רגע חד־פעמי של התעלות נפש יישא דוד רפאל בן־עמי כל ימי חייו. שמחת תורה, שנה־שנתיים לפני מלחמת יום הכיפורים. התכנסות במנזר ירושלמי של חסידי זן בודהיזם ישראלים עם נזיר בודהיסטי אורח מיפן. ביניהם זמר ושחקן צעיר, שמצא את עצמו נתון בסערת רגשות במהלך ניסיון כמעט נואש למצוא תיקון לנפשו, לאחר שהקריירה, שבמשעוליה החל צועד, לא סיפקה אותו.
 

"כיום איני מבין מה חיפשתי באותו מקום טמא, ליד הנזירים", אומר ר' דוד־רפאל בן־עמי (פיינשיל), הוא־הוא הזמר דָדי בן־עמי, מבצע להיט העבר "דזדמונה". "לפחות אני מתנחם בכך שלא ניסינו לחצות שם את הקווים לכיוון הנצרות, ואני, כצמחוני מילדות, לא נגעתי באוכל הטרף שהוגש שם".

"עשינו במנזר מדיטציה", הוא משחזר. "במדיטציה, למרות איסור התורה, יש בכל זאת נקודה אחת חיובית, כשאדם מחדד את ההקשבה הפנימית שלו, מתרכז ונעשה קשוב לא רק לנשימותיו, אלא גם לדם הזורם בעורקיו. הייתי כה מרותק לכך, עד שבכלל לא שמתי לב שבאותו יום חל חג כה קדוש. לפתע, תוך כדי המדיטציה התחלתי לזמזם את הפיוט 'אין אדיר כהשם', שהכרתי מתפילת שמחת תורה בבית הכנסת, אצלנו בנהלל.

"זה היה השוק של חיי. התנתקתי מהמדיטציה ובעודי פורץ בבכי, שאלתי את עצמי מה לי ולרפש שם; מה לי, יהודי בן העם הנבחר, כי ארעה בשדות זרים ואכלה את זמני לריק בחיפוש שווא אחר כל מיני תורות בודהיסטיות? לשם מה לי אותן, אם יש לי תורתי, תורת ישראל? מה אגיד ומה אומר, שוב לא ראו אותי החבר'ה מהמדיטציה, בעוד אני מצאתי את עצמי על מסלול אל־חזור לכיוון של אמונה ללא סייג בתורת השם".

כיום אני תופס את בן־עמי צחור הזקן על המזוודות, לקראת יציאתו לאומן כחסיד ברסלב, כמנהגו מדי ערב ראש השנה. "הנסיעה לאומן היא מבחינתי מילוי הציווי של ר' נחמן", הוא מסביר. "הרי בדרך כלל לא רק שאני לא נוסע לחוץ לארץ, אלא שאני סובל יציאות מהארץ עוד טרם היותי ב'מדים השחורים' שלי. אבל ר' נחמן אמר שמי שמחפש תיקון לנשמה שלו מוזמן לבוא אליו, לאומן".




סכנת נפשות

דרך מרתקת עבר עד אומן. גלגולה של משפחה. ראשית המאה ה־20. יוסף פיינשיל, סבו של ר' דוד־רפאל, עמד להישפט בצבא הצאר ברוסיה על מכירת בולי קרן קיימת לחיילים יהודים. בצר לו שיגר מברק אל אביו וביקש את עצתו כיצד יימלט מרוע הגורל הצפוי לו. "בן־עמי אתה, לך לך לארצך ולמולדתך", השיב לו אביו.

פיינשיל הבין שעליו להימלט משם לארץ ישראל, וכך עשה. בהשראת אותו ציווי גם שינה את שמו לבן־עמי. כיום נכדו, הזמר החוזר בתשובה, אינו מאושר מכך - והחזיר לעצמו את השם פיינשיל לצד השם העברי. "אף פעם לא אהבתי את השם בן־עמי", הוא טוען. "הרי כך נקרא בנו של לוט".

סבו אכן עלה ארצה ונמנה עם מייסדי באר יעקב, שם נולד אביו, אחיה, שבהיותו בן שנתיים עקר עם משפחתו לנהלל כדי להימנות עם מייסדיו של המושב, שהיו קרובים אצל המסורת. מכאן הפתיחות שגילו לימים הוריו, חוה ואחיה, לתהליך החזרה בתשובה, שעברו שניים מארבעת ילדיהם - דוד ומירי. אגב, אביהם החקלאי אחיה היה מראשוני הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות השתתף בקרב על דגניה כיד ימינו של בן המושב משה דיין. בשירותו הצבאי הגיע לדרגת סגן־אלוף.

"הייתי ילד ככל הילדים", מספר בן־עמי. "כדרכם אז, לא בדיוק אהבתי את בית הכנסת. החומר הנלמד די שעמם אותי, אולי מפני שכנראה לא התאים לי. עובדה שלימים יכולתי ללמוד שעות אין קץ בישיבה".

בגיל 17 וחצי הקדים בן־עמי להתגייס לצה"ל כדי להגשים את משאלת נפשו ולשרת בלהקת הנח"ל, שממנה השתחררה באותו זמן בת המושב שלו, שולה חן. ברם, לאכזבתו הוא לא היה הנהללי הבא בלהקה היוקרתית. בדיוק הוארך השירות הצבאי של הבנים; בעוד ששי קשת ושלום חנוך המשיכו בה, בן־עמי נאלץ להתגלגל ללהקת פיקוד הדרום, ומשם - ללהקת פיקוד הצפון.

הביא את הלחן ל"דזדמונה". מתי כספי. צילום: אלי דסההביא את הלחן ל"דזדמונה". מתי כספי. צילום: אלי דסה

"עמדתי להשתחרר מתוסכל כהוגן", הוא משחזר כעבור שנים. "באותם ימים נחשבו הלהקות הצבאיות לפסגת הבידור. מי שיצא מהן אלמוני, נחשב לנֵפל. לא הייתי מוכן לקבל את רוע הגזרה. הרי הבטחתי להורי שבעקבות הלהקה ישמעו עלי. וכך, לפני השחרור החלטתי להגיע לתוכנית הרדיו 'תשואות ראשונות' ("כוכב נולד" של הימים ההם - יב"א)".

כדי להופיע בתוכנית, גייס בן־עמי ממתי כספי, ששירת עמו בלהקת פיקוד הדרום, לחן למילים שמסר לו גדי קינר, היום פרופסור לתיאטרון, אז חבר להקת גיסות השריון. כך נולד הלהיט "דזדמונה", מין פרודיה על שייקספיר, שלפיה אותלו חונק אט־אט את דזדמונה.

הצלחת השיר הייתה מיידית, ודדי בן־עמי היה לשם מדובר. "תוך חודש השיר שלי סילק מראש המצעד הן את 'למה לי לקחת ללב' של אריק איינשטיין, הן את 'משירי ארץ אהבתי' של חוה אלברשטיין. לא פחות משמונה שבועות צעד השיר שלי בראש המצעד, והאמן לי - עד היום אני לא מבין למה".

"לא פחות משמונה שבועות צעד השיר שלי בראש המצעד, והאמן לי: עד היום אני לא מבין למה". בימיו כדדי בן־עמי. צילום: מירי צחי, רפרודוקציה"לא פחות משמונה שבועות צעד השיר שלי בראש המצעד, והאמן לי: עד היום אני לא מבין למה". בימיו כדדי בן־עמי. צילום: מירי צחי, רפרודוקציה

ההצלחה לא חזרה בשיריו הבאים, ולמעשה הייתה שאיפתו הגדולה להיות שחקן. בעקבות הופעתה בנהלל נענתה השחקנית רחל מרכוס, אשת נתן אלתרמן, לבחון אותו ונתנה לו להבין שהוא צפוי לגדולות ולנצורות עלי במות. חמוש במחמאה הזאת ניגש להיוועץ בשחקנית הבימה פנינה גרי, בת נהלל כמוהו, לגבי הצעד הבא שלו בדרך לבמה. גרי הפנתה אותו לבמאית נולה צ'ילטון, גורו של שחקנים. הוא למד אצלה ונכנס לעונה בקאמרי, שם שיחק לצד חנה מרון בהצגת "מדיאה".

נתנה לו להבין שהוא צפוי לגדולות ולנצורות. רחל מרכוס. צילום: נתי הרניק, לע"מנתנה לו להבין שהוא צפוי לגדולות ולנצורות. רחל מרכוס. צילום: נתי הרניק, לע"מ

לדברי בן־עמי, לרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לתל אביב־יפו ולשעבר הרב הראשי לישראל, חלק בהצלחת תהליך החזרה בתשובה שלו. "פגשתי את כבוד הרב באירוע שבו מצא חן בעיני האופן שלימד אותנו איזה ניגון חסידי", הוא משחזר. "כשאזרתי אומץ ושאלתי אותו אם אוכל לבוא לבית הכנסת שלו, השיב במאור פנים: 'איזו שאלה!'. התברר שבית הכנסת נמצא ליד מגורַי, ובבורותי עד אז לא שמתי אליו לב. שם התחזקתי בדרכי אל האמונה בעידוד הרב; דומני שהוא ידע שעדיין הופעתי בלילות שבת - והשכיל שלא להעיר לי".

תחילה התקרב לחב"ד, ולפי עדותו זכה לשיחת יחיד מדהימה של למעלה מתריסר דקות עם הרבי מלובביץ'. בהמשך היה לחסיד ברסלב בהשפעת אנשים מחסידות זו, שפגש בעבר במדיטציה. בן־עמי לא ישכח את החוויה שעבר בתשל"ט, כשהגיע לראשונה לקברו של ר' נחמן מברסלב באומן.

שיחת יחיד מדהימה של למעלה מתריסר דקות. הרבי מלובביץ'. צילום: Mordecai Baron CC BY-SA 3.0שיחת יחיד מדהימה של למעלה מתריסר דקות. הרבי מלובביץ'. צילום: Mordecai Baron CC BY-SA 3.0

"אז זה היה עדיין בגדר סכנת נפשות", הוא נזכר. "ממש חירפנו את נפשנו כשהגענו לשם באופן לא חוקי, ועד היום אני לא מוכן לספר איזה תרגיל הוכרחנו לעשות כדי לזכות להשתטח על קברו של הרבי שלנו. אותה חוויה החזירה אותי אל השירה".

מתחילת הופעותיו המחודשות, חדור תחושת שליחות, הוא ידע שעליו להביא את ניגוני ברסלב לכל מקום שרק יוזמן אליו, כמובן גם למעוזים חילוניים, בלי לנסות לעשות הפרדה מלאכותית בקהל בין גברים לבין נשים. "היה לי ברור שבמחי הופעה אחת לא אהפוך אותם לחרדים", הוא אומר. "מה לי כי אעמיד לפניהם תנאים, כשיש לי הזכות לקרבם, ולו במעט, ליהדות?".

בניגוד לאי־אלה אמנים החוזרים בתשובה, הבין ר' דוד־רפאל שאל לו להינתק כליל מאמָנותו: "לאחר שהרגשתי חזק בלימודי הקודש שלי, הגעתי למסקנה שאם הקדוש ברוך הוא חנן אותי ביכולת לשיר, וגם היה לי ניסיון בימתי, עלי לחלוק עם זולתי את מה שבורכתי בו. כדי לצאת להופעות, גם בטלוויזיה, קיבלתי היתר דרבנן".




"שאלתי אותו אם אוכל לבוא לבית הכנסת שלו, והוא ענה: 'איזו שאלה!'". הרב ישראל מאיר לאו. צילום: יוסי אלוני, פלאש 90"שאלתי אותו אם אוכל לבוא לבית הכנסת שלו, והוא ענה: 'איזו שאלה!'". הרב ישראל מאיר לאו. צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

האבן שנגולה

בן־עמי בגלגולו החדש לא חשב להיכנס לאולפן הקלטות עד שבעל חברת תקליטים חסידית לא הרפה ממנו: "לאחר שנזהרתי שלא להפוך את קודש הקודשים של שירי ברסלב למעין עסק מסחרי, מה גם שבענף שלנו לא חסרו דברים מכוערים, האיש הזכיר לי את האמירה: 'אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק זאת לעצמך' - ושִכנע אותי".

הוא, שבקלטת הראשונה שלו לא חיפש פרסום, ועל עטיפתה שם צילום של חסיד משתטח על קברו של ר' נחמן מברסלב, במקום לשים את דיוקנו, החל מתייחס לנושא מאז כאל מלאכת קודש, בהקפידו על נגינה בחי תוך כדי ויתור על קיצורי דרך אלקטרוניים. "רק כך יכולתי לתת את מלוא הביטוי להתרוממות הרוח שגורמות לי ההקלטות", הוא מסביר.

התרוממות רוח יתרה מסבות לו ההתבודדויות, שעליהן מקפידים חסידי ברסלב. "ההתבודדויות האלה, המתקיימות לרוב בחיק הטבע באמצע הלילה, הן המדיטציה הכי גבוהה בעולם", הוא משוכנע. "אין חוויה נעלה מקרבה שחש אדם בינו לבין קונו ואין הזדככות נפלאה יותר שאדם יכול לעבור".

לאחר תקופה ממושכת, חזר בן־עמי, כיום בן 66, עם משפחתו מהעיר החרדית ביתר עילית למאה שערים, שם התגורר בעקבות חזרתו בתשובה. הוא נשוי לדליה, בת למשפחה מסורתית מבאר שבע, ממוצא תוניסאי, מזכירה במכללה לבנות, שאותה הכיר ב"א־שידעך" (שידוך).

בן־עמי מפציר שלא לכנותו כוכב זמר חסידי. "כוכבים יש רק בשמיים", הוא קובע. "עבודת הכוכבים, כל הפולחן הרווח בבידור, הם בניגוד לערכי היהדות. בדומה לכך, לא אהבתי את הפסטיבלים החסידיים בשעתם, שבהם ראיתי החטאה של המטרה. אם אני מחשיב את הניגון החסידי תוצאה של זיכוך הנפש, דבקות בהשם ושמחה עילאית, הרי התחרות בפסטיבלים האלה רידדה את כל העניין".

בימים אלה בן־עמי שוקד על הקלטת אלבום חדש, שיתבסס על ניגוניו של הרב יצחק גינזבורג מכפר חב"ד, "איש גדול בתורה ורחב אופקים, מחבר ספרים רבים, שמכיר אותי מיום שהייתי בג'ינס ובכפכפים.

"השירים החילוניים לא מגיעים אלי, בעוד השירים שיוצאים היום עם כותרת של שירים חסידיים רחוקים מאוד מחסידות - והם יותר חיקוי למוזיקה מחוץ לארץ. השירים החסידיים האמיתיים הם ביטוי של קרבה להשם".

מילה לקראת יום הכיפורים?

"זאת ההזדמנות של אדם לפייס את זולתו, שנראה לו כי פגע בכבודו. כך, מעשה בזקנה בודדה בנהלל, שהיה לה קול צרחני מאוד. ערב אחד כשאנחנו, החבר'ה של הכיתה, התאספנו במרכז המושב, עשיתי ממנה צחוק במין חיקוי כזה שגרם לכולם לצחוק. פתאום נהיה לי חושך בלב, כשראיתי אותה חולפת על פנינו באותו רגע".

עד כדי כך.

"כן, זה העיק עלי שנים, ולאחר שחזרתי בתשובה, כיתתי את רגלַי לבית האבות, שעברה אליו הזקנה. נדמה שהיא לא הבינה מה הביא אותי אליה. כשסיפרתי לה את המקרה, הגיבה בביטול ואמרה ששכחה אותו מזמן. בכל אופן, לא הצטערתי על המאמץ שעשיתי. אבן נגולה מעל לבי. כך צום הכיפורים עבר עלי בקלות רבה יותר".