זה סיפור על שני חברים מתיכון עירוני א' בתל אביב שהתעוררו בוקר אחד והחליטו: אנחנו מקימים להקה. הם יצרו רוק רועש, כתבו שירים על סקס וסמים ועל כל נושא פרובוקטיבי אחר שצץ במוחם, לפעמים יצרו שירים בג'יבריש וככה, בלי לתכנן, הפכו לאחת מהלהקות המשפיעות ופורצות הדרך בשנות ה–90.
"מלבד המוזיקה של להקות שונות שהשמעתי למאור, השמעתי לו גם את המוזיקה שלי, שאותה הייתי מקליט בטייפ ארבעה ערוצים שהיה לי", מוסיף בן־טובים. "התחלנו להקליט מוזיקה ביחד, והחיבור שלנו היה מאוד כיפי והתבסס נטו על הנאה וחדוות יצירה".
בהמשך החליטו השניים לצרף חבר שלישי להרכב, את אורן לוטנברג שהיה גדול מהם בשנה. "הכרתי את מאור כשהוא היה בכיתה ט' ואני הייתי ב–י'", נזכר לוטנברג, "הוא היה בחור כזה מגניב וסיפר לי כבדרך אגב שיש לו חבר בשם יוני שהוא עושה איתו מוזיקה והזמין אותי לבוא לשמוע. אחרי הלימודים הגעתי לבית של יוני, שמעתי את המוזיקה שלהם ועפתי על זה. באותו היום הקלטתי איתם גיטרות ותוך שעה נולדה להקה. היינו שלישייה ובהמשך מאור הביא את חבר שלו, עדיאל פורטוגלי, שיתופף. תוך חודשיים כבר הייתה לנו הופעה ראשונה".
לאחר שהתגבש ההרכב הראשוני ללהקה, הם החלו להופיע תחת השם הזמני "מקהלת בית לוינשטיין", שהשתנה תוך זמן קצר ל"זקני צפת". "היינו להקה מאוד פאנקיסטית ולכן קראנו לעצמנו 'מקהלת בית לוינשטיין'", מספר בן־טובים. "אבל אז גילינו שבית לוינשטיין זה מקום לנפגעי צה"ל ולא רצינו לפגוע באף אחד. חבר של מאור זרק בספונטניות את השם הסתמי 'זקני צפת' והחלטנו ללכת על זה".
התרעות פיקוד העורף