לפני מספר שבועות השתתפתי בכנס יהדות תימן ונתבקשתי לספר על פסטיבלי הזמר המזרחיים, שכידוע, לא היו יוצאים לפועל ללא בני העדה. אחד השמות הראשונים שכיכבו בפסטיבלים האלה הוא משה הלל, הידוע בכינויו "הצנחן המזמר". הוא הופיע בשנות ה־70 עם הלהיטים "יעקב התמים" ("אל תירא, ישראל"), "חג לי" ו"לא הבל היופי, לא שקר החן", שירים שהפכו נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית עד היום.

הלל, שחגג ממש עתה יום הולדת 71, מציין בימים אלה יובל לקריירה המוזיקלית שלו. הוא עדיין שר, מופיע ומלא בזיכרונות טובים ופחות טובים מימי התהילה של שנות ה־70.

הוא נולד ב–1946 בשכונת מחנה יהודה בפתח תקווה. ב–1955 עבר להתגורר בקיבוץ מעגן מיכאל, שם עסק בחרישת שדות ושימש כנגן חצוצרה, מדריך לריקודי עם ורקדן, ובמקביל פיתח את האהבה הגדולה שלו, שירה. ב–1963 התגייס לצה"ל ושירת בצנחנים כחייל, לוחם ומפקד.

עם שחרורו ב–1966 הוא לא רצה להיות זמר. "כשהשתחררתי מהצבא היה מיתון כבד, הזהירו אותי בקיבוץ שלא לעזוב, אבל אז חבר הציע לי לעבוד בהדבקת שטיחים וטפטים. נכנסתי לעבודה הזו, התקדמתי ולמדתי את המקצוע".

"בימי שישי", נזכר, "כל החבר'ה מהצנחנים היו עושים מסיבות סלוניות בחולון. הבנות היו מביאות עוגות והיינו רוקדים ומדי ערב הייתי מוציא את הגיטרה ומלמד אותם שיר שכתבתי והלחנתי, ועד היום אני לא יודע איפה השירים האלה".

התחביב הפך לאתגר, ובעידוד חבר אחד מהצנחנים החליט הלל הצעיר ללכת לנסות מזלו. "יום שישי אחד אחר הצהריים הלכתי למועדון 'החמאם' ביפו העתיקה, שם קיימו אורי זוהר ודן בן אמוץ ערבי ראיונות. פגשתי את אורי זוהר שאמר לי: 'בחור, מה מעשיך פה?'. אמרתי לו שאני רוצה להופיע. הוא שאל: 'היית בלהקה צבאית? יש לך להיט כלשהו? מישהו מכיר אותך?'. אמרתי לו: 'לא, אבל אני רוצה להופיע'. ואז הגיע דן בן אמוץ, אורי סיפר לו את כל הסיפור שלי.

דן קרא לי ואמר: 'אין לך להיט, לא היית בלהקה צבאית, אבל התעוזה שלך מוצאת חן בעיני. מה עשית בצבא?', אז אמרתי לו שהייתי בצנחנים והוא אמר: 'מתאים לי. אני אפתיע אותך. אבל אתה תשיר רק שלושה שירים כולל הדרן, ואל תעבור אותם'. הוא לא שמע אותי שר, אבל אז באמצע ערב הראיונות הוא אמר לקהל: 'שמעו, אני לקחתי סיכון ואני מאמין שאצליח בסיכון שלי. יש לנו פה בחור צעיר שטען שהוא רוצה לשיר. החלטתי לתת לו את הצ'אנס וחוץ מזה, בגלל ששירת בצנחנים והיה לוחם, אני מצמיד לו את השם "הצנחן המזמר"'.

עליתי להופיע, שרתי 'מאלאגניה', שיר כלשהו של אילנה רובינא ובהדרן שרתי את היודל, שיר העם השווייצרי למילים שאני כתבתי והיה פיצוץ. ירדתי מהבמה, והקהל התחיל לצעוק לי לחזור, ואז דן מסמן לי לחזור ואמרתי לו: 'לא, לא, שלושה שירים אמרת. אני מקיים את מה שאני מבטיח', והלכתי. ואז התחלתי לרוץ, כמובן בחינם, בערבי הראיונות ב'חמאם' ושרתי הכל: בלוז, גוספל, קאנטרי, בפורטוגזית, ספרדית, איטלקית והיה כיף לא נורמלי".

רבים חושבים שהכינוי "הצנחן המזמר" הודבק במקור למאיר אריאל.

"מאיר אריאל ז"ל היה ידיד שלי שנלחם בששת הימים בחטיבה המקבילה לשלי, והם היו בין כובשי ירושלים. הוא כתב את השיר 'ירושלים של ברזל' שיצא ב–1967, ואז ניסו תוך כדי הסיפורים בהופעותיו להצמיד גם לו את הכינוי. הכינוי הודבק לי ראשון, כפי שציינתי, לפני מלחמת ששת הימים. אחרי שנים, כשנפגשנו, מאיר התנצל שהודבק לו גם הכינוי הזה והודה שהייתי הראשון".

אל תירא, יא הלל

להיט הפריצה של הלל, "הנער עם הבנג'ו", שיצא ב-1970, נולד אף הוא במקרה. "גרתי בשכירות בחולון, והזמנתי חבר מקריית אתא בשם עמי שביט (לימים זמר פופ מוכר בתחילת שנות ה-70 - ד"פ) לבוא לגור איתי. יום אחד הוא לקח את הגיטרה והשמיע לי לחן שלו ושר לי ב'לה לה לה' את 'הנער עם הבנג'ו'. הבאתי את הגיטרה שלי ויחד שרנו את זה. הוא שאל: 'מה דעתך?', אמרתי 'לקחתי' ופשוט החרמתי לו את הלחן. תרצה אתר ז"ל כתבה לי את המילים, בהסכמתו כמובן, והשיר הפך ללהיט בתקשורת ובכלל".

באותה שנה הצטרף הלל לשלישייה קולית שהייתה אמורה להיות ממשיכת דרכה של שלישיית גשר הירקון - שלישיית לימוני הדבש. יחד איתו היו שם דני מסנג ואפי וייס. ההרכב הקליט חמישה שירים, בהם "התור שלנו לאהוב הגיע" ו"רמזורים", אולם התפרק תוך פחות משנה בשל גיוסו של מסנג לצבא ופריצת קריירת הסולו של הלל.

הלל שולף לפתע פרט טריוויה מעניין. "היה בזמנו בחור צעיר בשם יגאל בשארי, שלימים הפך להיות יגאל בשן, והוא היה מופיע עם שלומית אהרון בצמד 'גיל הזהב'. שאלתי אותו: 'למה אתה לא שר לבד?', הוא היה חסר ביטחון, אז שכנעתי אותו לעלות ולשיר איתי שני שירי סולו בערב שירי עמים. סידרתי שיופיע, וכשהוא שר, אנשים פתחו עיניים. נודע לי שהוא נתקע לפעמים בתל אביב ואז בזמנו גרתי ברחוב בר כוכבא ואמרתי לו, כל פעם שאתה נתקע, קח מפתח מהמקום הסודי ובוא תגור אצלי, תישן פה בלי לחץ. כך הוא התחיל את הקריירה, לפני שהתגייס ללהקת פיקוד הצפון. השאר, כידוע לך, היסטוריה".

אחרי "הנער עם הבנג'ו" החל הלל לשחרר לשוק להיטים בשרשרת: "אהבה בעשן" (שזכה לקליפ הומוריסטי בכיכובם של הלל וציפי שביט), "זה קרה" (גרסה עברית ל–Che Sera של חוזה פליסיאנו), השתתף במחזמר "מזל דגים" וב–1973 אף כיכב בסרט "קזבלן".






בדצמבר 1971, חנוכה, חלה תפנית נוספת בקריירה שלו, כשהחל להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי, (שייקרא לימים "דרור - לנצח שיר מזמור"). זה היה הפסטיבל השני באותה שנה, אחרי שהראשון נערך בט"ו בשבט. הלל: "יום אחד קיבלתי טלפון מיוסף בן ישראל, האחראי עם הפסטיבל, שהזמין אותי להשתתף. בהתחלה סירבתי, כי הייתי באמצע הופעות במועדון באילת, אך בעל המועדון מאילת שחרר אותי ודחף אותי ללכת להשתתף בפסטיבל.

נפגשתי עם יוסף בן ישראל בבית המורה בתל אביב ושאלתי אותו: 'מתי הפסטיבל?'. הוא ענה לי: 'בעוד שבוע'. חטפתי חום, בחיים לא למדתי מילים לשיר בשבוע. הקלטתי את השיר והתחלתי לשנן את המילים. בפסטיבל כתבתי על כף יד שמאל את שורות הבתים כדי לא להתבלבל (אף אחד לא שם לב לזה) וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בטלוויזיה".

הלל ביצע בפסטיבל את "יעקב התמים" של אביהו מדינה, שיר שהפך להמנון בן לילה. "בכל מקום שרו את זה: במגרשי כדורגל, בצבא, בכנסים לאומיים ובכל מקום". אף שהפך ללהיט הגדול מהפסטיבל, השיר הגיע רק למקום השלישי.

בשנה שלאחר מכן השתתף בפסטיבל שוב עם "לא הבל היופי, לא שקר החן" והגיע עמו למקום השני בפסטיבל, אך השיר זיכה את הלל במגן זהב של המגזין "להיטון", כשנבחר לשיר השנה לשנת 1972. ב–1976 ישתתף שוב בפסטיבל הזמר המזרחי והפעם יקטוף את המקום הראשון עם "חג לי".




אלבום בזכות המלחמה

ב-1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, שבה הופיע בפני חיילים תחת תופת ואש, הקליט עם צוות הווי חטיבת גולני את השיר "על שלושה פשעי דמשק", שהפך לאחד מלהיטי המלחמה ואת הלל לזמר מבוקש מאוד בקרב החיילים.

השיר, בדיעבד, הוביל את הלל לתקליט הראשון שלו. "בזמנו צלצלה אלי קרלה מ-CBS וביקשה שאקליט שיר מלחמה לתקליט. היא אמרה שכל הזמרים בדרגת הפופולריות שלי הקליטו שיר מלחמה ואם לא יהיה שיר מלחמה בתקליט, התקליט ייגנז.

בדיוק באותה תקופה, המלחין יאיר מילר פנה אלי ואמר לי: 'משה, שמע, יש לי שיר יפה, "על שלושה פשעי דמשק", ואני רוצה שאתה תבצע אותו'. יאיר הגיע אלי הביתה וצעקתי עליו: 'תגיד לי, אתה נורמלי? אני איש צנחנים, אני צריך שהחבר'ה שלי ישמעו אותי שר שיר על גולני?'. קרלה ויאיר ניסו לשכנע אותי להקליט את השיר, אבל אמרתי להם: 'מצדי שלא ייצא התקליט, לא אבגוד בחברי לצנחנים'. ואז, סיפרתי את זה לאלכס וייס ז"ל, שהיה הקלידן שלי במלחמת יום הכיפורים. אלכס אמר לי: 'משה, מה אכפת לך? אני אעשה לך עיבוד'. אלכס שכנע אותי לבוא לאולפן ישן ברח' טרומפלדור, ליד בית הקברות. אני מנסה להקליט את השיר אבל לא מסוגל. בסוף קרלה אמרה לי: 'טוב, אז לא נוציא לך תקליט'. חטפתי עצבים והקלטתי את השיר בטייק אחד ובגלל שהקלטתי בעצבים זה יצא ביצוע חזק והשיר הפך להיט".

אחרי אפיזודת שיר המלחמה ואחרי שכיכב ב–1973 בפסטיבל הקצב הלועזי הראשון והאחרון בישראל (שבו שר את "Flood Is On The Way"), הוציא הלל את תקליטו הראשון ב-1974 בחברת CBS - "משה הלל", שקיבץ את מיטב להיטיו מהמחצית הראשונה של שנות ה-70: "יעקב התמים", "שלוש יונים", "אהבה בעשן", "הנער עם הבנג'ו", "לא הבל היופי, לא שקר החן" ושירים שנכתבו במיוחד לאלבום, "מהי הדרך", "גילה, גילה", "אל תלך רחוק" ו"צל גופך", שהפכו להיטי אינסטנט ברדיו של אותן שנים. על עטיפת אותו תקליט נראה הלל בשיער ארוך ותסרוקת אפרו לראשו, ובעודו מחזיק את התקליט בזמן הראיון אומר לי בצחוק: "יא אללה, תראה איזה שיער היה לי פעם", ומלטף את שערו הקצוץ.

להיט נוסף שהקליט באותה תקופה אך לא נכלל באריך הנגן שלו הוא "המטאדור" שלימים בוצע על ידי חיים משה ואייל גולן.

על אף הצלחת התקליט ועל אף העובדה שמרבית שיריו נטו לכיוון הפופ והקאנטרי, הלל נתפס, בשל מוצאו התימני כזמר "מזרחי". "בשלב מסוים, בכל פעם ששיר פופ שלי הגיע לרדיו, השדרנים מגלי צה"ל וקול ישראל אמרו: 'וואללה, שיר יפה, מי שר אותו? אנחנו רוצים להשמיע', ואז כששמעו את השם משה הלל, אמרו: 'לא, משה הלל הוא מזרחי, לא נכניס אותו לפלייליסט'. שמו אותי בצד כמזרחי, בגלל שהייתי במספר פסטיבלים מזרחיים והרבה מהשירים שלי, שהיו טובים מאוד ובחרתי אותם בקפידה, הלכו פשוט לאבדון".

ולא חשבת לעשות משהו בנדון?
"בזמנו, בשנות ה–70, התחלנו את המלחמה של 'למה לקפח זמרים ששרים בסגנון עדות המזרח?' ואז התקבצנו אני, אורי שבח, עליזה עזיקרי ז"ל, אביהו מדינה ובעז שרעבי ואמרנו: 'למה לא משמיעים שירים שהפכו נכסי צאן ברזל בציבור בתוכנית יחד עם אריק איינשטיין, מתי כספי וכולם, למה קוראים לזה מוזיקה מזרחית ושמים את זה בשעה שמוקצית פעם בשבוע למוזיקה מזרחית ולא קוראים לזה מוזיקה ישראלית?".

אז למעשה, קראו לך זמר "מזרחי" רק כי אתה תימני?

"בדיוק. אל תשכח שפעם השירים היו איכותיים והמילים והלחנים היו מורכבים ויפהפיים, לא כמו המוזיקה המזרחית של היום. אז אלו לא היו שירי חפלות, אלו היו שירים עמוקים עם מסר, והבעיה הזו לא נפתרה עד היום".

לנוכח העובדה שהוכנס לגטו בעל כורחו, מיעט הלל להקליט שירים במחצית השנייה של שנות ה–70 ולאורך שנות ה–80, ודגל יותר בהוצאת סינגלים בודדים, ובמקביל לקריירת השירה וההופעות, פנה לעסקים: הוא פתח מועדונים ופאבים בארץ ובחו"ל, חלקם הצליחו וחלקם כשלו.

אין לי מאכערים


ב–1982 השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי בפעם האחרונה עם השיר "אלייך התמה", שלא זכה להצלחה. באותו פסטיבל זכה זמר צעיר בשם זהר ארגוב עם השיר "הפרח בגני", שיר שעד היום צורם להלל לשמוע. "אף אמן לא היה מעז לעשות את הצעד שעשיתי: השיר 'הפרח בגני' הוצע לי על ידי יוסף בן ישראל, המפיק של הפסטיבל. יוסף הציע לי את השיר ואמר לי שהוא מיועד לי על ידי הכותב, אך לא רצה לומר לי מי הכותב ואני לא הסכמתי עד שלא אדע זאת.

לבסוף, כשנודע לי שהיוצר הוא אביהו מדינה, שהיה לי ניסיון לא טוב איתו בפסטיבלים הקודמים שבהם כתב לי שירים, סירבתי לקבל את השיר, אף על פי שאמרתי ליוסף שזה שיר של מקום ראשון. המלצתי ליוסף על זהר ארגוב ז"ל, וכך היה".

ב–1987 חזר לתודעה כזמר, כשהקליט את שיר הנושא מהסרט "אבא גנוב 1", בכיכובו של יהודה ברקן - "חיים גנובים", שהפך להיט ענק המזוהה עמו עד היום. באמצע שנות ה–90 החליט לקחת פסק זמן מהופעות, ועבד בחברת איתוראן. באמצע 2004 חיידק המוזיקה החל לקנן בו שוב והוא הוציא אלבום בשם "שר מן הנשמה" שהפיק בעצמו, אך האלבום כשל. "השיר החדש שלי עם צאת האלבום - 'הדרך ללבך', לאחר שחזרתי לשוק הבידור, היה אצל יחצנית שהמליצו לי עליה, והיא, חוץ מדואר, לא עשתה כלום וכך נכשל גם התקליטור האחרון שהוצאתי".

לאחר כישלון האלבום האחרון, פרש שוב מהופעות ונקלט בשתי חברות אבטחה, שבהן התקדם לתפקידים רמי דרג, עד שנקלע, לפני כארבע שנים, לתאונת עבודה שהשביתה אותו. הוא חזר לבמה, אבל לאחרונה הפסיק להופיע בהופעות סולו והוא מתארח פה ושם במועדוני זמר למיניהם וחולם לחזור ולהקליט חומרים חדשים.

מדוע נעלמת ממרכז הבמה?
"תראה, בשנים האחרונות תעשיית המוזיקה הפכה לעסק של מאכערים, ואני לא רוצה להיכנס לעסק כזה. המאכערים הדומיננטיים לא מכירים אותי מספיק ויכול להיות שזו הסיבה. פעם היו מתייחסים לשיר כשיר, לטקסט, למילים, להיגוי, לביצוע, לעיבוד. היום אף אחד לא מתייחס לזה. יש לי כמה שירים נהדרים שלא קיבלו ביטוי וזה כאב לב.

ניסו להדביק לי בזמנו סטיגמה של 'מזרחיסט'. שמע, היה לי שיר בשם 'רקדנית הרוק' שהגיע לוועדת הפלייליסט של גלי צה"ל. הם התלהבו מהשיר שכתבתי, הלחנתי, הפקתי וביצעתי. ברגע ששמעו שזה אני הם החליטו לא להכניס את השיר כי אני מזרחי. שילמתי מחיר על זה שנולדתי לעדה מזרחית. אתה קולט?".

אתה מופיע כבר 50 שנה והקול שלך לא השתנה אפילו קצת, מה סוד הקסם?
"הכל הודות למורה שלי לפיתוח קול - בוריס אוליבר ז"ל, איש יקר שנתן לי כלים וטיפים לכל החיים".

מתגעגע לימי הכוכבות של שנות ה–70?
"ברור! אף על פי שהיום יש תקשורת רחבה יותר מפעם וחרשנו את המדינה לאורכה ולרוחבה כדי שיכירו אותנו, להבדיל מהיום, כשרובם נחשפים במדיה האינטרנטית".

מה דעתך על היחס לאמנים הוותיקים כיום?

"הלב נקרע. אין כבוד, אין הערכה וזה פשוט עצוב".

כיכבת בפסטיבל הזמר המזרחי בשנות ה–70 והגעת תמיד למקומות הראשונים, מה דעתך על חידוש הפסטיבלים?

"לדעתי זה לא יהיה אותו הדבר".

מזהים אותך ברחוב?
"החבר'ה הוותיקים מזהים אותי וזוכרים אותי, אבל גם כועסים מאוד על זה שנפרדתי להמון שנים מהמוזיקה ושאני לא מופיע".

מתי נשמע שיר חדש?

"כאמור, אני אחרי תאונת עבודה, ואחרי שאגמור את עניין התביעה והבירוקרטיה, אני מבטיח שיהיה שיר חדש או שירים חדשים, גם ממני כיוצר".