זה סיפור על שני חברים מתיכון עירוני א' בתל אביב שהתעוררו בוקר אחד והחליטו: אנחנו מקימים להקה. הם יצרו רוק רועש, כתבו שירים על סקס וסמים ועל כל נושא פרובוקטיבי אחר שצץ במוחם, לפעמים יצרו שירים בג'יבריש וככה, בלי לתכנן, הפכו לאחת מהלהקות המשפיעות ופורצות הדרך בשנות ה–90.

מאור כהן ויוני בן־טובים היו בסך הכל בני 16 שהייתה להם חיבה יתרה למוזיקה כשהקימו את זקני צפת, להקת האלטרנטיב–רוק–מטאל–פאנק הפרועה ביותר בתולדות המדינה. "האחים שלנו היו ביחד בגן והאמהות שלנו היו די קרובות ושידכו בינינו", משחזר כהן, "אני זוכר שהגעתי לביתו של יוני בפעם הראשונה והייתה לו מוזיקה של להקות שלא הכרתי מעולם. נדלקתי על זה וככה בעצם התחילה החברות".

"מלבד המוזיקה של להקות שונות שהשמעתי למאור, השמעתי לו גם את המוזיקה שלי, שאותה הייתי מקליט בטייפ ארבעה ערוצים שהיה לי", מוסיף בן־טובים. "התחלנו להקליט מוזיקה ביחד, והחיבור שלנו היה מאוד כיפי והתבסס נטו על הנאה וחדוות יצירה".

בהמשך החליטו השניים לצרף חבר שלישי להרכב, את אורן לוטנברג שהיה גדול מהם בשנה. "הכרתי את מאור כשהוא היה בכיתה ט' ואני הייתי ב–י'", נזכר לוטנברג, "הוא היה בחור כזה מגניב וסיפר לי כבדרך אגב שיש לו חבר בשם יוני שהוא עושה איתו מוזיקה והזמין אותי לבוא לשמוע. אחרי הלימודים הגעתי לבית של יוני, שמעתי את המוזיקה שלהם ועפתי על זה. באותו היום הקלטתי איתם גיטרות ותוך שעה נולדה להקה. היינו שלישייה ובהמשך מאור הביא את חבר שלו, עדיאל פורטוגלי, שיתופף. תוך חודשיים כבר הייתה לנו הופעה ראשונה".

לאחר שהתגבש ההרכב הראשוני ללהקה, הם החלו להופיע תחת השם הזמני "מקהלת בית לוינשטיין", שהשתנה תוך זמן קצר ל"זקני צפת". "היינו להקה מאוד פאנקיסטית ולכן קראנו לעצמנו 'מקהלת בית לוינשטיין'", מספר בן־טובים. "אבל אז גילינו שבית לוינשטיין זה מקום לנפגעי צה"ל ולא רצינו לפגוע באף אחד. חבר של מאור זרק בספונטניות את השם הסתמי 'זקני צפת' והחלטנו ללכת על זה".


זקני צפת אלבום ראשון צילום עטיפת האלבום. עטיפה זקני צפת אלבום ראשון צילום עטיפת האלבום. עטיפה


עוד בטרם החלו להופיע, חברי הלהקה הפיצו את שיריהם בדרך מקורית במיוחד. "הקלטנו עשרות שירים מקוריים על הארבעה ערוצים של יוני והפצנו את הקסטות בין החבר'ה בתיכון", משחזר לוטנברג. "אנשים הכירו את השירים עוד לפני שהופענו".

את ההופעה הראשונה זוכר לוטנברג כלבבית במיוחד. "זה היה בפסטיבל של בית הספר, ורוב הקהל היו חברים שלנו שאהבו להשתולל. שאר האנשים שלא היו חלק מהחבר'ה נכנסו להלם ממה שהם ראו שם. עמית שהם, עיתונאי ב'כל העיר', כתב על ההופעה שלנו בהתלהבות ובעקבות הביקורת שלו הרבה מוזיקאים שכיום נחשבים גדולים באו לראות אותנו ועפו עלינו. ותאמין לי שאפילו לא ידענו למה".

"מכיוון שרוב הקהל בהופעות הראשונות הכיר את השירים מהקסטות שחילקנו ושר אותם בהופעה, זה השפיע על אנשים שלא הכירו אותנו לבוא לראות להקה כל כך צעירה ולא מוכרת בכלל, שיש לה קהל של חצי בית ספר שמכיר את השירים ומשתולל בהופעות", מוסיף כהן. "הקהל היה חלק מהשואו בהופעות הראשונות, וזה סקרן אנשים ויצר דיבור עלינו".

הופעות הלהקה היו מחזה לא שגרתי במיוחד: הם צרחו, קיללו, השתגעו על הבמה ונשמעו אוונגרדיים ופרועים אפילו ללהקת רוק צעירה. אולי השואו סידר לזקני צפת את ההופעה הראשונה ב"רוקסן", היכל התהילה של להקות הרוק הצעירות. "ההופעה הראשונה שלנו ב'רוקסן' נערכה בערב להקות צעירות בשנת 1990", מספר בן־טובים. "מאוד התרגשנו, כי אהבנו את 'רוקסן', ולהופיע שם היה בשבילנו הישג ענק. ההופעה הראשונה הייתה מצוינת. ניסינו להיות בה מי שאנחנו, עם הסגנון הפרוע והקללות שנתפסו כמשהו מאוד טינאייג'רי ומגניב, ולא כמשהו בוטה במיוחד. הייתה תגובה חזקה בקהל להופעה, כי זו הייתה מוזיקה שונה ממה שהיה בזמנו. מאוד חזקה וקיצונית, אבל עדיין עם חוש הומור. ולמרות שהמוזיקה שלנו הייתה שונה ממה שנשמע עד אז בתרבות הישראלית, הייתה לנו נגיעה לתרבות, ואולי זה מה שגרם לאנשים להתחבר אלינו, הקשר הזה לישראליות. זה לא היה רק רעש".

להוציא אלבום, ומהר

לאחת ההופעות הפרועות ברוקסן הזדמן איציק ליכטנפלד (איצ), מי שהפיק את הופעותיה של להקת משינה באותה עת. "כנראה היה לי מאוד משעמם באותה תקופה, אבל החלטתי שהלהקה הזו היא מה שחסר לי בחיים", מספר ליכטנפלד, "הרגשתי שהלהקה הזו תמלא לי את הזמן הפנוי והפכתי למנהל והמפיק שלה".

דריסת הרגל הראשונה של זקני צפת בתודעה התקשורתית אירעה בשנת 1991, כאשר היא הוקלטה בהופעה חיה במועדון ה"פינגווין" כשהיא מבצעת גרסת פאנק ל"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" של אריק איינשטיין ושלום חנוך. השיר הזה היה מה שסימן את הלהקה כהבטחה גדולה ברוק הישראלי.



ההמולה סביב הלהקה הביאה את חיים יבין לשדר כתבה על אודותיה במהדורת מבט ששודרה בערב שבת, שזכתה לאחוזי רייטינג גבוהים כצפוי לערוץ היחיד שפעל בארץ באותה תקופה. יבין הוסיף אש למדורה כשכינה את סגנונה המוזיקלי "טראש". כלומר, זבל. "אחרי התוכנית לא יכולנו ללכת ברחוב בלי שיזהו אותנו", נזכר לוטנברג, "זה כמובן התפוגג אחרי כמה ימים, כי היו לא מעט להקות רוק באותה תקופה, אבל התוכנית תרמה לסימון הלהקה כפורצת דרך בזמנה".

זמן קצר אחרי השידור החליט המתופף עדיאל פורטוגלי להתגייס ליחידה מובחרת ועזב את הלהקה. כיום הוא סינולוג וחוקר תרבות ואוחז בתואר ד"ר. "אחרי העזיבה של עדיאל החלטתי שהלהקה צריכה מוזיקאי מקצועי שיסדר קצת את הבלגן", מספר ליכטנפלד. "הבאתי את רע מוכיח שניגן אז עם מאיר אריאל בלהקת 'קאריזמא', והיה מוכר בסצינה. בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. רע תיקן אותם והם קלקלו את רע. אני זוכר שיוני קצת פחד כשהבאתי אותו, כי הוא מיתן במקצת את הסגנון הפרוע שלהם".

"ההופעות שלנו היו כמו טקס וודו", אומר מוכיח. "הייתה תקופה שהיינו מופיעים בכל שישי בערב. אלו היו הופעות מאוד ארוכות שכללו ג'אמים מטורפים, והשירים היו בסיס לאלתורים. השיא היה כשערב אחד יוני קרע מיתר בבס ולא היה לו מיתר להחלפה, אז הוא נסע לתל אביב להביא מיתר, ואנחנו המשכנו לנגן תוך כדי הופעה. אתה מבין? הבנאדם נסע הביתה ושלושתנו המשכנו לנגן ולג'מג'ם עד שהוא חזר. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת".

ליכטנפלד, שהאמין מאוד בלהקה, הצליח לסדר לה חוזה הקלטות בחברת NMC, מה שנחשב הישג ללהקת רוק אלטרנטיבית פרובוקטיבית כ"זקני צפת". "ב–NMC חיפשו באותה תקופה להקה ישראלית שתהווה אלטרנטיבה ללהקות מצליחות כמו נירוונה, שהייתה אז בשיא", אומר בן־טובים. "בזכות איצ שהאמין בנו ודחף אותנו, עשינו את האלבום". "לא נראה לי שמישהו אחר היה מסוגל לקחת סיכון ולהוציא להם תקליט", מבהיר ליכטנפלד. "הרגשתי שצריך לעשות זאת ומהר, וכך קרה".

זקני צפת. קוקוזקני צפת. קוקו


סאונד גס לפנים

בסוף שנת 1992 נכנסה הלהקה לאולפן ההקלטות, ותוך יומיים בלבד היה בידה אלבום בכורה. "האולפן שנקרא 'החורבה' היה צמוד לסטודיו ללימוד בלט", צוחק כהן. "אני זוכר שהיינו מנגנים ומולנו בחלון היו רוקדות נערות בבגדי בלט. זה היה הזוי ברמות, אבל חוויה מהנה וכיפית".

"'החורבה' היה האולפן הכי זול באותה תקופה", מוסיף לוטנברג, "ליכטנפלד הביא לנו את הסאונדמן הכי טוב שהיה אז, מני בז'רנו, והקלטנו את האלבום תוך כמה שעות בלייב בצורה הכי פשוטה שיש. זה היה אולפן חובבני, אבל מני עשה עבודה מקצועית ביותר".

"היו לנו כל מיני שטויות באלבום", מציין מוכיח. "היה מיקרופון ווקמן שהקלטנו איתו ובמיקסים ישבתי עם בז'רנו בעבודה מאומצת כדי ליצור אימפקט בסאונד של האלבום. לא השארנו את זה נקי כמו שניגנו, אלא נתנו למכשירים להתאמץ כדי להוציא סאונד גס לפנים. בכניסה הראשונה של 'ציפי', השיר הפותח את האלבום, אתה מרגיש כאילו נכנסה לך משאית לפרצוף. זו האווירה שרצינו ליצור".



האלבום "זקני צפת" כלל 13 שירים שאת מילותיהם כתב כהן. מרביתם הולחנו על ידי בן־טובים וחלקם הולחנו בשותפות של בן־טובים ולוטנברג. כהן היה אמון על השירה, בן־טובים על הבס, לוטנברג על הגיטרה החשמלית ומוכיח על התופים. בין השירים הבולטים באלבום: "ציפי", "ריקי", "החיים יפים" וגרסאות כיסוי ל"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" ו"Boom Boom" של ג'ון לי הוקר.

הייחודיות של אלבום הביכורים הזה הייתה בכך שהוא לא היה מצונזר והציג לראווה את האותנטיות של הלהקה, ששרה בו על נושאים כמו הומוסקסואליות ("דוחף באלנבי"), זנות ("ציפי", "יוסי - הזונה מפרנסיסקו"), עישון סמים ("החיים יפים"). אולם כפועל יוצא מכך הוא לא הושמע ברדיו.

בזמן אמת האלבום נחל כישלון מסחרי מוחץ (או כדברי ליכטנפלד: "מי קנה אותו חוץ מכמה תל אביבים משועממים?"), אך השירים הפכו במרוצת השנים לקלאסיקות רוק. בדיעבד, גדולתו הייתה בכך שהוא הציג לעולם את העידן החדש של להקות הרוק הצעירות והוכיח כי אפשר ליצור רוק'נרול חופשי וחסר פשרות, ואף לקבל גיבוי של חברת תקליטים גדולה כמו NMC.



עם צאת האלבום הלהקה יצאה לסיבוב הופעות, שכדברי מוכיח, לא היה סיפור הצלחה. "כשהוצאנו את האלבום, ניסו להוציא אותנו מהבית שלנו ב'רוקסן' להופעות ברחבי הארץ. התוצאה הייתה שהקהל זרק עלינו עגבניות והעיף אותנו מהבמה. כנראה היינו קיצוניים מדי לעם ישראל באותה תקופה".

למרות הכישלון המסחרי של האלבום, חלק מהמבקרים היללו את יוצריו וסימנו אותו כמהפכני ומבריק. "חצי מהמבקרים כתבו שהאלבום קשקושיאדה והשאר כתבו שהם התלהבו ממנו ברמות", נזכר כהן, ובן־טובים מחזק את דבריו: "אומנם האלבום לא זכה להצלחה מסחרית, אבל הרבה מוזיקאים הושפעו מהעובדה שהוא יצא. הבאנו את האנדרגראונד והשטותניקיות, עשינו מוזיקה קיצונית ובמקביל חפיפניקיות בנגינה, יחד עם חופש יצירה וקלות בהגשה. כל זה ביחד נתן איזשהו פוש שונה מהבחינה הזו. אני חושב שמוזיקאים רבים ניסו לעשות משהו דומה אבל פחדו. אנחנו לא לקחנו את עצמנו ברצינות, לא היינו פוליטיקלי קורקט. היינו בסך הכל ילדים קצת מפגרים אבל גם מוכשרים, שהלכו רחוק עם האלתור והרגע. וזה בעצם היה סוד ההצלחה שלנו".



מבחן הזמן
זמן קצר לאחר צאת האלבום עזבו מוכיח, בן־טובים ולוטנברג את הלהקה (ולימים חזרו אליה בגלגוליה הבאים). כהן המשיך עם נגנים אחרים שהביאו עמם סגנון רוק יותר רך ומיינסטרימי והרבה פחות פרוע ופרובוקטיבי. באלבומה השני הלהקה זכתה סוף־סוף להצלחה התקשורתית המיוחלת עם הלהיטים "שישי שבת (יום הבוחר)", "רק אל תלכי" ו"השכן". שני אלבומיה הבאים של הלהקה לא זכו להצלחה מסחרית והובילו להתפרקותה ב–1996.

חלפו השנים והחברים התבגרו והלכו כל אחד לדרכו. ב–2014 התאחדו שוב חברי הלהקה להופעה חד־פעמית שבעקבותיה נכנסו לאולפנים ויצאו משם עם אלבומם החמישי: "לא היו דברים מעולם", שבו ניסו לשחזר את הקסם שעבד באלבום הראשון ולהמשיך באותו הקו שבו הפסיקו, ששרד את מבחן הזמן.

כלהקת רוק, ניהלתם אורח חיים מתבקש של סקס, סמים ורוק'נרול?
לוטנברג: "בכלל לא נגענו בסמים. למרות התדמית שיצרנו היינו ילדים טובים".

במרוצת הזמן אלבום הבכורה שלכם נכנס לפנתיאון ואף נבחר למשפיע ביותר במוזיקה הישראלית בשנות ה–90. מה לדעתכם הוביל לכך?

בן־טובים: "זה היה עניין של רגע. כתבנו מחוסר מודעות והקלטנו ללא צנזורה עצמית. זרמנו, וחדוות היצירה הייתה מה שהניע אותנו. זה למעשה מה שעשה את האלבום".

לוטנברג: "האלבום בישר על תופעה חדשה: להקה של ילדים שגילו איך עושים רוק'נרול כמו שלא עשו בארץ".

מוכיח: "אני מאמין שזה קרה בזכות החופש וההומור שלא מצאת בלהקות אחרות, שהיו יותר זהירות והתנהלו לפי הספר. פה היה את הראש של מאור ויוני שהיו לב הלהקה. ליוני היה ראש אוונגארדי ומופשט, וזה בא לידי ביטוי בכתיבה ובגישה של הלהקה. האלבום שיצא היה יותר מדי קונסרבטיבי לטעמו. באולפן הכל היה מסודר מדי, וזה היה שונה מהטייפ ארבעה ערוצים שאליו הם התרגלו. אז הוא התאכזב מהתוצאה שלא הייתה קיצונית מספיק לטעמו".



בדיעבד הייתם משנים משהו באלבום?
כהן: "אני כל כך רגיל לאלבום, כך שאני לא זוכר אפילו מה רציתי לשנות אז. אני חושב שהדברים הטובים באלבום עולים בהרבה על הדברים הרעים".

בן־טובים: "לא הייתי משנה בו שום דבר. זה כל הקסם".

לוטנברג: "הייתי עושה היום את האלבום אחרת, בצורה פחות לייב, ויותר מקצועית. אבל הראשוניות היא הקסם שבו, והוא נשמע מדליק מאוד גם כיום, לדעתי".

מוכיח: "אני מאוד שמח איתו. הוא לא מרגיש לי מיושן כי התחושות היו פרש וכנות, ותחושות הן דבר על־זמני. האלבום אמיתי, וזו הסיבה שהוא שורד במבחן הזמן".