כששואלים את הפסנתרן והמלחין מוריס אל־מדיוני - מהתופעות המדהימות בבידור בארץ - מה שלומו, הוא משיב בהומור: "בסדר גזוז!". אכן, עם גזוז או בלי, יוכלו באי מופע "הפסנתר האנדלוסי" בפסטיבל "שלושה ימים של פסנתרים" בתיאטרון ירושלים ליהנות ממחזה יוצא דופן: אל־מדיוני ילהטט לנגד עיניהם בקלילות נערית בפסנתר, בעודו מנגן ושר את לחניו הקסומים, וזאת בגיל 87, גיל שאמנים אחרים, אם הם זוכים להגיע אליו, רק מתרפקים בו על תהילת העבר.



אני פוגש את אחד מענקי מוזיקת העולם בדורנו, אפוף מעטה אלמוניות בדירתו במודיעין, ושומע ממנו את הסיפור המדהים של חייו. הוא נולד באוראן במערב אלג'יריה, כשהמוזיקה זורמת בעורקיו. "מגיל קטן הייתי מתופף על כל הסירים בבית", הוא מעיד. שם זה התחיל. כשהיה בן תשע הביא אחיו פסנתר חלוד משוק הפשפשים. מוריס הילד לימד את עצמו לנגן בו, ותוך שנים אחדות החל להתעצב סגנונו הייחודי.



מלחמת העולם השנייה הביאה לעירו את החיילים האמריקאים של צבא כוחות בעלות הברית. "מהם שמעתי את מוזיקת הבוגי ווגי, הג'אז והסלסה, ואת כל אלה הכנסתי לנגינה שלי, מה שאף אחד לא עשה לפני במוזיקה האלג'יראית", מספר אל־מדיוני, שכוכבו דרך בגיל צעיר.



כל זה הסתיים עם תום מלחמת העצמאות של אלג'יריה, כשרוב היהודים נאלצו לעזוב. לאן? זמר צעיר שאותו הכיר מהופעותיו במרוקו השכנה קרא לו לבוא לצד השני של הים התיכון וללוות אותו. היה זה ג'ו עמר. "אם תבוא לארץ ישראל, תהיה המלווה שלי", כתב לו.



רק חול וחול


אל־מדיוני הרים את הכפפה ב־1961, כשלא היו אז הרבה הופעות. הוא גם לא למד באולפן. "קניתי ספר דקדוק ולמדתי איך שיכולתי", הוא משחזר ונזכר באשדוד שבה השתכן. "בעיר עוד לא היה הנמל, רק חול וחול, ובקושי 300 תושבים".



במקביל הבטיחו לו חבריו הזמרים היהודים מאלג'יריה הרים וגבעות, ופיתו אותו לבוא לפריז. מתברר שזה היה מהלך שגוי מצדו. התהילה חמקה ממנו ולדבריו הצינה הפריזאית הבריחה אותו למרסיי, בדרום המדינה, חזרה לחופי הים התיכון שהוא כה אוהב.



למעלה מ־40 שנה חי אל־מדיוני בעיר הנמל הדרומית, וניהל קריירה על אש קטנה. כאן חזר למקצועו הראשון מימי נעוריו. "מאז שאמא שלי הכריחה אותי ללמוד מקצוע, אני קודם כל חייט ואחר כך מוזיקאי", הוא מגלה פרט שלא תמצאו בוויקיפדיה. "הייתה לי חנות של בגדים ובערבים הייתי יוצא לנגן וגם עובד ברדיו היהודי של מרסיי".



ואז, לפני כ־20 שנה, התחולל מהפך בחייו, שעליו לא העז אפילו לחלום: מפיק יהודי מלונדון גילה אותו והביאו עד ניו יורק, כדי להקליט את המוזיקה שלו, בשילוב נגני מוזיקה לטינית, לאלבום שהוציאה לו חברה גרמנית. "בבת אחת נהייתי פסנתרן אינטרנציונל", הוא מציין.



אל־מדיוני הכניס עוד ועוד צבעים לתשלובת המרתקת של המוזיקה האלג'יראית־אנדלוסית שלו; "אפילו כליזמר ופלמנקו", הוא מעיר ומספר על שיתוף הפעולה שלו עם שב חאלד, הזמר הנערץ יוצא אלג'יריה.



שמעו של אל־מדיוני חלחל לאט־לאט גם לישראל ולחניו זכו לביצועים של "טיפקס", "שפתיים", עמיר בניון, אתי אנקרי, דיוויד ברוזה, יסמין לוי, גוסטו ועוד.


ב־2011, 50 שנה אחר עלייתו הראשונה ארצה, חזר אל־מדיוני שנית לארץ המובטחת. לא ברור איך היה מוצא כאן את דרכו, אם לא היה זוכה להכיר את איבון קאהן - ילידת נורווגיה ואחותה של זמרת העם היידית בנטה קאהן – שלקחה אותו תחת חסותה והפכה למנהלת האישית שלו.



"זאת זכות גדולה לנהל אמן בשיעור הקומה של מוריס, ואני מרגישה שליחות להביא אותו לקהל הישראלי", אומרת קאהן ומספרת על אמן שחווה פריחה מאוחרת ומחזיר אהבה לקהל שמקבל אותו בחיבוק חם. "ערב אחד, בדרך להופעה בירושלים, ראיתי שהוא מרגיש מאוד רע. כששאלתי אם יוכל להופיע, הוא בקושי דיבר. כשראה שלקחתי אותו לבית החולים, שאל מה יהיה כשהקהל יבוא וימצא אולם סגור. זה מה שהדאיג אותו. כשהשתחרר מבית החולים, הדבר הראשון שאמר זה שצריך לעשות הופעה לאלה שקנו כרטיסים. זה מוריס".



בריאותו איננה תקינה, אבל אל־מדיוני איננו מוותר. "זה מה שמחזיק אותו בחיים", מעירה קאהן. "העניין הוא שבמשך כל הקריירה שלו הוא ניגן בהופעות, ואילו זמרים שרו שירים שלו, כמו 'אהלן וסהלן' וכמו 'אנא נ'חאבק'. אבל אלה מתו אחד־אחד, ומוריס נשאר ושר נהדר במקומם".



אל־מדיוני עבר מנתניה למודיעין בעקבות אחד מילדיו. נוף השפלה הירוק, הנשקף מדירתו, במרומי אחד מגורדי השחקים שצצו בעיר החדשה, מרהיב, אבל אל־מדיוני מתכונן בגילו לחזור לדירתו המושכרת בעיר החוף שבשרון. "מודיעין באמת עיר יפה, אבל אין הרבה מה לעשות ובשעות היום הרחובות ריקים", הוא מלין. "בנתניה, לעומת זאת, עם חברים שמדברים צרפתית כמוני, אני מרגיש בבית".



בעצם, לא בכל מקום מאפשרים לו להרגיש בבית. קאהן מספרת ששנה אחר שנה היא ניסתה לסדר לו הופעה בפסטיבל הפסנתר התל אביבי – ונדחתה. בצר לה פנתה לקובי אוז, ממעריצי אל־מדיוני, הוא לא שתק וסערה ציבורית קטנה הביאה את האמן הוותיק לפסטיבל המיוחל. הכרטיסים אגב נחטפו מראש. לדבריה, אז נשאלה על ידי שאבי מזרחי, ראש מנהל התרבות בתל אביב, מדוע לא פנתה ישירות אליו. "גם לראש הממשלה אני לא מתקשרת כשיש לי בעיה", השיבה.



בחמישי השבוע תתרגש עוד הופעה של אל־מדיוני. הפעם בפסטיבל "שלושה ימים של פסנתרים". ינגנו עם אל־מדיוני: נגן הקונטרבס חגי בילצקי, נגן כלי הנקישה הלל אמסלם, והפסנתרן הצעיר עמרי מור, המפליא לנגן איתו בארבע ידיים, ומסומן על ידי אל־מדיוני כיורשו. "כשאני אלך לעולם אחר, הוא יקבל את המקום שלי פה", מבטיח המאסטרו. 



מוריס אל־מדיוני – "הפסנתר האנדלוסי". 24.12, חמישי, 19:00, אולם רבקה קראון, ירושלים