מי שהצליח לשים את התוויות בצד והגיע אל המוזיקה שלנו הבין שהוא מקבל משהו אחר”, אומר דרור גלוברמן, חבר בלהקת נאג’ חמאדי שמציינת בימים אלה עשור לקיומה. “אנחנו מביאים חומרים מהעבודה העיתונאית שלנו לבמה, אבל לשפוט אותנו דרך הפריזמה הצרה של עיתונאים שבאים לבמה זה לא פייר. אנחנו כבר לא גימיק”.

רק לאחרונה, עשר שנים כאמור אחרי הקמתה, חברי הלהקה הייחודית, המורכבת מהעיתונאים ואנשי התקשורת אור הלר (ערוץ 10, גיטרה), דרור פויר (“גלובס”, סולן), דרור גלוברמן (ערוץ 2, קלידים), אראל סג”ל (“מקור ראשון”, בס) וטל לזר (“ישראל היום”, תופים) הוציאו את אלבום הבכורה שלהם “להיטי הזהב ששינו את העולם (חלק א’)”, בהפקת ברוך בן יצחק (רוקפור). שיר חדש מתוך האלבום, “אתה נופל”, יצא בימים אלה. במוצ"ש, 27 בפברואר, תיערך הופעה חגיגית של הלהקה במועדון בארבי בתל אביב, לצד להקת אבטיפוס, ובהופעת אורח מיוחדת של מרגלית צנעני.
 

הראיון עם חברי הלהקה, שזמן קצר לפני כן נראו חמורי סבר במהדורות החדשות או עסקו בנושאים הרי גורל מעל דפי העיתונים, רצוף בדיחות פרטיות והקנטות הדדיות. “ביומיום אני לא מדבר איתם בכלל”, אומר למשל סג”ל. “אנחנו בנתק מוחלט. גם כשאנחנו מדברים אני מרגיש סוג של גועל. אני ממש שונא אותם”. 
 

“זה סוג של עבודות שירות, ואף אחד לא מתבדח”, מוסיף גלוברמן. “צחקנו, אבל זה לא מצחיק”. 

“אל תגנוב לי את העמדה”, עונה לו סג”ל. “אני בא במיוחד”.

“הבטלנים הכי גדולים"


להקת נאג’ חמאדי הוקמה ב־2005 במערכת "סופשבוע" של "מעריב" על ידי המעצב הגרפי של המוסף דאז, טל לזר, והכתבים סג"ל ועמרי אסנהיים (מהתוכנית "עובדה", שבינתיים פרש מהלהקה). היא נקראה על שם העיר נגע חמאדי במצרים, על גדת הנילוס. כשחברי הלהקה נשאלים מה גורם לכמה אנשי תקשורת להקים להקה, הם עונים במילה אחת: “מתגלגלים”. 
 

“אנחנו לוקחים את עצמנו נורא ברצינות, עד כדי פתטיות לפעמים”, מודה גלוברמן.

הייחודיות של הלהקה היא בין היתר בכך שחבריה מצויים בשני צדיה של המפה הפוליטית. ההופעות שלהם ידועות בכך שהם מתפרעים, שותים ומעשנים על הבמה.
 

הלהקה הזאת באה במטרה לפרוק כל עול, לפרוק מתחים של היומיום הלחוץ של עיתונאים?

פויר: “מה, להקת מוניקה סקס פורקת מתחים? לא, הם אוהבים מתחים. אנחנו להקה לכל דבר”.

סג”ל: “אנחנו עיתונאים, אבל בתכלס אנחנו הבטלנים הכי גדולים שיש. הלוואי שהיינו פורקים מתחים. ההופעות זה לצבור מתחים”.

יש חיכוכים לפעמים?

סג”ל: “יש מריבות כמו בכל בלהקה. אבל באמת אין מריבות חוץ מהלר, שכולנו שונאים אותו”.

פויר: “אנחנו יותר גרועים מעיתונאי לעיתונאי זאב. התפרקנו שלוש פעמים, אבל לא על רקע עיתונאי”.

גלוברמן: “אני למשל סידרתי שנופיע בתוכנית הבוקר של ערוץ 2, ואז מר סג"ל הודיע שהוא לא בא”.


אולי כי הוא סלב עכשיו.

סג”ל: “לא נכון, אני קם מוקדם במיוחד”.

גלוברמן: “על מה אתה מדבר, אני קם מחר בחמש בבוקר כדי לראיין נהג משאית ששכל את בתו”.

מה שלא פסח על הלהקה הייתה כמובן הסערה שפרצה בעקבות הצטרפותו של אראל סג”ל לגלי צה”ל, שלפי הפרסומים הייתה אמורה לבוא על חשבונו של השדרן הבכיר רזי ברקאי, מה שמיד גרר טענות על מניעים פוליטיים. בסופו של דבר תוכניתו של ברקאי המשיכה במתכונתה הרגילה. "הופתעתי מגודל המהומה", אומר סג"ל כעת. "בכל זאת לא מוניתי לאלוף פיקוד צפון, אבל בגדול הבחירה בי החמיאה לי".


איך הגיבו על המינוי בלהקה?

"מאוד מפרגנים, אחת התוכניות שלי היא לשדר עם פויר".


איך מתמודדים באופן כללי עם הפערים האידיאולוגיים?

הלר: "רבים המון, כל הזמן, צעקות, צרחות, פירוקים. זה לא שהמציאות בחוץ לא חודרת, ברור שהיא חודרת, מריבים פוליטיים בטוויטר ועד כדי האשמות כשפויר היה נראה לנו כשתול של קמפיין השתולים. גם בסיפור של גלי צה"ל הייתה לי דילמה. מצד אחד אני אוהב את סג"ל נורא ומפרגן לו, אבל מצד שני את רזי ברקאי אני מעריץ 20 שנה, מזמן היותי בגלי צה"ל. אז הכל חודר ומשפיע. אני מפרגן לסג"ל, מצד שני הוא פסיכופת. הוא יותר מעודן ממה שהיה פעם. הגיל, האבהות. אין לי אשליה שאני אשפיע עליו. כשהיינו בסוף שבוע בצפון, שכנעתי את בנו לקרוא את הטור של גדעון לוי. על הרבה דברים אנחנו מסכימים: על הפוליטיקאים הנכלוליים והטובים והזדוניים. יש דברים שאנחנו לא נותנים להם להיכנס בינינו, כמו חוק 'ישראל היום' למשל".


מה קורה לכם אישית בהופעות?

סג”ל: “בזמן שאנחנו מנגנים, אנחנו לא חושבים על כלום”.

פויר: “כשאתה לבד בחדר, אתה לבד בחדר. ככל שיש יותר קהל, זה יותר כיף”.

גלוברמן: “פויר, אתה מקטין עכשיו. בהופעות אתה בן אדם אחר, אתה בטרנס אחר. כשמנסים לדבר איתך, אתה לא שומע. אתה בטרנס”.

פויר: “בהופעות אתה משתכר ולובש מכנסי עור ומשחק את המשחק. יש נאג’ של החזרות שזה חוג חברים, ויש נאג’ של הופעות, שאז אתה משהו אחר”.

סג”ל: “פויר הוא הכותב הטוב בישראל, והוא גם המופיע הכי טוב בישראל”.


אתם תמיד מפרגנים כל כך זה לזה?

גלוברמן: “זה רק לפויר. אם אני לא גומר את ההופעה כשאני מת מצחוק מהשטויות שהוא עושה, אני לוקח את הכסף חזרה”.

סג”ל: “פויר הוא הבן אדם הכי מפחיד שיש”.

יש חילופי תפקידים לפעמים?

גלוברמן: “יש שיר שסג"ל שר או הלר שר, אבל פויר לא רק שבלהקה אי אפשר להתחרות בו, גם בארץ סולנים לא יכולים להתחרות איתו, על זה אני חותם”.

פויר: “קשה לי לעמוד מאחורי האמירה הזאת”.

למה לא להפנות את כל האנרגיה רק לעולם המוזיקה?

גלוברמן: “החיים זה לא או־או, זה גם וגם. אנחנו דמויות עגולות”. 

הלר: “לכל בן אדם יש שאיפות”.

גלוברמן: “לכל אחד מהדוברים יש עוד קריירה מוזיקלית. הלר עשה סולו אצל שלמה ארצי”.


אתם רואים מצב שבו תעזבו את העיתונות לטובת המוזיקה?

גלוברמן: “אנחנו צריכים לכסות איכשהו חשבונות של חזרות, שזה הרוב חשבונות על אלכוהול. כשאני מדבר עם מוזיקאים ומקנא בהם שהם מנגנים כל היום, הם אומרים שהם מקנאים בנו כי אנחנו מנגנים מה שבא לנו, בלי אילוצים. אני חושב שקצת כמו האמנים הטהורים, אנחנו רוצים שהמוזיקה שלנו תגיע לאוזניים שיאהבו אותה, ואם יהיה כסף, אז מגניב, אבל זו לא המטרה”.


הכובע של עיתונאים לא דוחק אתכם הצדה כאמנים?

סג”ל: “הבעיה היא שנתנו לנו כובע עם ארבע פינות. משום שאנחנו עיתונאים, אז לא משמיעים אותנו, למרות שאנחנו הלהקה הכי טובה היום, ויש סיכוי ששר החינוך יכניס אותנו למל”ג. אבל אם נדבר ברצינות, לא מתפרנסים מרוקנרול, רק שלמה ארצי”.


אתם חוששים לפעמים שאנשים רואים אתכם כגימיק?

פויר: “אנשים רואים כגימיק כל דבר שלא דומה להם. גם גמד שנולד נוצרי והתגייר ועושה ריאליטי ועושה אמנות יכול להיחשב גימיק. כל אחד רואה את הגימיק בדבר אחר”.


“המטורפים האלה"

 
למרות ההומור והציניות, חברי נאג’ חמאדי מתקשים להסתיר את ההתרגשות מההופעה שתיערך במוצאי השבת הקרובה. “בחזרה עם מרגול ראו שאיתנו היא עפה, ואחרי החזרה עם אבטיפוס היו לה עיניים של עונש”, אומר גלוברמן. 


להוציא אלבום זו הצהרת מחויבות מבחינתכם?

הלר: "במשך שנה וחצי עבדנו על האלבום הזה עם מפיק. יש הבדל בין לקחת את הדברים ברצינות ובין לקחת את עצמך ברצינות. אנחנו עושים את הדברים ברצינות, אבל פחות לוקחים את עצמנו ברצינות”.

סג”ל: “הייתה לי אפשרות לשרוף דולרים או להשקיע באלבום”. 

מה קורה כשמגיעים לחזרה או להופעה אחרי יום עם חדשות קשות?

הלר: “פשוט מגבירים את הווליום”.

פויר: “מה יותר טוב אחרי יום מבאס מלעשות רוקנרול ולהתפרע?”.

סג”ל: “מה יותר טוב מלראות את הלר משדר פיגוע? לראות אותו בערב עושה לך פיגוע באוזן”.

גלוברמן: “מה יותר טוב מלהגיע לחזרה וסג"ל צורח על כולם, ובסוף התברר שדרוקר ירד עליו באיזה טור והוא מוריד את העצבים עלינו?”.


אתם מעבירים אחד על השני ביקורת עיתונאית?

גלוברמן: “וואו, לפעמים לא מספיקים לנגן מרוב ביקורות”.

איך שכנעתם את מרגול להשתתף בהופעה במוצאי שבת?

סג”ל: “עד מרגול. על מרגול לא צוחקים”. 

גלוברמן: “התקשרנו אליה וחשבנו שנקבל טריקת טלפון בפרצוף, אבל היא שמעה שמדובר בנאג’, והיא אמרה: ‘נאג’ חמאדי? המטורפים האלה? ברור’. ואכן היא באה”.

פויר: “אנחנו גם מאוד אוהבים לארח. אירחנו כבר את יאיר ניצני, דני ליטני, אריק סיני, דורי בן זאב, תיסלם, חמי רודנר, דן תורן, מאיה בוסקילה, ערן זרחוביץ’ ואבי הזמר”.


אתם מזדהים עם הטענות נגד שיטת הפלייליסט של גלגלצ?

גלוברמן: “קצת מפריזים בעליהום ובכוחה של גלגלצ. זה עידן של יוטיוב, ואני קצת מבין את החשדנות שלהם כלפינו. כאילו, מה העיתונאים האלה רוצים. לכן אני אומר: נעשה עוד סינגל ועוד סינגל. אני לא מצפה ולא מחכה. אני מקבל פידבקים מאנשים מהרחוב ואנשים באים להופעות, והכל טוב”.

פויר: “עושים מכל הסיפור של גלגלצ קצת יותר מדי. אנחנו לא מתבכיינים על פלייליסטים”.

גלוברמן: “בטח שבא לי שישמיעו אותנו, אבל אם לא מתאים להם, אז סבבה”.

הלר: “ממילא סג"ל נכנס לגלי צה"ל, והוא יכריח להשמיע אותנו”.


האם העיסוק במוזיקה מאיר לכם את העשייה העיתונאית באור אחר?

גלוברמן: “אני מודה שאני מחפש לעשות כותרות כמו אחרים, אם לא יותר אטרקטיביות. אבל כשאני הולך לראיין מוזיקאים, אני מודה שמתערפלת עלי דעתי לאיזה צד אני שייך, ולפעמים בא לי לעבור לחדר החזרות שלהם”.

הלר: “אני מחליף בתוכנית ‘אורלי וגיא’ בבוקר, ואני מתעלק על אנשים שאני אוהב לנגן איתם”.