סדרת "אלבומי המופת" של "רדיו ללא הפסקה 103FM" חזרה הפעם עד לשנת 1978, לאלבום "מוסיקה" שהפך את צביקה פיק לכוכב ענק, עם שורת להיטים ארוכה: שיר הנושא "מוסיקה" ("מעלה מעלה"), "מרי לו", "אהבה בסוף הקיץ", "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול"), "אין מדינה לאהבה" , "לא אני הוא האיש", "אלה סינדרלה" ועוד. רבים נוטים לחשוב שבגלל ריבוי הלהיטים מדובר באוסף להיטים, אך "מוסיקה" הוא אלבום מקורי. "זה אלבום, תקליט מקורי, שיצרנו שיר ועוד שיר", מבהיר פיק. "ממרחק של עשרות שנים, כל שיר כזה הוא בשבילי כמו אוורסט. אני רואה מה קרה מאז מבחינת אהבת הקהל לשירים ואני שמח מאוד שיצרתי את כל השירים האלה ושזה מה שנהיה מהם".



"הייתי אז יחסית בתחילת הקריירה", נזכר פיק, "באתי מעולם הדיסקוטקים ומועדוני הרוק של אותה התקופה, מרחוב המסגר ורמלה, שם ניגנו רוק ופופ, מהרולינג סטונז ועד הבי ג'יז. באותה התקופה היו אז להקות צבאיות. אהבתי את הזמרים שיצאו מהן, כמו שלמה ארצי ויגאל בשן. הייתי אלטרנטיבה, אבל לא במודע, זה לא שפתחתי איתם חזית. באתי ממשהו אחר בכלל, בסגנון השירה, הנגינה, ההפקות, המראה, הבגדים, הסתכלנו על זה אחרת. והקהל חיכה לזה מסתבר שהוא רצה לשמוע את זה".



"כשהוצאתי את האלבום התחלתי להבין שמשהו קורה", משחזר פיק, "ראיתי ושמעתי את הקהל, ראיתי מה הם עושים בשירים האלה בהופעות, את ההיסטריה, למשל כשהופעתי ב'עיר הנוער' בגני התערוכה מול עשרות אלפים, אבל לא ראיתי את זה בתקשורת, שלא כל כך הבינה באותה תקופה מה קורה. אני באתי עם התלבושות והנצנצים והזמרות והחיים האישיים, כמו שאמן פופ צריך להיות. אז בתקשורת כתבו על הבגדים, על זמרות הליווי ועל איך שאני זז, אבל לא הייתה באותה תקופה התייחסות לשירים שכתבתי ושרתי. לאט לאט התחילו להבין שהתדמית הזאת היא ברובה לא נכונה בכלל. מי שמכיר אותי יודע שאני בחור פולני רגיל שקם בבוקר, יושב עם כפכפים, כותב שירים ומתעסק בקריירה, רחוק מאוד מהתדמית הבימתית. התחילו להבין שמאחורי כל זה יש מוזיקה. לא חשבו שזה יישאר כל כך הרבה שנים. העירו הערות על המילים, שאת רובן כתבה מירית שם-אור".

"אז לא הבינו את מה שמבינים היום, אחרי עשרות שנים, שבאים למחזמר 'מרי לו', ואנחנו מתקרבים כבר ל-600 אלף צופים בשתי ההפקות, הישנה והחדשה, עם השירים האלה", הדגיש פיק. "זו גאוות חיי. מי היה מאמין ש'מעלה מעלה' יחזיק אולמות מפוצצים, גם בהופעות שלי וגם בתיאטרון". רבים שאלו את עצמם מי היא אותה "מרי לו", ולפיק יש תשובה: "מרי לו זו כל אחת שיוצאת בערב ודופקת הופעה. הולכת לכבוש את העולם, את הבמות במועדונים, כל אחת". בהקלטת להיט גדול אחר, "אהבה בסוף הקיץ", אירח פיק באולפן לקולות רקע את הזמרות גלי עטרי, ריקי גל ונאווה ברוכין. "זו הייתה תקופה של פרגונים", אמר, "עשינו קולות ועשו לנו קולות, היה כזה קטע שהיינו מסתובבים באולפנים ועושים קולות".

אחד השירים הבולטים באלבום הוא "נאסף תשרי", שמוכר גם על פי מילות הפתיחה שלו, "מת אב ומת אלול", שיר רוק פרוגרסיבי שבסיומה של אותה השנה הוכתר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים ברדיו. "אני לא יודע מאיפה בא הלחן, זה מה שעלה", סיפר פיק. "שלחו לי מרשת ג' את המילים של נתן יונתן להלחנה. זה השיר שיצא וזו ההפקה שיצאה באותו לילה. בדרך כלל לא לוקח לי הרבה זמן להלחין. יש לי הרבה רעיונות ומחשבות. אני חושב על מנגינות. כשיש צורך אני מנסה את זה עם המילים ואם זה נראה לי, אז זה השיר הבא. אני באופן טבעי חושב על הכי טוב והכי גבוה, אבל יש הפתעות. אתה לא חושב ששיר יצליח כל כך הרבה לכל כך הרבה זמן. נתן יונתן שכתב את המילים אמר שזה ניצוץ וחיבור שקורה פעם בחיים. לאט לאט אתה לומד ממה שמדברים, ומשמיעים אותו עדיין הרבה ברדיו, והקהל עד היום אוהב אותו, ואתה מבין שזה אחד השירים הטובים שיצאו לך".



את מילות השיר "אין מדינה לאהבה" כתב יהונתן גפן. "אחרי ששיחקתי במחזמר 'שיער' הכרנו באיזשהו מקום", סיפר פיק, "התחברנו אז, נפגשנו המון. הייתי ילד כזה ואנשים כאלה מוכשרים נראו לי כישרונות מהלכים. מאוד שמחתי שאני מכיר אותו, את אהוד מנור, את כל אלה שכתבו מילים, ועוד יותר שמחתי שהם רצו לכתוב לי וכתבו לי וזה מה שיצא. השיר הזה זכה לביצועים של זהר ארגוב ונורית גלרון. הרבה שירים שלי בוצעו על ידי זמרים אחרים בכל מיני ביצועים. לכן מבחינתי אלה כבר לא שירים בכלל, אלה 'בומים' כאלה. אז אני לא מקשיב להם כמו שירים".




באותה השנה, 1978, זכה באירוויזיון השיר "אבאניבי" בביצוע יזהר כהן, הישג שאליו הגיע פיק עשרים שנה אחר כך, ב-1998, כמלחין של "דיווה" בביצוע דנה אינטרנשיונל. "באירוויזיון צריך שיר טוב, אין קונצים", אמר, "אין פוליטיקה ואין קונצים ואין בטיח. שיר טוב מצליח ודי עם הסיפורים כל שנה. בשביל לנצח שוב באירוויזיון צריך להזמין אצלי שיר, אבל רק אם אני יכול לבחור את המבצע. היום הייתי בוחר את מאיה בוסקילה".