"בימים האחרונים אנו מתבשרים על עוד ועוד שינויים צפויים בתאגיד השידור החדש. שדרנים ותיקים ומוכשרים ב־88FM מסיימים את דרכם, תוכניות אהובות יורדות מלוח השידורים והחמור מכל - תפקיד העריכה המוזיקלית עובר לגורמים חיצוניים, בעוד ששדרני התחנה הופכים לקריינים ומגישים בלבד. מדובר בשינוי מהותי בערכי התחנה ופגיעה בצביון המיוחד של מי שכבר 20 שנה מספקת לנו את המוזיקה הכי טובה ברדיו".

"אנחנו, מאזיני התחנה הנאמנים, מוזיקאים, יוצרים ואנשי תקשורת, מסרבים להניח למקבלי ההחלטות להרוס את שמורת הטבע הייחודית הזו ודורשים לשמור על זהותה של 88FM, ערכיה והחופש האמנותי שזוכים לו עובדי התחנה. נזכיר למקבלי ההחלטות כי אנחנו הציבור מאחורי המושג ‘רדיו ציבורי’ ולא נרשה לשום גורם לפגוע בתחנה שמזמן הפכה לנו לבית. מוזמנים להצטרף לעמוד משמר 88FM בפייסבוק”.

זוהי לשון העצומה ההולכת וצוברת תאוצה בימים האחרונים. העצומה, הנושאת את הכותרת “חייבים לשמור על 88FM!”, שעליה חתומים כבר כ־13,000 איש, היא תולדה של הסיפור הסבוך של רשות השידור ותאגיד השידור הציבורי החדש. הפעם בלב הסערה: תחנת הרדיו המוערכת, שהוקמה בקיץ 1995 ורכשה לעצמה קהל מאזינים אדוק, כשחרתה על דגלה חופש מוזיקלי מובהק ומענה אלטרנטיבי הולם לתחנות המסחריות.

אלעד קובלנץ. "לאיכות יש ערך, מקווים שישמור עליה". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90אלעד קובלנץ. "לאיכות יש ערך, מקווים שישמור עליה". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

התחנה הוקמה ביוזמתו של יואב גינאי בשם “קול הדרך”, והציעה מוזיקת ג’אז ודיווחי תנועה לנהגים. לאחר כשנה השתנה השם ל”קול הדרך לעסקים”, והתחנה החלה להגיש למאזינים מוזיקה וחדשות כלכלה ועסקים. ב־2001 התקבע השם 88FM. בשלהי 2008 מונה יובל גנור למנהל התחנה והשיק לוח שידורים חדש לקול מחאתם של העובדים וחלק מהמאזינים, ולאחר כשלוש שנים מונה למנהל התחנה משה מורד, האיש שלימים ימשיך לשאת בתפקיד מטעם תאגיד השידור הציבורי.

עד כמה שאפשר המצב הקיים והמעורער, הרוח, עד לא מזמן, הייתה שם אופטימית. “שלום חברים, שמח לבשר לכם שהיום פורסמו תוצאות ה־TGI ונרשמה תוצאה יפה מאוד ל־88FM שעלתה בחציון האחרון ב17.6%! הגענו לרייטינג של 7.77%, למיטב ידיעתי הרייטינג הגבוה ביותר מאז תחילת דרכה”, כתב מורד לעובדים בשנה שעברה. “תודה לכל אחת ואחד מכם על תרומתו/ה לתוצאה היפה! נקווה שנמשיך כך גם אל תוך התאגיד החדש”. בכל הנוגע להפיכות הצפויות, תוצאות הסקר נפלו על קרקע פורייה, שכן הוועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל, הלוא היא ועדת לנדס, קבעה ביוני 2014: “בניגוד לירידה בצפייה בתחום הטלוויזיה, הרדיו הציבורי הצליח לשמר את הרלוונטיות שלו... לפיכך, מומלץ כי הרדיו הציבורי ימשיך להפעיל את כל התחנות הקיימות היום במתכונתן הנוכחית: רשת ג’, קול המוסיקה ו־88FM”.

הילה שגן, מייסדת “משמר 88FM”, עורכת ומגישת התוכנית “צוללת” ברדיו קול רמת השרון, המושמעת בשידורים חוזרים ב־88FM, מבהירה כי האינטרס היחיד מאחורי הפעילות הוא אהבת התחנה. משמר 88FM נולד עוד בשנת 2008, עם חילופי הגברי בתחנה. “את המשמר הקמתי יחד עם ירון הולדשטיין, שנינו מאזינים ותיקים וכבדים של התחנה. עם הזמן הצטרפו אלינו אמנים, אנשי תקשורת ומאזינים רבים נוספים”, היא מספרת, “אנחנו כל הזמן בהתייעצויות וחושבים על כיוונים ורעיונות. כל כמה שנים מגיע מנהל או גורם בכיר אחר, כשבמקרה הזה אנחנו מדברים על פירוק קול ישראל והקמת התאגיד, ומחליט לשנות את אופי התחנה. צריך להבין שעל הסקאלה רוב התחנות נשמעות אותו דבר, למעט כמה תחנות שקול ישראל מחזיק, כמו קול המוסיקה, רשת ב’ ו־88FM, שמה שמייחד אותה הוא העובדה שהשדרנים גם עורכים מוזיקלית את התכנים ונהנים מחופש אמנותי. התחנה הזאת אספה לתוכה מביני דבר. זה בית ספר למוזיקה”.

מאין נובעת ההנחה שזה ישתנה?
“יש שדרנים שלא ממשיכים, ממנים עורך ראשי שיפקח על כל רשימות השידור, ולאלו שכן התקבלו וימשיכו, מציעים להיות מגישים ולא עורכים. לי אין בעיה עם שינויים. יש לי בעיה עם שינויים שפוגעים בצביון המיוחד של התחנה הזאת. אלדד קובלנץ, כמנהל הטלוויזיה החינוכית שהסלוגן שלה הוא ‘איכות זו לא מילה גסה’, אמר שמה שהביא לעלייה בשיעורי הצפייה היה התמהיל האיכותי שהם יצרו. לאיכות יש ערך, בבקשה, שימשיך עם זה ב־88FM, כי צריך גם תחנה אחת כזאת. צריך לזכור שהרייטינג לא מעניין ולא חשוב, כי זו תחנה ציבורית ולא מסחרית. לא משנה כמה מאזינים יש. לרדיו ציבורי יש אחריות כלפי המאזינים שלו. אף אחד לא יכול לבוא בתלונות לרדיו באמהרית שאין לו שיעורי האזנה גבוהים ואותו דבר ב־88FM. מה שמעניין זה שיהיה ייצוג למוזיקה שלא מושמעת בשום תחנה אחרת. עם כל הכבוד לחבר’ה המנהלים שם, הם באים והולכים. מי שנשאר זה ציבור המאזינים. החליפה שהם לובשים כרגע לא נותנת להם את הזכות להרוס את מה שהיה לפניהם. היינו פה קודם ונהיה אחריהם. הרדיו ציבורי ואנחנו, הציבור, הבעלות היא שלנו”.

הילה שגן. "פגיעה בצביון המיוחד של התחנה". צילום: טל גרודרהילה שגן. "פגיעה בצביון המיוחד של התחנה". צילום: טל גרודר

הפחד מיום המחר

רשימה חלקית של מי שנשאר בתחנה בוודאות: השדרנים והמגישים בועז כהן, יואב יפת, רוני ורטהיימר, טל השילוני, בן רד. אלו עדיין לא יודעים מתי וכמה ישדרו. “אלדד קובלנץ, שמונה למנכ”ל תאגיד השידור הישראלי, קנה את עולמו כמי שהקים את גלגלצ ומה שהיא מייצגת. אולי זה מוצר חיוני ונכון, אבל לא ייתכן שכל תחנות הרדיו יחקו אותה”, אומרים בתחנה, “יש פה אווירה מאוד טעונה. מבינים שייפלו דברים בכל מה שקשור ליסודות העריכה ולעקרונות של העריכה המוזיקלית. לא מופרך להגיד שמרבית אנשי התחנה מתהלכים בתחושה קשה שעוד עיניים יצנזרו את בחירותיהם המוזיקליות, ועל חלק מהאנשים ייאסר לערוך מוזיקה, כשמדובר בעורכים מצוינים. המבנה ההיררכי של התאגיד מאוד ברור”.

גם בין הממשיכים מאנשי התחנה במסגרת התאגיד, לא ממש מבינים למה לגעת במבנה ההיררכי. “אם אנחנו מדברים על מה שנוגע לשמירה על הקו האיכותי האלטרנטיבי של התחנה, אני מאוד בעד שזה יישמר בכל מחיר. אנחנו רוצים שהשידור הציבורי, כמו שהוא מאפשר לאוהבי המוזיקה הקלאסית להקשיב לקול המוסיקה, יאפשר לשמוע מוזיקה שיש בה גם יצירה אלטרנטיבית, כמו יוצרים ישראליים שעושים אינדי, והסיכויים שלהם להישמע בתחנות אחרות הם קטנים מאוד”.

גם הפחד גדול מאוד. רוב המרואיינים בכתבה לא יודעים מה יביא איתו יום המחר, מה שאולי מסביר מדוע הם אינם מסכימים להתראיין בשמם ומתעקשים על אנונימיות. “לאביעד רוזנבוים, שמונה לעורך מוזיקלי ראשי בתחנות הרדיו של ‘כאן’ ויוצא גלגלצ, אני מאחל בהצלחה ומאוד מקווה שהתחנה, כפי שהוא חוזר ואומר, לא תשנה את פניה, את גווניה, ואת טעמיה”, אומר איש רדיו ותיק ורומז לישיבה שבה כונסו עורכי ושדרי 88FM במשרדי קול ישראל בתל אביב בנוכחות רוזנבוים. “ממה שנאמר שם, היה ברור שהכוונה היא שלהנהלה תהיה מעורבות בבחירת השירים, במטרה להיות תחנה שמכוונת לקהלים רחבים יותר. היו גם אנשים שהתבקשו להיות אלו שעוברים על רשימות השידור ולהיות האובר־רולרים של התוכניות”.

מנגד, קולות אחרים מקרב התחנה דווקא מזכירים שגם בעבר, כשרק נרקם ניסיון לבצע שינויים בקו המוזיקלי של התחנה, נוצרה מחאה ומהומה דומה, ובסופו של דבר שיעורי ההאזנה, לא זו בלבד שלא נפגעו, הם עלו. “הרי תמיד יש מה לעשות. למה לא לנצל את ההזדמנות כדי לשפר דברים?”, הם שואלים.

"זה צחוק מעבודה"

“אין שום סיבה הגיונית לקחת את האנשים היצירתיים של 88FM, להשאיר אותם בחוץ ולהביא אנשים מגל"צ, גלגלצ, ערוץ 10 ולא יודעת מאיפה עוד”, אומרת גלית גורא־עיני. 20 שנה שהיא עובדת ברשות השידור, מתוכן 12 שנה בתפקיד עורכת ומגישת מוזיקה. שמונה שנים שהיא מגישה את התוכנית האישית היומית “רדיו גע־גע”.

גלית גורא-עיני. "ההתנהלות הייתה מגוחכת". צילום: יואב יפתגלית גורא-עיני. "ההתנהלות הייתה מגוחכת". צילום: יואב יפת

רפאל, בן זוגה, הוא מנהל פעילות האינטרנט של התחנה ועורך ומגיש בה תוכניות. היא יודעת בוודאות שהיא מחוץ לשורות התאגיד – יוקם או לא. “בעיקרון כולנו, כל עובדי רשות השידור, התבקשנו להגיש קורות חיים דרך האתר של התאגיד ולציין באיזה תפקיד אנחנו מעוניינים”, מספרת גורא־עיני. “התקשרו אלינו כדי לתאם ראיונות. בראיון שלי למשל, כמו אצל חברי, היו נוכחים עוד חמישה אנשים בחדר. אני ישבתי מעברו האחד של שולחן גדול, מהצד השני מנהל הרדיו שמעון אלקבץ, עומר בן רובי, שהתקבל להיות מנהל רשת ב’, אלעד רוזנבוים, שהתקבל להיות עורך המוזיקה של 88FM ועוד מישהו שאני לא מכירה. בצדדים ישבה בחורה אחת שהקלידה ונציגה נוספת של משאבי אנוש, שלא שאלה שאלות. ביקשו מכל מי שהגיש בקשה להיות עורך ומגיש להביא רשימת שידור שהוא מציע. זה היה כל כך מגוחך, כשאחד מהם שאל למה הכנסתי את השיר של שני רחל אחרי פי. ג’יי. הרווי. לשנייה הייתי בשוק. אמרתי: כי זה הסתדר. אין הסברים עמוקים מאחורי מוזיקה. יש אווירה, אנרגיות. קשה להסביר במילים. זה כמו לעשות ראיון משרדי לשחקן. תעשו אודישן. תשאלו אם אני מוכנה לשדר מוזיקה ישראלית, אבל למה שיר אחד אחרי אחר"?

"שאלות כדי שיהיה רשום שהראיון נעשה ושנשאלו שאלות. זה לא היה רציני. עניתי שאני יכולה לשדר הרבה מאוד דברים. הייתה אווירה טובה אבל בפנים מלא סימני שאלה. אמרתי לעצמי: תנשמי, שחקי את המשחק ועזבי את זה עכשיו. אחרי זה הגיעה הצעה ראשונה, דרך משה מורד, שהוא מנהל 88FM שהתקבל גם לתאגיד. הציעו לי להגיש תוכנית בפריים טיים ולהיות הקול הרשמי של התחנה בפרומואים. אני לא יכולה לא לחשוב על זה שבגלל שאני הקול של ווייז, זה מה שהם רצו, אבל אין לי דרך להוכיח את זה. שאלתי אם אערוך, ואמרו לי שרק אגיש. אמרתי למשה מורד: ‘תחזור אליהם בבקשה ותגיד להם שאני לא מוכנה. אם הם רוצים שאערוך בשעות שאינן פריים טיים, אקח את זה, אבל אני לא קריינית’. סיימתי עם זה לפני שנים. לא בשביל זה אני באה לתאגיד. אני לא הולכת אחורה. כתשובה קיבלתי מייל דחייה לקוני מהתאגיד. שלחתי ערעור ועדיין לא קיבלתי תשובה. חלפו כבר כחודשיים".

“אחרי הסירוב הלכתי לשיחת פרידה עם משה מורד”, ממשיכה גורא־עיני. “לי היה נראה שהרבה מהגברים קיבלו הצעה לערוך ולהגיש והרבה מהנשים רק להגיש. משה אמר שיגיעו הרבה נשים, אבל לא מרשות השידור. בכיתי ממש. שאלתי: איך נתת שיוותרו עלי? על כל מה שאני, על המוזיקה שאני מגישה. איך הסכמת? הוא אמר שהוא רואה בזה הישג, שכמעט כל אנשי 88FM נכנסו לתאגיד ולא משנה באיזה תפקיד. אחרי זה הגיעה הצעה חדשה. לילה אחד אערוך ואגיש משתיים עד חמש בבוקר ואהיה הקול של הפרומואים. סירבתי. אני בחוץ”.

מכאן, תאגיד השידור הישראלי, נמסר: "כאן 88 תשמור על אופי התחנה והקו המוזיקלי שלה. רוב עובדי התחנה ימשיכו בעבודתם גם כאן, תחת ניהולו של ד"ר משה מורד, המנהל הנוכחי. על העריכה הראשית של כל תחנות הרדיו בתאגיד אחראי אביעד רוזנבוים".