אביב 1967. מדינת ישראל היא עדיין סמול קאנטרי מוקפת אויבים, כמה שבועות לפני המלחמה שתגדיר אותה מחדש ותשעבד אותה עד לימים האלה ממש. התרבות הישראלית כבר הולכת קדימה, והאמריקניזציה בכל פינה - ממסעדת ההמבורגרים של אייבי נתן בדיזנגוף ועד הביטניקים שמתחילים לצוץ בכל פינה. מרכז הבילוי העיקרי בתל אביב הוא המועדונים הרבים דוגמת "אבא בהריון", "אמא מתגלחת", "כאליף" ו"הסוס הלבן", המעסיקים אין ספור להקות קצב (אז זה היה שם ישראלי ללהקות רוק המנגנות בעיקר קאברים), שמנגנות את להיטי הפופ והרוק של התקופה.

הרדיו של אותה תקופה לא זורם עם פופ חדשני בעברית, אולי בשל ההשפעה הרבה של המוזיקה מחו"ל, שהאפילה על המילים העבריות הדי פשוטות (מה שגרם לכך שאמנים כמו הנרי קורד ו"הטילים", דני ואלין ו"כוכבי הלכת", זבדיה לוי ומוני עמרני, נותרו די אלמוניים עד היום), אולי בשל החשש "להתקלקל" במוזיקה פרועה שמושפעת מהביטלס ומהאבות והאמהות, ואולי כי עדיין לא נוצר פופ מקורי בעברית.

אבל אז, ביום צח באפריל, הכל השתנה. הרכב בשם "החלונות הגבוהים" - שלישיית מולטי־טאלנטים, שכללה את אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ - הוציא את אלבומו הראשון והיחיד ושינה את כללי המשחק. האלבום הראה לכולם בארץ הקודש, לראשונה בהיסטוריה, איך נראה, נשמע ומתקבל פופ ישראלי מקורי בעברית.

לשלישייה היו כל הכלים שצריך כדי להפוך לדבר החם ביותר בישראל, מה שבאמת קרה תוך זמן קצר: לחנים חדשניים ועדכניים בהשפעת פופ מחוץ לארץ, ניחוח ישראלי צברי, טקסטים שובבים שכללו שירי אהבה סטנדרטיים ושירי מחאה, ובעיקר הרמוניית קולות שנכנסה להיסטוריה.

50 שנה אחרי כן ניתן לקבוע שהאלבום שרד את כל מבחני הזמן ונחשב לאחד האלבומים היחידים במוזיקה הישראלית שכל שיר מתוכו הפך לקלאסיקה שמתנגנת ומושרת עד היום.

מי לא התאהב לראשונה בנערה יפה וזמזם בלבו את "האהבה הראשונה"? מי לא מצאה ב"אינך יכולה ככה סתם ללכת" סיבה באמת להישאר? מי לא נקרא למילואים ושר את "באנו למילואים" (שלא נכלל באלבום הבכורה אלא היה שיר הירואי שהוקלט בזמן מלחמת ששת הימים)? מי לא הצטמרר לשמע "זמר נוגה" ("התשמע קולי")?

הצלחה נצחית. כריכת אלבום "החלונות הגבוהים"הצלחה נצחית. כריכת אלבום "החלונות הגבוהים"

התנהגות פראית

לצערנו, איינשטיין וקראוס נפטרו, ואחרי 50 שנה רק ג'וזי כץ נותרה בין החיים. "אף אחד לא בא עם הרעיון של להקים להקה", היא משחזרת כיום. "פשוט, ערב אחד אריק ביקר אצלנו והשמענו לו כל מיני שירים שעבדנו עליהם באותו הזמן. באותה תקופה שמוליק ואני הופענו בתור צמד ולאט־לאט הוא החל לכתוב מנגינות משלו, שהיו חסרות להן מילים, אז השמענו לאריק כמה מהמנגינות. הוא מאוד אהב והתחיל בספונטניות לשיר איתנו. אחרי כמה ימים הוא הגיע עם כמה טקסטים שהוא אסף וקיבל והמשכנו ככה לשיר, באופן הכי ספונטני וטהור, בלי לחשוב או לדבר על שלישייה. ממש נהנינו לשיר יחד ומהשילוב של ההרמוניות הקוליות. אחרי שבוע הגיע אריק עם אשתו אלונה זכרה לברכה, ואני לעולם לא אשכח מה שהיא אמרה: 'טוב, אם אף אחד מכם לא יגיד את זה, אז אני אגיד את זה: נולדה שלישייה חדשה!'".

לגבי האופן שבו נולד שם הלהקה, יש מספר גרסאות. באחד מראיונות הרדיו של שמוליק קראוס ז"ל, בתוכניתו של אלי לפיד ברשת ג' ("כל ההתחלות"), הוא סיפר כי את השם ללהקה נתן דן בן אמוץ. לפי גרסה אחרת, במהלך מסיבה ביתית אורי זוהר נתן את השם "החלונות" ודן בן אמוץ, שהביט בדיוק בבית אל־על, נתן את השם "הגבוהים".

לג'וזי יש גרסה שלישית: "השם נולד כשערב אחד היו אצלנו כמה חבר'ה ועדיין לא היה שם לשלישייה. אורי זוהר יצא למרפסת וראה מול הבית את בניין כלבו שלום, כשהיו בו רק שלושה חלונות מוארים לא לפי הסדר, כל אחד במקום אחר, וכך קיבל את הרעיון: 'החלונות הגבוהים'. כולנו התלהבנו מהשם וידענו שככה ניקרא".

לאחר שהחליטו על שם, התאגדו בשנת 1966 שמוליק, ג'וזי ואריק לחזרות לקראת הקלטות. "החזרות נערכו בתחילה בביתם של שמוליק וג'וזי", סיפר לי המוזיקאי והגיטריסט באלבום (ששמו אינו מוזכר בקרדיטים באלבום), יוסי לוי ז"ל, בראיון שערכתי עמו זמן קצר לפני פטירתו השנה, "ואני זוכר שעבדנו תחילה על השיר 'אינך יכולה', כשהמעבד היה בהתחלה יחזקאל בראון (נפטר ב–2014). במקור, בראון הכין עיבוד שישבץ גם את בנו, רפי בראון, נגן קרן יער, בהקלטה והשיר נשמע בקצב יותר אטי מההקלטה שכולם מכירים, למעשה השיר נשמע שונה לחלוטין. התקבצנו באולפני 'רולי' להקלטות, והבסיסט היה אמיל רם. באמצע ההקלטה, שמוליק תפס קריזה ובעט במגבר של רם, וגנז את ההקלטה. בהמשך אמיל רם הוחלף בשמוליק ארוך (נפטר ב–2014) והשאר היסטוריה".

רפי בראון, נגן קרן היער ובנו של יחזקאל בראון ז"ל, המתגורר בברלין, חידד את דבריו של לוי: "נכון, אבא שלי רצה עיבוד יותר אטי וגם עלה לו רעיון לשבץ אותי, אך ההתנהגות הפראית של קראוס במהלך העבודה לא התאימה כל כך לאבא שלי, שעשה לשלישייה את העיבודים הקוליים הנשמעים היטב בהקלטה, אף על פי שעל התקליט נרשם כי שמוליק קראוס עשה את כל העיבודים הקוליים לבדו. למעשה, העיבודים הקוליים של אבי תרמו לא מעט להצלחת ההרמוניה של "החלונות הגבוהים".

לבסוף, השלישייה הקליטה את האלבום באולפני "קולינור" וב"בית המורה". קראוס הלחין את כל השירים, מוזיקאי הג'אז הצעיר זיגי סקרבניק היה אחראי לעיבודים המוזיקליים (במקום יחזקאל בראון), ואריק איינשטיין, כאמור, ליקט את הטקסטים והביא את הפרסום (הוא היה הסטאר מלהקת הנח"ל וגשר הירקון). האלבום כלל טקסטים של מיטב הכותבים: חנוך לוין ("חייל של שוקולד"), חיים חפר ("יחזקאל", "איפה הם כל אבותינו", "הורוסקופ", "ילדה קטנה"), עמוס קינן ("אהבה ראשונה") יורם טהרלב ("אינך יכולה"), מרים ילן־שטקליס ("בובה זהבה"), רחל המשוררת ("זמר נוגה") ואיינשטיין בעצמו כתב את "אז מה" ו"כל השבוע לך". מפיק האלבום היה בני אמדורסקי (עת היה בצמד הדודאים בלבד), שחיפש את "הדבר הבא" לאחר פירוק שלישיית גשר הירקון.

"אריק התגעגע ארצה". צילום: קלוד לוי, אהרון יוסלביץ"אריק התגעגע ארצה". צילום: קלוד לוי, אהרון יוסלביץ

אימת התחנות

כשהאלבום יצא, הוא היה הדבר הכי חדשני, עדכני ומהפכני שנשמע במוזיקה הישראלית: העיבודים התזמורתיים התאימו לקו המוזיקלי הלא פשוט של קראוס כמו כפפה ליד, ההרמוניות בין אריק לג'וזי (קראוס שר בעיקר ליווי) היו מתואמות להפליא, והשירים סימלו עידן חדש במוזיקה הישראלית, עידן שסלל את הדרך לבאות.

האלבום התקבל בקרב הקהל בצורה יוצאת מן הכלל, ההצלחה הייתה מסחררת, והרדיו חרך את מרבית השירים. אף שיומן ההופעות התמלא עד סופו, החלו המקטרגים לתת ביקורתם: "אריק איינשטיין השתגע? ממתי הוא משורר?", "הפזמונים מונוטוניים מדי" וכדומה. השיא הגיע כש"יחזקאל" (על הנביא המתהולל) ו"חייל של שוקולד" (שיר אנטי־מלחמתי) נאסרו לשידור ברדיו.

"לא רצו להשמיע 'יחזקאל' ברדיו כי היו אנשים מסוימים שטענו שאנחנו עושים צחוק מהנביא יחזקאל שהיה מסטול ורודף נשים, אז הרדיו פחד להשמיע", מסבירה כץ, "ולגבי 'חייל של שוקולד', אני משערת שלא השמיעו בהתחלה כי זה היה שיר אנטי־מלחמתי שיצא צמוד לפרוץ מלחמת ששת הימים".

שלושה חודשים לאחר צאת האלבום נפטר המעבד המוזיקלי זיגי סקרבניק ממחלת הסרטן, והוא רק בן 24. אחיו הצעיר, משה ניב סקרבניק, נזכר: "כשהוא כבר שכב בבית החולים והיה על ערש דווי, הוא המשיך לחלק מהמיטה הוראות אחרונות לאריק איינשטיין ושמוליק קראוס כדי לסיים את האלבום בצורה היפה ביותר, וכך היה".

כץ: "היה נהדר והיה כבוד לעבוד עם זיגי, קודם כל כי הוא היה מוזיקאי ג'אז בחסד עליון וגם שלט היטב בקלאסיקה. הוא גם קלט אותנו לבד, לא היינו צריכים להגיד לו כלום, הוא ישר נכנס לקצב והוא היה בחור מהמם וביישן, ולצערי הוא נפטר ולא הספיק ליהנות מפאר יצירתו". איינשטיין יקדיש לזכרו של סקרבניק את השיר "היה היה (לזיגי)" באלבומו משנת 1969 - "פוזי".

אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות הניצחון הגדול והתהילה של ישראל, הפופולריות של השלישייה עלתה על גדותיה, והיא הוזמנה לסיבוב הופעות גם בחו"ל, בעיקר באירופה. היא הופיעה באולם ה"אולימפיה" המפואר בצרפת, וביצעה, מלבד ביצועים בהופעה חיה לחלק מלהיטי אלבום הבכורה, גם גרסאות צרפתיות ל"יחזקאל" (שהפך ל–El El Israel) ו"חייל של שוקולד" (שהפך ל–Soldat De Chocolat). בהמשך הלהקה תקליט גם את "הנביא יחזקאל" ו"בובה זהבה" באנגלית (במהלך שהותה בלונדון).

לאחר ההצלחה בצרפת השיגה השלישייה חוזה הקלטות בלונדון, ונכנסה לסשן הקלטת שירים חדשים באנגלית בעיבודיו של המפיק המוזיקלי קית מנספילד. את הטקסטים כתב הזמר רלף מרפי והלחין קראוס. ב–1968 יצא תקליטון הלהקה באנגלית שכלל את "Maybe Someday" ו"Your Eyes", שתורגמו לאחר מכן לעברית על ידי אריק איינשטיין ל"בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים".

המפיקים המוזיקליים התלהבו מהשלישייה ותכננו להפוך אותה לשם חם גם בלונדון, אבל אז הלהקה התפרקה. "על אף שחברת CBS התלהבה מהחומרים שלנו, אריק התגעגע הביתה מאוד ורצה לחזור. הוא לא התלהב מהקלטת השירים באנגלית, ולא היה מעוניין להמשיך להופיע בלונדון, הוא רצה לחזור לישראל", נזכרת ג'וזי. "במקביל, שמוליק קיבל הצעה להשתתף בסרט אמריקאי שצולם בספרד ('הצייד המלכותי אחר השמש'). אז אריק נסע לארץ ושמוליק ואני נסענו לספרד".

תרבות מהלב

לאחר פירוק השלישייה איינשטיין פגש במועדון "החלונות הגבוהים" (צירוף מקרים?) את יוצא להקת הנח"ל, שלום חנוך, מה שיהפוך לאחד משיתופי הפעולה פורצי הדרך והמשפיעים ברוק הישראלי. קראוס וכץ עברו להתגורר בניו יורק, שם ניהל קראוס חנות למוצרי עור ("טרומפלדור"), עד שב–1970 חזרו לארץ והצטרפו להקלטת אלבומו של איינשטיין "פלסטלינה" (שיצא לאחרונה במהדורה מחודשת) וחבורת "לול" המיתולוגית.

ב–1973 נעשה ניסיון קצר של קראוס וכץ לשחזר את שלישיית החלונות הגבוהים, הפעם עם אלי מגן (חברם ללהקת כף התקווה הטובה, שנוסדה ופעלה רק בשנת 1970). השלישייה המחודשת הקליטה מספר שירים בהם: "אצלי הכל בסדר" (שהפך להיט ענק, אך זוהה יותר עם כץ לבדה) ו"אלישבע מה נחמדת" (שעמו השתתפה הלהקה בפסטיבל שירי משוררים לילדים). תוך זמן קצר הלהקה התפרקה (1974), והסיבה, לטענת ג'וזי, היא: "באותה תקופה נכנסתי להריון, לא היה לי חשק ולא היו הרבה הופעות, אז לא המשכנו עם זה. אסור לנסות לשחזר משהו אם זה לא האוריגינל. צריך להשאיר קלאסיקה איך שהיא, בלי לגעת בה".

יד המקרה או יד הגורל? שלום חנוך, צילום: אורית פניני, יח"ציד המקרה או יד הגורל? שלום חנוך, צילום: אורית פניני, יח"צ

בשנת 2007 יצאה בהד ארצי מהדורה מחודשת של האלבום במלאת 40 שנה לצאתו, ותוך חודש האלבום הגיע למעמד של "פלטינה", הישג חסר תקדים במונחים של אותה שנה.

ג'וזי, איך את מסבירה את ההצלחה הנצחית של האלבום?

"אני חושבת שבאותה תקופה זה היה הזמן למשהו חדש, לצלילים חדשים, לצלילים בעברית שעוד לא שמעו בארץ. לא שמעו עברית בצורה כזאת של קצב והרמוניה, וזה היה הזמן הנכון והשלישייה הנכונה. המדינה הייתה מוכנה למשהו חדש שלא שמעו אותו עד עכשיו, וזה מה שהפך אותנו להצלחה, לדעתי".

לו אלבום החלונות הגבוהים היה יוצא כיום, לדעתך הוא היה זוכה להצלחה כזו? השירים היו עוברים פלייליסט בגלגלצ?

"קשה מאוד לענות על זה. אני יודעת ששלושה דורות מעבירים את התקליט שלנו, וילדים צעירים, שלא מזמן נולדו, אוהבים את השירים שלנו. עכשיו, עם המצב היום בארץ, כשלא הכל נעשה בטוב טעם, מי יודע אם זה היה הולך או לא, אבל לא צריך לחשוב בכיוון הזה. היום יש הרבה מוזיקאים מוכשרים ומצוינים, יותר מאי־פעם, אבל יש פה ושם מיוחדים שמצליחים. אני מודה, לא הכל טוב במוזיקה הישראלית העכשווית, בייחוד אלה שמחקים דברים מחו"ל. אני אוהבת שהתרבות שלנו נשארת תרבות שלנו. היא צריכה לבוא מהלב".