די.ג'יי לאירועים הוא הלהיט החדש של המגזר החרדי. בניגוד לעבר, אז כיכבו בשמחות זמר או להקה, הולכים ונפוצים בעולם החרדי האירועים שאליהם מזמינים די.ג'יי – שמגיע לאירוע עם עמדה, ציוד ממוחשב, תאורה ופלייליסט מגוון ביותר של סגנונות מוזיקליים כדי לעשות שמח. "ההבדל בין אירוע דתי ללא דתי הוא שאצל הלא דתיים זאת מסיבה, ואצל הדתיים זאת שמחה, ומטרת המוזיקה באירוע היא לשמח", אומר די.ג'יי רועי הרוש, היוצר במגזר כבר יותר מ־12 שנה ונחשב לאחד התקליטנים הלוהטים. "זו מצווה להיות בשמחה. אפשר לראות את זה בהתנהגות של האנשים ברחבה. באירוע דתי יש הפרדה והגברים עושים שמח לחתן".
בעזרת הנשים מככבת יהודית נוימן־לבי, שמספרת: "התורה שלנו אומרת שצריך לשמוח. אצלי באירועים אף אחת לא נשארת לשבת, וכשאני גורמת לשמחה, אני מרגישה סיפוק שלא ייאמן".
רמיקס חסידי־מזרחי
נדמה שהעולם החרדי אימץ את התקליטנים ולא נותר מאחור גם בסגנונות המוזיקה השונים, כולל רמיקסים עדכניים של טראנס, גרוב, וגרסאות "כשרות" של כל להיטי רחבת הריקודים.
"אני לא אשמיע זמרת אישה", מכריז הרוש. "אני, שבא מהעולם החרדי־ספרדי, מכיר את המוזיקה החסידית והמזרחית, יודע לעשות ממנה רמיקסים ויכול להשתמש בסגנונות מוזיקה שונים". הרוש לא רק מעבד גרסאות, אלא הקליט לאחרונה קטע טראנס שבו הוא עצמו שר את המילים: "הוא אבינו, הוא מלכנו ובלעדיו אין אף אחד", כולל השמעת קולו של הרב עובדיה יוסף ז"ל - שיצר אנטגוניזם אצל תומכי ש"ס.
"הטראנס הפך לאחרונה למיינסטרים במגזר והוא מושמע בכל האירועים. הטראנס של היום מאופיין בשילוב קטעי א־קפלה ומוזיקה הודית. מכיוון שזה למעשה שימוש במוזיקה דתית, רציתי לעשות משהו שמשלב את התפילה שלנו. המוזיקה ההודית כולה לקוחה מתפילות".
הרוש בוחר לעשות טראנס יהודי כשר. "הדור הצעיר רוצה מגוון - אפילו האוס וטראנס", הוא אומר. "זה יותר מעניין ויותר שמח. מבחינה הלכתית, אין שום איסור לשמוע מוזיקה. אז למה לא? אנחנו דור חדש, הכל מתקדם. אפשר להביא את העולם המודרני למקומות האלה. יש לי אולפן ושם אני יוצר. למדתי את המקצוע במכללת PBM, ואני עובד עם התוכנות הכי מקצועיות. אני משתמש הרבה במוזיקה חסידית, שהיא מטבעה קצבית ומתאימה לריקודים".
הרוש רואה את עצמו כגשר המאפשר לחרדים לאמץ מוזיקה שבאה מהעולם החילוני, והוא אכן מכיר את שני העולמות: הוא גדל בבית חרדי, בשלב מסוים עזב את הדת ובשנים האחרונות חזר הביתה. "יצאתי לעולם הרגיל ואני מכיר את שני העולמות", הוא מספר.
"כשחזרתי, רציתי להביא קצת מהעולם הרגיל לעולם החרדי. הרבה מסתכלים עלי במגזר, כי אני לא מתלבש כמו חרדי, אבל אני חושב שחלק מהמקצועיות שלי והכבוד למקצוע זה להיראות ולהרגיש מודרני. המקצוענות מאוד חשובה לי. בגיל 15 הלכתי בפעם ראשונה לשיעור ניסיון בקורס די.ג'יי ומיד הרגשתי שאני אוהב את זה. התחלתי לנגן במועדונים, התחברתי למארגני מסיבות ולאט לאט התחלתי להכיר יותר וגם ליצור מוזיקה. ברוך השם, זו העבודה שלי".
הרוש תומך בהפרדה הקיימת בין גברים לנשים, בעיקר בזכות העובדה ש"אין את הקטע של לעשות עיניים, אלא יש ממש אנרגיה ממוקדת והגברים כל הזמן קופצים".
"סוג של סלב במגזר"
את המוזיקה לעזרת הנשים ואירועי הנשים מספקות היום לא מעט די.ג'ייז נשיות. נוימן־לבי (35), חרדית ואם לשני בנים, היא חלוצת הנשים החרדיות שעוסקות במקצוע. "אני קודם כל מורה, וכבר 17 שנה עובדת של משרד החינוך בבית ספר ממלכתי־דתי ברמלה", היא מספרת.
"הייתי מורה לריקוד והיו לי המון חוגים. לפני עשר שנים שברתי את הקרסול ולא יכולתי לרקוד, אז חיפשתי משהו שיאפשר לי לממש את האהבה שלי למוזיקה ולתנועה. הייתי האישה היחידה והחרדית היחידה בקורס במכללת PBM. כשהתחלתי זה היה מאוד חריג. כולם הרימו גבה ושאלו אותי איך בעלי נותן לי לעבוד בלילות. אבל לאט־לאט זה חדר לעולם החרדי, והיום כבר יש קבוצה של 30 תקליטניות. זה מקצוע מאד מבוקש, בעיקר באירועי בת מצווה ואירועי נשים. אבל יש אירועים שהם לא רק לנשים, ויש מחיצה. אני תמיד אשב עם העמדה והציוד שלי בצד של הנשים, כמובן".
נוימן־לבי לא רק מתארחת באירועי נשים, אלא גם מארגנת ומפיקה בעצמה תכנים מגוונים לאירועי נשים שאליהם היא מוזמנת. "אני לא רק מתקלטת, אני גם רוקדת ומרקידה את הנשים", היא מספרת. "אני מגיעה מעולם הספורט. הייתי מדריכת אירובי וזומבה. אני נפגשת עם הלקוח לפני ומבינה בדיוק מה הוא רוצה כדי לעשות לו אירוע מיוחד. אני שואלת לאיזה מגזר חרדי הם שייכים, ולפי זה יודעת איך להתלבש, איזו פאה לחבוש ואיזו מוזיקה לנגן".
זו עבודה בערבים ובלילות שדורשת הרבה חשיפה. איך מגיבים המשפחה והחברה מסביב?
"אני סוג של סלב במגזר. מכירים אותי מאירועים והשתתפתי בעבר בתוכנית טלוויזיה. הרבה פעמים אני מגיעה למקומות ואומרים לי שלא יכול להיות שאני חרדית. אני מאוד רוצה שגם הלא דתיים יכירו את העולם החרדי, שגם הוא עובר שינוי. אנחנו ממלאות מקום מאוד חשוב והצורך בנו מתפתח. היום אין מקום חרדי שאין בו חוגי זומבה. העולם החרדי קצת יותר פתוח, כי מבינים שאין רע בספורט, מוזיקה וריקודים. למה לא? אם אלה רק נשים, אז למה לא? בחופש הגדול היה אירוע בבניני האומה, ועשיתי שם מסיבת אוזניות שעברו בה 22 אלף איש. הייתה הפרדה בין נשים לגברים, אבל ראו שם את כל החלקים של הקהילה הדתית החרדית".
נוימן־לבי מתייחסת לעבודה שלה כאל שליחות כל דבר. "אני מאוד מעורבת, והלקוחות תמיד אומרים לי שאני מתייחסת לאירוע כאילו הוא שלי", היא מספרת. "אני עושה את זה כמעט עשר שנים, ואני פשוט נהנית מהמקצוע, אוהבת את העבודה וחושבת כל הזמן איך להשתדרג ולהשתפר. ביום שבו אקח אירוע ולא ארגיש שזה כמו האירוע של הבן שלי, אפרוש מהמקצוע".