התרגשות עצומה סררה אמש בהיכל מנורה בתל אביב, הגדוש בפליטי אייטיז, לקראת המופע הראשון בישראל של הצמד הבריטי טירז פור פירז ("דמעות לפחדים") - מבין הלהקות הטובות של שנות השמונים. "למה לקח לנו כל הרבה זמן להגיע לכאן", תהה בקול חבר ההרכב קורט סמית' כבר בתחילת הערב, מול שמונת אלפי מעריצים מאושרים.

״שנות השמונים זה הטופ של הטופ, וזה הרכב מדהים שהקדים את זמנו", מסביר יצחק הוד, מתופף במקצועו, שראה אותם כבר ארבע פעמים במקומות שונים בעולם. "מוזיקה זה אצלנו בדם ולא היינו מפספסים את המופע הזה בשום מחיר״ מוסיפה אשתו ליסה. גם עבור דורון גל, מורה לאנגלית בן 42, המופע אמש היה מופע מיוחד: ״מהשירים שלהם למדתי גם אוצר מילים פחות סטנדרטי, וגם זמנים ומבניים דקדוקיים כמו פרזנט סימפל״, מוסיף גל בחיוך.

הם עלו באיחור קל, על רקע אינטרו מוזיקלי של הזמרת לורד והתקבלו במחיאות כפיים רמות מצד הקהל שמיהר וקם על רגליו – מה הפלא, אחרי כל כך הרבה שנים של ציפייה לרובם כבר היו קוצי ענק בישבן. במהלך הערב המדוד הם ביצעו 13 שירים בלבד, ופתחו עם הסלואו האייטיזי הסוחף "Everybody Wants To Rule The World" בביצוע מענג. התחלה מושלמת. שני ה'פרונטמנים', הפרפקציוניסטים רבי הכישרון, רולאנד אורזבל וקורט סמית, שידרו כי הם עומדים לפצות על השנים הארוכות בהן נעדרו מכאן, ואכזבו במיוחד את מי שהמוסיקה שלהם היתה פסקול חייו, והבטיחו שוב ושוב "נחזור ומהר".

טירז פור פירז. צילום: ליאור כתר

שלושה עשורים ויותר עברו מאז נוסד ההרכב הייחודי הזה, ולמרות הזמן, הגיל והחריקות הקטנות פה ושם, הם עדיין נשמעים נפלא, במיוחד אורזבל, שנראה היה שנהנה במיוחד מהקהל הישראלי. הם המשיכו עם "Secret world"  ו-"Seeds of love" מאלבומם השלישי, שיצא בשנת 1989, ולא דלגו גם על הלהיט המלנכולי "Pale Shelter" מאלבומם הראשון והשיר "Memories fade" המעודן והמופתי.

כמה לא מפתיע כי כל אחד מאלבומי הפופ - רוק - אלקטרו - ניו ווייב האפלים והמלודיים שלהם זכו עד היום לשלל גרסאות כיסוי. הם מצדם ביצעו קאבר צובט ל-"CREEP" של רדיוהד והביצוע היה פשוט - "So fuckin' special". את הלילה הם חתמו בהדרן עם שני להיטי ענק – הדואט המרגש "Woman in Chains" ועם הקלאסיקה "Shout". "היה תענוג להיות במדינה שלכם", אמר מתופף הלהקה כשקיבל בספונטניות בקדמת הבמה את דגל ישראל ונופף בו מול קהל מתמוגג שרק רצה עוד ועוד. ערב מופתי.