יש זמרים שבשיאה של הופעתם, כשהם יורדים לקהל, רואים שהם עושים זאת יותר בשביל לנפח לעצמם את האגו. נותנים לקהל להשתלהב, להושיט ידיים, בעוד הם נותנים, לא נותנים, לאספסוף לגעת בהם. אבל כשעידן עמדי ירד לקהל בהשקת "חלק מהזמן", אלבומו הרביעי, בהאנגר 11 בתל אביב, ראו עליו שזה מכל הלב.



עמדי ניצב עם מיטב להיטיו מארבעת אלבומיו, כל שיר יותר טוב מהשני - "עד שיעלה היום הבא", "אלייך", "קול זיכרון ישן", "עכשיו כולם רוקדים", "כאב של לוחמים", "נגמר" ועוד.



במהלך ההופעה, שהייתה באמת עוצמתית, אירח עמדי את מירי מסיקה לביצוע משותף של "תמלי מעאכ" ו"עכשיו אתה חוזר בחזרה"; את יובל דיין ל"עד שתחזור" ו"בסוף"; ואת חנן בן ארי ל"בזמן האחרון" ו"החיים שלנו תותים" הבלתי נמנע.



עמדי, כולה בן 28, הוא במובן מסוים סוג של הילד של כולנו. לא רק בזכות חזותו המצודדת, אלא בעיקר בזכות מה שהוא משדר: אמינות ועממיות. לא צריך גם לשאול אותו מהיכן כל הצניעות הזאת, הרי כבר בתחילת המופע הוא מספר על ילדותו בשכונה ירושלמית.



לידי בהאנגר 11 הגדוש לעייפה ישבה אישה קטנה מתולתלת, שכל ההופעה אחזה בזר פרחים ענק ועזבה אותו רק כדי לשכנע אותי להצטרף לרוקדים. לא הבנתי למה מישהי סוחבת זר פרחים, שבטח נתנו לה, להופעה. בסוף ההופעה רגליה הקצרות של שכנתי גמאו את המדרגות הגבוהות לבמה, והיא העניקה לעמדי זר פרחים.

"הו, הנה החלק האהוב עלי", פרש לקראתה עמדי ידיים לחיבוק: "מההופעה הראשונה שלי אי שם באיזה פאב שכנתי באה לכל הופעה ומביאה פרחים".

כשהיא יורדת, אני מחבקת אותה באינסטינקטיביות, לא מבינה מה קרה לי שאני מחבקת אישה זרה. אולי זאת הייתה אחוות נהנות. אולי זה החום האנושי, פיוס, אחווה ואהבה באה לכל הופעה ומביאה פרחים".שמילא את האנגר 11 והדביק את כולם בתחושת אחדות