היא אומנם לא שם מוכר בכל בית בישראל ונחשבת בעיקר לכוכבת בסצינת האינדי, אך בעשור האחרון הזמרת־יוצרת תמר אייזנמן כובשת בצליליה החמים והנוגעים עוד ועוד מאזינים. זה שלוש שנים שאייזנמן לא מתגוררת בישראל, אחרי שעקרה לניו יורק, אך הישראליות עדיין נוטפת ממנה מכף רגל ועד ראש.

"ישראל תמיד תהיה הבית הטבעי שלי, ושום דבר לא ישנה את זה", היא אומרת. "עברתי לארצות הברית מפני שזוגתי החלה ללמוד באוניברסיטה שם, והתעריתי במוזיקאים מקומיים. לכל אדם מותר שיהיו לו כמה בתים, אבל הבסיס תמיד היה ויהיה בישראל. זה חלק מהירושלמית שאני".

עד כמה העובדה שאת חיה בארצות הברית משפיעה על יצירתך?
"אני מרגישה שכל הרפתקה משפיעה על היצירה, כמו שאנשים וחוויות משפיעות עליה. החיים בניו יורק, שזו עיר בינלאומית של מהגרים, מאוד משפיעים עלי ועל היצירה שלי. פתאום אתה מרגיש זר באיזשהו מקום, ובחורף קשה, ואתה פוגש המון אנשים מגוונים ומוזיקאים מקומיים חדשים, וכל המגוון הזה פותח אותך לעולמות חדשים ומחדד עוד יותר את היכולות שלך".

אייזנמן (37), מיוצרות האינדי הראשונות בארץ שהעזו ליצור באנגלית, לצד עברית, אי שם בראשית שנות האלפיים, מספרת כי ב־15 השנים שחלפו מאז EP הבכורה שלה, שנשא את שמה, הדבר העיקרי שגילתה הוא את הזמרת שבה. "כשאני מאזינה עכשיו לתמר של אז, אני שומעת תמר יותר ביישנית, עם קול יותר סגור, ואני חושבת שהקול שלי התפתח בכל המובנים: גם מבחינת השירה הטכנית וגם מבחינת הזהות והחיפוש האינסופי", היא אומרת. "כדי שההתפתחות תתקיים, צריך תמיד להתמסר אליה. אני חושבת שהזמרת שבי יצאה מאוד במשך השנים, ואפשר להבחין בזה גם בשירים האחרונים שלי".

הסיבה לראיון עם אייזנמן היא שתי הופעות שתערוך בשבוע הבא בישראל, שנועדו לקדם את "כמיהה עד כלות", שיר שהלחינה למילים של אביה, הקולנוען יעקב אייזנמן, לזכר אחיו, סמ"ר שמואל אייזנמן ז"ל, שנהרג בתעלה ב־1969 במהלך מלחמת ההתשה. אביה, אגב, הוא מחלוצי הצלמים והמפיקים בטלוויזיה הישראלית ("ניקוי ראש", "עמוד האש", "קובי ומלי", "הטברנה" ועוד).

"השיר הזה ישב אצלי הרבה זמן במגירה, ולקח לי המון זמן כדי למצוא את המנגינה הנכונה ולתת לו את החדר הנכון והמקום הראוי", היא מספרת. "זה טקסט קשה, שמדבר על שכול ואובדן במלחמת ההתשה, דרכו התקרבתי עוד יותר לפן הפיוטי של אבא שלי. משהו בשיר חיבר אותי גם לאהבתו הגדולה של אבי למוזיקה היוונית. דמיינתי אותו יושב בטברנה וטומן יגונו בכוסית אוזו, עם תחושה של תקווה וכמיהה להמשיך, למרות הגעגוע הכואב".

חוץ מהשיר החדש, אייזנמן נמצאת בתקופה טובה ופורייה מבחינה יצירתית: בשנה הקרובה צפוי לצאת אלבום חדש פרי עטה; היא הייתה מועמדת לאחרונה לפרסי האקדמיה על כתיבת מוזיקה מקורית וביצוע השירים "על זאת" ו"אז אמר השטן" מאת נתן אלתרמן, ו"קוטר הפצצה" מאת יהודה עמיחי - לסדרת הדוקו המצליחה "הרמטכ"לים". הפסקול שיצרה זכה להצלחה מסחררת, ויצא כאלבום בחברת NMC בקיץ 2017.

במקביל ממשיכה אייזנמן להופיע במועדוני בלוז ורוק בארצות הברית, יפן, טייוואן וכמובן ישראל. "דווקא מאז שעברתי לארצות הברית, הקשר שלי לישראליות וליצירה הישראלית התהדק יותר", היא מגלה. "אני מעורבת מאוד במה שקורה פה, על אף הקושי לעבוד בשתי מדינות שונות. אם בעבר הייתי שרה אך ורק באנגלית, הרי שהיום השירה בעברית נשמעת לי לא פחות טבעית".



מה ההבדל בין הקהל הישראלי לקהל בחו"ל?
"האמת היא שלאחרונה בהופעות בארצות הברית, הקהל שלי יותר מקומי ואמריקאי, ופחות ישראלי. עם זאת, הם מאד מחוברים למוזיקה ושרים בעברית את המילים. יש משהו במוזיקה שמצליח לחבר ולאחד את כולם, לא משנה מאיפה הם".



עד כמה הרדיו בארץ מפרגן לך?
"האמת היא שמאז שעברתי לארצות הברית, יש מעט ירידה בהשמעות, אבל זה בסדר גמור, כי הנה, הפסקול שיצרתי ל'הרמטכ"לים' הצליח, ולאחרונה הפקתי אלבום לאריק ברמן ואני משתפת פעולה עם אמנים ישראלים. שיוצרת והזמרת שבי תמיד עסוקה, וזה מה שחשוב לי. מובן שחשוב לי גם פרגון ואני מייחלת שישמיעו אותי כמה שיותר, אבל הדבר הכי חשוב עבורי הוא תמיד ליצור ולהיות אני ביצירותיי".

מה צפוי בשתי ההופעות בישראל?
"שירים מכל האלבומים, בעברית ובאנגלית, שירים חדשים שטרם נשמעו ועוד המון הפתעות".

תמר אייזנמן, 6 ביוני, רביעי, 21:00, מועדון "האזור", תל אביב; 9 ביוני, מוצאי שבת, 21:30, בר "סינקופה", חיפה