זה קרה בשבוע שעבר באירוע הפתיחה החגיגי והנוצץ של אולם צוקר בהיכל התרבות בתל אביב, כשמנחת האירוע מירי נבו שגתה בהגיית שם היצירה שפתחה את ההיכל בדיוק לפני 60 שנה, ואמרה "אקדמות" (למועד) בצֵירה בד' במקום בקָמץ. חובבי המוזיקה באולם זיהו מיד את מי שהעמיד אותה על טעותה. היה זה נעם שריף, אז מלחין טירון בן כמעט 23, וכיום מלחין עטור תהילה בן 83.

פרט לטעות המשעשעת, זומנה לשריף התרגשות כשאת פתיחת אולם צוקר פתחה יצירתו של יוהאן סבסטיאן באך, "קורל לאוהבים הצעירים", בעיבודו החדשני, לביצוע מהפכני משותף של רביעיית נגנים מהתזמורת הפילהרמונית ושל יוצאי להקת "הצ'רצ'ילים", שניגנו את היצירה בקונצרט עם הפילהרמונית אי אז ב־69', וכעת שחזרו אותה.

"הרעיון לצאת בשילוב יוצא הדופן הזה היה שלי", משחזר שריף אירוע יוצא דופן שאירע לפני 48 שנה. "זה התחיל מזה שזובין מהטה התלונן שחבר'ה צעירים לא באים להיכל, וצריך לעשות משהו בעניין. אמרתי לו שלעשות קונצרט רוק זה הדבר הפשוט ביותר. הצעתי שהוא יבוא עם הרכב תזמורתי קטן, שישב בצדו הימני של הבמה, ובצד השמאלי תשב להקת רוק שתבצע שירים שלה וגם תעשה אימפרוביזציות על מה שתנגן התזמורת".

"זובין בחר לנגן את הקונצ'רטו הכפול של באך לשני כינורות, ואני הצעתי שהם ינגנו יחד יצירה נוספת של באך, בעיבוד שלי. כשהעליתי את הרעיון בפני הצ'רצ'ילים, הם היו מאושרים. היחיד בלהקה שידע לקרוא תווים היה מיקי גבריאלוב, לימים מלחין יוצא מהכלל של שירים נפלאים. לקונצרט האמור הגיעו אלפי בני נוער. אי אפשר לתאר מה שהלך שם. הצעירים אהבו פתאום לשמוע מוזיקה קלאסית".

אגב, מהביצוע המקורי של הקורל, הופיעו הפעם, לצד גבריאלוב, חיים רומנו וחיימון אלגרנטי, סולן "האריות", הלהקה המתחרה של הצ'רצ'ילים. "כשאמרתי אז שצריך מישהי או מישהו עם קול גבוה, חיים או מיקי הציע את המתחרה, שהיה אז צוציק צעיר", נזכר שריף. "חבל שהיום לא עושים דברים כאלה, שיכולים לקרב את הצעירים למוזיקה".

הערב יהיה שריף, שבעבר היה במשך תקופה לא ארוכה אחד ממנהלי קבוצת "מוזיקה נובה", מעורב בשמחה אחרת. זאת, כשאירוע הפתיחה של פסטיבל "תמונע" הבינלאומי, יציין 30 שנה לקבוצה שהוקמה כדי להביא יצירות חשובות לידי ביצוע בישראל.

"קבוצה של נגנים ומנצחים הקימה את "מוזיקה נובה" ב־86'", משחזר העיתונאי והמוזיקולוג יוסי שיפמן, מנהל העמותה שמפעילה את הקבוצה. "הקבוצה, בראשותו של המלחין אמנון וולמן, פועלת כיום בשיטה של קואופרטיב, שבו חבריה בוחרים נושאים וגם יצירות. רוב הקונצרטים מתקיימים ב'תיבה' ביפו - כעת מעוז המוזיקה החדישה בארץ".

כיסאות צהובים ומרובעים

שריף, חתן פרס ישראל למוזיקה לשנת תשע"א, ומלחין שרחוק מלהיות מקופח מבחינת ביצוע יצירותיו, נשאל על מעמד המלחינים בארץ, שלא פעם מתקשים למצוא במה ליצירותיהם, משיב לשאלה ואגב כך, בהתאם לדרכו השנונה, יורה אש לכיוונים שונים. "לעומת העבר, כעת למלחין ישראלי יש סיכוי רב יותר לזכות בביצועים ליצירות שלו", סבור שריף. "פרט לפילהרמונית, יש תזמורות סימפוניות טובות גם בראשון לציון, בירושלים ובחיפה. הצרה היא שהקהל כאן מגלה יותר פתיחות כלפי מוזיקה מקומית, שלא תמיד עוזרת".

נעם שריף. צילום: מירי שמירנעם שריף. צילום: מירי שמיר


מדוע?
"כי שמו לנו שרת תרבות שרוצה סוג מסוים של עשייה מוזיקלית על חשבון סוגים אחרים. אתה לא יכול להשוות כיסאות צהובים לכיסאות מרובעים. אבל לא רק השרה; הקהל הישראלי רוצה לשמוע מוזיקה עם טקסט, בעיקר פזמונים או אפילו אופרה. מוזיקה נקייה מטקסט, סימפוניה למשל, מדברת פחות לחלק מהקהל. המוזיקה הפכה משנית לטקסט. זו בעיה שלא קיימת באמנויות האחרות".

מהן הטענות שלך כלפי רגב?
"אני חושב שהיא אישה נחמדה וכריזמטית, עם אמביציה עוברת גבולות, שאין לה מושג מה שהיא עושה. הטענה שלי אליה היא שהיא לא צריכה להיות שרת התרבות. כשהיא מדברת על מוזיקה מזרחית, היא בעצם לא יודעת מהי, ולעלות על בריקדות זה מהלך לא נכון מצדה. כאן המקום להזכיר שאני הייתי על ערש הקמתה של התזמורת האנדלוסית הראשונה, שאותה הקים אבי אמזלג שהיה תלמיד שלי. זו הייתה תזמורת שונה לחלוטין ממה שקוראים מוזיקה מזרחית. השרה לא מכירה את ההבדלים ביניהן, ובוודאי שהיא לא יודעת את תולדות המוזיקה בארצות המגרב, משם היא באה".

נעם שריף. צלם : ראובן קסטרו נעם שריף. צלם : ראובן קסטרו

והמסקנה?
"המסקנה היא שאין עם מי ועל מה לדבר איתה. לכן לא התראיינתי ביחס אליה, וגם לא יצאתי חוצץ נגדה כי לא היה טעם לזה. מה שהיא עושה זה פתטי, רחמנות אחת גדולה. ושלא יאשימו אותי באליטיזם. בטהובן זה אליטה? מוצרט זה אליטה? פרויד זה אליטה? איינשטיין זה אליטה? על מה היא מדברת? אם היא רוצה לפתח דברים אחרים, אדרבה, אבל לא על חשבון דברים קיימים. אם לא מזכירים את שמה בתקשורת יום אחד, היא נעלבת. חבל לי על זה, כי היא בחורה שעם האמביציה שלה, הייתה יכולה לעשות דברים טובים, בלי לנסות להרוס מה שנבנה בעמל רב במשך הרבה שנים". 

30 שנה ל"מוזיקה נובה", הערב ב־20:00, תיאטרון תמונע, תל אביב

"הגמוניה מתגוננת"

מלשכתה של מירי רגב נמסר בתגובה: "נעם שריף, לימדו אותי בבית לנהוג בכבוד באנשים מבוגרים ממני. מכאן, אין לי ויכוח איתך על ידיעותיך במוזיקה וגם לא על תרומתך לעולם המוזיקה הישראלי, אך אתה טועה ומטעה באמירותיך, שאין כל קשר בינן לבין הצדק התרבותי שאני מובילה. נבחרתי כדי לחולל שינוי אמיתי במפת התרבות. באתי לקיים תזמורת של אומה אחת, שבה לכולם יש מקום על הבמה: גם לכיסאות הצהובים וגם לכיסאות המרובעים".

"ההחלטה לקדם את המוזיקה האנדלוסית, את המוזיקה הערבית ואת המוזיקה המזרחית - היא לא על חשבון ולא במקום; היא לצד וליד. היא יכולה וצריכה לחיות באופן הרמוני עם כל ז'אנר מוזיקלי אחר. הדרך ליצור הרמוניה מוזיקלית עוברת דרך הרמוניה תרבותית. דבריך אינם אלא אקורדים צורמים של הגמוניה מתגוננת, ועל כך אני מצרה. מאחלת לך אריכות ימים ועוד שנים של יצירה".