"את יודעת שהקטינו את החדר הקבוע שלי ב'הילטון'?", שואל זובין מהטה. “הם הגדילו את הלאונג' על חשבון החדר שלי. אבל אני לא הולך לשום מקום אחר. כל השנים האלו אני תמיד ישן באותו מלון".

מדובר באחד מידידיה האמיצים והנאמנים ביותר של מדינת ישראל, והחודש המאסטרו חוגג 80. מהטה, המנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הגיע לגבורות, אירוע שצוין בסדרת קונצרטים חגיגיים במיוחד, שאליהם הגיעו חבריו הכנרים הסולנים הנודעים, יצחק פרלמן ויצחק צוקרמן. 
 

מהטה פוגש אותנו בחדרו שבהיכל התרבות. הוא נראה צעיר לגילו הנקוב, אנרגטי כתמיד, אוחז בעיתון שמעדכן אותו בתוצאות משחקי הקריקט של נבחרת הודו. הוא קשר את גורלו בחברה הישראלית. ב–1991, כשהסקאדים העיראקים עפו על תל אביב ורבים מתושבי גוש דן חיפשו דירות מפלט בירושלים ובאילת, מהטה עלה על מטוס והתייצב מיד באזור חיוג 03. הוא הצטרף לראש העיר דאז, שלמה להט, ויחד עם עפרה חזה יצא לסיור בשכונות הדרום מוכות הטילים. המעורבות שלו בתהליך השלום לאורך השנים גדולה מאוד. שוב ושוב הוא נוסע לשטחי הרשות הפלסטינית כדי לנסות לפשר בין הנצים. יש לו חברים משני הצדדים, והוא מתוסכל מהקיפאון המדיני.
 

חבריו הטובים היו אנשים שעיצבו את המדינה. טדי קולק, צ'יץ', אבא אבן, שמעון פרס וגם דוד בן–גוריון. מהטה, גבר שרמנטי לכל הדעות, זכה להמון הערצה מנשים ישראליות. יש לו אפילו ילד מחוץ לנישואים מאישה ישראלית. 
 

מהטה הפך לשגריר של ישראל בעולם ורואה בעצמו אורח לרגע הרואה כל פגע. יש לו הרבה אהבה למדינה אבל גם ביקורת. הוא לא חוסך את שבטו ודעתו על דברים שצריכים להשתנות כאן. בדיאלקט מיוחד שכולל אנגלית רהוטה מתובלת ביידיש, עברית וערבית, הוא מפגין בקיאות רבה בנעשה כאן. מהטה שולט ביד רמה בפילהרמונית הישראלית, והקהל מצביע בעדו בלי למצמץ. הוא מוזיקאי אהוב בארץ ובעולם.
 

“אני 46 שנה עם התזמורת", הוא פותח. “פיתחתי את הסטנדרט הנוכחי של התזמורת. אני בא לארץ שלוש פעמים בשנה ויוצא למסעות עם הפילהרמונית בחו"ל. יוצאים לאירופה, אמריקה, סין, הודו. עושים הכל לבד, בלי עזרת הממשלה. ראש העיר רון חולדאי הוא חבר טוב של התזמורת, עוד מימי צ'יץ'. זה פוליטיקאי שבאמת אכפת לו מהתזמורת. יש הרבה שרק באים לשמוע אבל לא אכפת להם מאיתנו".


זובין מהטה. צילום: רענן כהןזובין מהטה. צילום: רענן כהן


מה מפריע לך בארץ?

“אני מתוסכל מאוד מהתהליך המדיני מול הפלסטינים. מהקיפאון. צריך לבלוע את הגאווה ופשוט לדבר. זה נכון לשני הצדדים, שסבלו יותר מדי. אני שואל: כמה בתים עוד תשמידו? בכל פעם שסוף־סוף יש איזושהי תקווה באופק, בונים התנחלויות חדשות".


אייבי ואני

 

למרות מעמדו, מהטה מעורב בנעשה בפילהרמונית עד לדקויות הקטנות. “כל הזמן יש קונפליקטים. יש את הוועד. יש כל הזמן ויכוחים על תוכניות. על מסעות בעולם. על הקלטות. אני רק בצד האמנותי. אנחנו רבים ורבים, ומסתדרים בסוף. אני לא מכיר את זה מתזמורות אחרות בעולם, ששם אני עושה מה שאני רוצה, אבל כבר התרגלתי לייחוד של התזמורת הזאת. אבי שושני, המנכ"ל, מגייס את התרומות, למרות שזה בכלל לא תפקידו. חבל שלא מבינים שהתזמורת מייצגת את המדינה הזאת בעולם. אנחנו במסע הופעות בעולם. גם מי שמקבל פרס נובל בישראל הוא שגריר, אבל הוא לא יוצא למסע הופעות בעולם כמו התזמורת. את יודעת איך אנחנו נשמעים בעולם, באולמות הקונצרטים הגדולים? אבל הפער בינינו לבין העולם כבר לא גדול כמו פעם".


למה הכוונה?

“אני מאוד גאה על כך שהאקוסטיקה בהיכל התרבות מאוד השתפרה לאחר השיפוץ האחרון שעשינו. האמן דני קרוון התנגד לשיפוץ בגלל פגיעה באינטרסים האישיים שלו. מאוד כעסתי על זה ואני עדיין מחכה שהוא יתנצל. הם התנהגו כאילו ההיכל הוא הטאג' מהאל. בקרנגי הול בניו יורק עשו את זה בלי התנגדויות".


מה השינוי הגדול ביותר שעשית בניהול הפילהרמונית הישראלית?

“ההישג העיקרי שלי בכל השנים האלו הוא השיפור באיכות של התזמורת. כשהגעתי היו מוזיקאים גדולים מבין נגני התזמורת, ענקים ממש: חיים טאוב, דניאל בנימיני ועוד, אבל הגעתי למצב שאני משתתף עד היום בכל אודישן ובחרתי כל נגן ונגן בפינצטה".


אתה מכיר את הביקורות נגדך על זה שלקחת את התפקיד כג'וב לכל החיים? 

“אני יודע שהרבה פעמים אמרו שאני נשאר ונשאר, ושאלו למה לא בוחנים מישהו אחר במקומי. אבל לי אין חוזה. כשירצו להיפרד ממני, אני אלך. תמיד אמרתי את זה. אני נמצא פה כל כך הרבה שנים ורואה את השינויים שהמדינה הזאת עוברת, ואת יודעת מה הבעיה כאן במדינה? בכל עיר במדינה יש רח' ז'בוטינסקי. אבל אם רוצים לקרוא לרחובות בשמות חדשים, אין יותר אנשים כמו ז'בוטינסקי. זהו, אני לא אומר יותר כלום. אין יותר אנשים כמו אייבי נתן החבר שלי. אני מחכה שיקראו רחוב על שמו. את יודעת שאייבי ואני למדנו באותו בית ספר בהודו בבומביי?".


הוא היה נאיבי לדעתי.

“הוא בכלל לא היה נאיבי. הוא היה חד מאוד. את יודעת שהוא בנה בתי חרושת ברחבי העולם כדי לשקם כפרים של עניים? אמרו שהוא משוגע. משיגינע. לא הבינו אותו בכלל. הגיע לו פרס. את יודעת שאחרי קמפ דיוויד הוא החליט להטביע את הספינה שלו?".

יש דור חדש

 

בנו הישראלי של מהטה מתגורר גם הוא בארצות הברית. “הוא מתעסק בחקלאות בקנזס, מייצג חברה מהתחום. אני לא חולם על זה שהוא יהיה מוזיקאי, אבל מאוד גאה בכך שבהוליווד הוא הצטלם עם הכוכב שלי".


במה עוד אתה מתגאה?

“אני מקווה שעשיתי את אחת התזמורות הטובות בעולם, שיכולה לנגן הכל. גם וגנר. את וגנר ינגנו בהמשך. אין לי ספק".


אתם לא פונים לקהל מבוגר מדי?

“הקהל שלנו לא כל כך מבוגר כמו שאת חושבת. יש לנו גם צעירים. בכל העולם אנשים יותר מבוגרים שומעים מוזיקה קלאסית. חוץ מסין וקוריאה. זה גם לא תחביב יקר".


למי אתה מתגעגע?

“אני רוצה לבקר את אהוד אולמרט בכלא. אני כל כך מקווה שאני אספיק עוד בביקור הזה. אני בטוח שהוא היה ראש ממשלה מצוין. הוא הפציץ את סוריה. גם את אייבי ביקרתי בכלא". 
 

יש דור חדש שימשיך את ברנבוים, פרלמן וצוקרמן בעולם?

“בוודאי שיש דור חדש. יש את גיל שחם ויש גם סינים טובים. יש ילדה סינית בת 11 שהיא כה בוגרת בנגינתה, שאם אתה עוצם את העיניים, אתה לא מאמין שהיא כל כך צעירה. את יודעת מה כואב לי? שדניאל ברנבוים לא בא לקונצרטים של יום ההולדת שלי. היה לו ניסיון רע כאן כשתקפו אותו פיזית לאחרונה, והוא לא רוצה לבוא לכאן. הכו אותו בחניה. אבל אני מנגן איתו בברלין ובווינה. חבל שלא כאן".


מה הסוד שלך?

“חד־משמעית - האהבה למה שאני עושה. אני עושה רק את מה שאני אוהב ונהנה מכל רגע. ישבתי עם שמעון פרס ביחידות והרגשתי כל כך מועשר מלדבר עם האיש הזה. והוא דיבר ודיבר והקשבתי. ואני יודע גם להקשיב היטב. לא רק לדבר. גם לאבא אבן ידעתי להקשיב. אהבתי את איך שהוא דיבר על הדת. הוא סיפר לי הרבה על השאח של איראן. את יודעת שהוא הרגיש שזה לא טבעי שהשאח יודע על הצבא שלנו, על הטנקים ועל המטוסים. הוא היה אדם מתקדם השאח, אבל הוא גם נצמד מאוד למסורת. הוא לא ממש קיבל את המציאות של הזמנים המודרניים. יכול להיות שבגלל זה הוא נפל לבסוף. אלו היו השיחות שלי עם אבא אבן. ואת יודעת, להקשיב לבן־גוריון הייתה חוויה בלתי נשכחת. את שלושת הפוליטיקאים האלו לא אשכח". 


אתה מכיר את הפוליטיקאים החדשים? יאיר לפיד?

“פגשתי אותו. את אבא שלו, טומי, הכרתי היטב. היינו חברים טובים".


איזה חותם אתה מותיר על התזמורת?

“אני מקווה שאני מעורר השראה. שאעורר השראה. שהבאתי את הידע שלי ואת הסגנון שלי".


אז מה אתה אומר, מה יהיה איתנו? יש תקווה?

“אינשאללה".