלא כעסים. אפילו מלא מריבות. גם במגזר זה לא עבר טוב. למזלי, חזרתי לעצמי במהרה".

פחד מוות

קדרי גדלה בחיפה, בין הכרמל לעיר התחתית, בת של נהג מונית. "מגיל קטן הייתי שומעת אום כולתום ועבד אל־ווהאב", מעידה על עצמה קדרי, שלדבריה שרה מאז גן הילדים. מנעוריה היא מופיעה במועדונים, כשהתגייסה לסייע בפרנסת המשפחה ובברכתה, "אבל במבט לאחור הייתי נותנת לעצמי יותר להתבשל".

"המועדונים היו בית הספר שלי למוזיקה", מספרת קדרי, שפרצה לתודעה בזכות זכייתה בתוכנית הטלוויזיה "אייל גולן קורא לך". לדבריה, היססה אם להשתתף. "עד אז לא שרתי בעברית", היא מציינת. "אמרתי לעצמי שבטח לא אעבור. פחדתי פחד מוות מהשופטים, במיוחד מאייל".

לא הייתה לך שום בעיה לשיר בשיר "הלב בוכה": "שמע ישראל, אלוהי, אתה הכל יכול"?
"לא הייתה לי בעיה. לקחתי את השיר לכיוון שלי. באותו זמן גם הלב שלי בכה, כשנפרדתי מהחבר היהודי שאהבתי. ואדוני אלוקינו זה של כל הדתות. מאז התוכנית, אין מצב שלא אשיר את השיר בהופעות".

והתגובה של שרית חדד, המבצעת המקורית?
"היא מאוד מפרגנת ומעודדת. נפגשנו, התחבקנו והתנשקנו בצילומי התוכנית 'בית ספר למוסיקה', שם היא בין השופטים ואני בוועדת המומחים".

"אנחנו לא מסתפקים בעברית", מצטרף לשיחתנו אוזן, המשמש כמנהלה האישי קרוב לשנתיים. אוזן הוא איש תקשורת מרכזי במוזיקה המזרחית ומוזיקאי שחצה את הקווים לצורך ניווט הקריירה של קדרי. אצלו ואצל רעייתו, עינב, מצאה קדרי חום שכה נחוץ לה. "לנסרין יש נתונים שיכולים להביא אותה לקריירה גם בחו"ל, בתחום מוזיקת העולם". "חו"ל זה מדינות ערב", ממשיכה קדרי את דברי אוזן. "אני מאוד מקווה להופיע גם שם".

בינתיים היא מתענגת על חוויות "אייל גולן קורא לך". "עברתי בתוכנית את החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים. גם אם לא היה לי פשוט לשיר שם שירים שאף פעם לא שרתי", היא מעידה. "עצם המפגש עם אייל גולן, שעד אז לא הכרתי אותו באופן אישי. מאז אני לא עושה צעד בלעדיו. והיו לא מעט צעדים, כולל שתי הופעות במשכן הנשיא".

משכן הנשיא? אם יזמינו אותך להופיע במעלה אדומים, לא הרחק משם?
"שרק יזמינו. אני מוכנה להופיע בכל מקום, גם מעבר לקו הירוק. אני נגד חרמות. אגב, בהתחלת הקריירה הייתי מופיעה גם ברמאללה ובמקומות כאלה".

וכיום?
"כיום לא, כי אני בסטטוס אחר".

הסטטוס הזה כולל מגורים נוחים בדירת סטודיו מצוחצחת במרומי מגדל מגורים חדש במרכז ראשון לציון, לא הרחק מעינו הפקוחה של אוזן. בעודה שם, יודעת קדרי שרמאללה יכולה לחכות.

בינתיים מסתערת קדרי על הקהל המקומי בעזרת אלבום הבכורה המצליח שלה, שנקרא כשמה. לצד אוזן, בין הכותבים יוסי בן־דוד, אלי קשת, גילי זכאי, צ'ולי זכאי, אריק זנטי, רותם כהן, אופיר כהן וגם פאר טסי. לצד קשת משמשים באלבום הזה כמפיקים מוזיקליים תמיר צור, יעקב למאי, שי ראובני ורביב רם בן־מנחם, האיש ו"הפרויקט של רביבו".

"קיבלתי את אנשי המקצוע הטובים ביותר בתחום", היא מתברכת. "עכשיו שרק יהיה כבר שקט. הגיע הזמן".

נסרין קדרי – "חייאתי", 21.10, רביעי, 22:30, גלריה ישראלית, מוזיאון תל אביב